הארי: האיום

אנחנו רק במחזור השלישי, אבל הקרב על הפתעת העונה כבר בעיצומו. להפתעת העונה אין קשר למקום בטבלה: היא יכולה לבוא מהצמרת והיא יכולה רק לשרוד בתחתית. הקבוצה הראשונה שהגישה מועמדות לתואר יכולה לעשות זאת רק מהצמרת, וקוראים לה טוטנהאם - מוליכת הטבלה בשבילכם. בפעם האחרונה שהתרנגולים פתחו חזק, בריאן אפשטיין רק התחיל להפוך את החיפושיות לאגדה, הארי רדנאפ שיחק בנוער של ווסטהאם ורק אליזבת השנייה נשארה אליזבת השנייה. הייתה זו עונת 1960/61, שבסיומה שחקניו של ביל ניקולסון זכו בדאבל הראשון במאה ה-20.

העונה, טוטנהאם תצטרך לעשות הרבה פחות מזה כדי לרשום הצלחה בסיכום התהליך שהחל שם הארי רנדנאפ. עד שרדנאפ הגיע, לטוטנהאם היה הכל חוץ מאופי ודרך: היה לה מאמן ספרדי נוצץ ושחקנים זוהרים מכל העולם, אבל רדנאפ ידע שטוטנהאם תוכל למצוא אופי וסגנון רק דרך הרוח האנגלית, ועליה להוסיף. שימו לב לפרטים הקטנים, ולא רק למיקום בטבלה: טוטנהאם ניצחה את ליברפול אחרי שספגה שער שוויון בפנדל, וחזרה מפיגור לניצחון 1:2 בדרבי לונדוני נגד ווסטהאם. אופי? טוטנהאם? כן, אופי. טוטנהאם.

השינוי המנטאלי הונהג בידי הארי רדנאפ, אבל אסור לשכוח את החיילים שלו. הקפטן המצוין לדלי קינג שמארגן את ההגנה ומאותת לקאפלו שיספור אותו; הקיצוני הסוחף ארון לנון שדוהר באגף כאילו היה ספרינטר ג'מייקני; היהלום הקרואטי לוקה מודריץ' שמוסיף תחכום לכל אזור אליו הוא מגיע במגרש ולכולם דואג וילסון פאלאסיוס, ההחתמה הראשונה של רדנאפ בינואר שעבר. פאלאסיוס הגיע תמורת 12 מיליון ליש"ט, וגרם לסטיב ברוס, מאמן וויגאן דאז, להרגיש שהוא מוותר על "היד הימנית שלי". היום היד הזו מכוונת על את המשחק של התרנגולים ביד רמה. מטעמי מנחוס, לא נזכיר שוב לאן.

אבל עם כל הכבוד לקבוצה ככלל, השחקן הלוהט בווייט הארט ליין ובכל הפרמיירליג הוא ג'רמיין דפו, שחזר כנדוניה של רדנאפ מפורטסמות. דפו בכושר שיא וכבש כבר ארבעה שערים בשלושה משחקים ועוד צמד עם נבחרת אנגליה נגד הולנד. כרגע הוא המוביל העיקרי בריאליטי האנגלי "החלוץ השני של שלושת האריות", שהמנצח בו יפתח לצד ווין רוני בהרכב הנבחרת. יש כבר אנשים שמכנים את דפו 'אטו של הפרמיירליג'.

מתחרה נוספת של טוטנהאם על תואר ההפתעה היא בארנלי. בשנה שעברה היא ניצחה בגביע את ארסנל, צ'לסי וטוטנהאם. טראף מור הפך לזירת הרצח החדשה של הגדולות (הקודמת הייתה בקרייבן קוטג' של פולהאם) עם הניצחון 0:1 על יונייטד באמצע השבוע שעבר. אתמול העולה החדשה ניצחה בתוצאה זהה את אברטון, שגם היא, כמו מנ'צסטר יונייטד, החמיצה פנדל. כדי שבארנלי תסדר עונה מוצלחת יותר לקבוצות מצפון מזרח אנגליה אחרי אירועי העונה שעברה, היא צריכה כל הזמן לחשוב על האל סיטי, שגם פתחה נהדר בעונה שעברה ועם הסיבוב השני לקתה בתסמונת כריסמס ואספה רק 7 נקודות. בעיר בארנלי יש קצבייה מפורסמת עם מנות שנקראות על על שמות השחקנים, כמו למשל נקניקיית ה 'חיה' על שם השוער הענק בראיין ג'נסן. נקווה שהעולה החדשה, התוססת והנועזת של אואן קויל לא תגמור בסוף כבשר תותחים.

מייבש השיער מגיע לכל מי שהיה לו יד בסאגה המאוסה שבסופה עבר הבלם ג'וליאן לסקוט למנצ'סטר סיטי. ראשון מקבל מכת חום מאמן הסיטי, מארק יוז, עד לא מכבר קולגה מהמעמד הבינוני שיודע איך זה מרגיש להיות נרדף על ידי בריונים עשירים שחפצים בשחקן כזה או אחר שמחזיק קבוצה שלמה. יוז פרסם ללא הרף שהוא מעוניין בלסקוט גם כשמוייס כמעט התחנן שיחדל. בקושי עברו תריסר ירחים מאז זכה מאמן בלקבורן לשעבר בלוטו, וכבר הוא מתנהג בברוטאליות נובורישית.

שני לקבל ייבוש שיער יהיה הבלם עצמו. הג'וליאן לסקוט נולד בברמינגהאם והיה מחביביי הקהל בגודיסון פארק. תחת דייויד מוייס גם זומן לסגל הנבחרת. כמו כדורגלן מודרני – קרי, סוציומט - השתוקק לסקוט לעבור לכסף הגדול של אל פאחיים. עד כאן לגיטימי לחלוטין. אלא שהבלם בן ה-27 עשה סוג של שביתה איטלקית והמאיס את עצמו על הקבוצה, המאמן והאוהדים, עד שקיבל את השחרור."הגישה שלו הייתה כל כך עלובה שזה השפיע על הקבוצה" אמר מוייס, שגם לו מגיע מייבש לשיער על שהחוויר כמו קבוצתו ונתן לפרשה הזו להעסיק אותו ואת הקבוצה הרבה מעבר למקובל. מוייס יכול היה למנוע את הסחבת המטופשת הזו ולהפוך את 24 מיליון הליש"ט שקיבל ליותר רלוונטיים עם רכישה של שחקנים רעבים, טובים ורעננים, כשעוד היה לו זמן לעשות זאת. כעת זה קצת מאוחר מידי, אולי אפילו תרתי משמע עבור סוגרת הטבלה.

אולי סוף סוף גדל ילד רע ואגרסיבי באמירויות? ארון רמזי, הוולשי של ארסנל שכבש את שער הבכורה שלו בפרמיירליג בניצחון 1:4 על פומפי החלשה, כונה על ידי האוהדים בקארדיף סיטי, הקבוצה שבה גדל, 'רמבו', וזאת בשל המשחק האגרסיבי והלא מתפשר שלו. כשאלכס פרגסון חשק לפני שנים רבות בילד וולשי מוכשר עם תלתלים, הוא טס לבית המשפחה לשכנע אותם לעבור למנצ'סטר, ואת השאר אתם כבר יודעים. ונגר הפנים ואחרי 21 שנים, כאשר יונייטד, אברטון וארסנל התעניינו ברמזי היה זה הצרפתי ששלף את השטיק הישן כשטס לדון עם הוריו של רמזי על עתידו. הטריק עבד ורמבו הוולשי בחר בתותחנים ששילמו 5 מיליון ליש"ט לקארדיף סיטי. עם החתימה ונגר רצה להשאיל את הקשר לקבוצת האם, אבל מאמנו בקרדיף, טרי בארטון, שגם אימן ושיחק בהייבורי כמה שנים, המליץ שהוא יעבור מיד כדי שישתפשף ויתרגל להבדלים. ונגר הסכים והשפשוף היה נעים: השנה רמזי כבר שחקן סגל לגיטימי ולצד האגרסיביות, יש גם כישרון טכני כיאה לשחקן ארסנל.

בשבת, אחרי 56 דקות מביכות באיצטדיון DW של וויגאן, ווין רוני לקח את הכדור, מסר לוולנסיה ורץ לנגוח את שערו ה-100 במדי השדים האדומים. והוא בקושי בן 23. העונה יונייטד תצטרך ממנו עוד הרבה כאלה.

השתדלתי, באמת שהשתדלתי למצוא אלטרנטיבה מגניבה, אך אין מנוס מהמשחק המסקרן ביותר בשבוע הבא, זה שגם לכם כנראה לא יהיה מנוס ממנו, כמו לכל חובב כדורגל: מנצ'סטר יונייטד נגד ארסנל. בעצם, זה יהיה משחק העונה הכי אלטרנטיבי שיכול להיות, עם ממוצע של קרוב לשלושה שערים למשחק בשבעת המפגשים האחרונים, קרב מוחות נוסף בין המאמנים הכי משפיעים באנגליה ועוד אבן דרך בהיסטוריה הטעונה הזו. יונייטד נגד ארסנל זה כמו דרבי, משחק עם חוקים משלו שאף אחד לא מסוגל לדעת אותם לפני. הרבה לפני הניתוחים הטקטיים, המבחן הענק שמצפה לילדי ונגר, האתגר שמצפה לקישור הקצת תקוע של השדים האדומים העונה. הרבה לפני פוסטר נגד אלמוניה בקרב על אפודת השוער בנבחרת, או רוני נגד פברגאס. זה הרבה יותר גדול מזה. זה יונייטד נגד ארסנל.