פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        המסדר יעבור למטרודום

        מה יעשה בואו של פארב למינסוטה, האם ארון רוג'רס גדל בשנה ומתי דטרויט סופסוף תנצח? אריאל גרייזס עם ה-NFC צפון

        ברט פארב קוורטרבק מינסוטה וייקינגס (AP , Hannah Foslien)
        כמובן שההגעה שלו הטילה זרקורים רבים על הבית. ברט פארב (צילום: AP)

        מינסוטה וייקינגס

        מאזן בעונה שעברה: 6:10

        מאמן: בראד צ'ילדרס

        הגעות בולטות: ברט פארב (ק"ב), סייג' רוזנפלס (ק"ב), קארל פימייה (מגן פינה), גלן הולט (תופס/מחזיר בעיטות)

        עזיבות בולטות: ויני סירסיו (ליינבקר), מט בירק (סנטר), דארן שרפר (סייפטי), גס פררוט (ק"ב)

        הגיעו בדראפט: פרסי הארווין (רסיבר, פלורידה), פיל לואדלוט (קו התקפה, אוקלוהומה), אשר אלן (מגן פינה, ג'ורג'יה)

        הכתבה הזאת נכתבה במקור לפני מספר ימים, כשברט פארב עדיין לא הכריז על החזרה הבאמת מי-יודע-כמה מפרישתו, ובזמנו היה נראה שמינסוטה היא קבוצה שערוכה לבנות על ההצלחה של שנה שעברה, והיתה יכולה להיות מועמדת אמיתית לאיים אפילו על האליפות לו רק היה לה ק"ב נורמלי.

        הגנת הריצה של הוייקינגס היתה הטובה בליגה אשתקד, בזכות קו התקפה אימתני שכולל את ג'ארד אלן, וצמד הוויליאמסים, קווין ופאט – כולם פרו בולס מוכחים - וחוליית ליינבקרים מצוינת המובלת על ידי צ'אד גרינוויי האנדרייטד. הגנת המסירה אמנם קצת פחות מוצלחת, אבל גם שם יש עם מי לעבוד, בעיקר אנטואן ווינפילד, מגן הפינה המצוין. אבל גולת הכותרת של הוייקינגס היא, כמובן, התקפת הריצה שלהם, בהנהגתו של מי שנחשב לרץ הטוב בליגה כיום, אדריאן פיטרסון. פיטרסון נכנס לעונתו המקצוענית השלישית ויחד עם צ'סטר טיילור – אחד הרצים המחליפים היעילים בליגה – לוייקינגס יש התקפת ריצה שמסוגלת לדרוס כל הגנה, במיוחד אם פיטרסון יצליח לצמצם את הפאמבליטיס שלו (תשעה כאלו עונה שעברה). על מנת לשפר את התקפת המסירה של הקבוצה, הובא בדראפט האחרון פרסי הארווין הוורסטילי, ששיחק בערך בכל עמדה התקפית במדי האלופה מפלורידה, ויחד עם ברנרד בריאן היעיל, נדמה שכל מה שהיה חסר לסגולים הוא מישהו שבאמת יודע למסור.

        עכשיו, שפארב אכן חוזר, השאלה אמורה היתה להיות לא האם הוייקינגס יבטיחו את מקומם בפלייאוף, אלא רק מתי. אבל בחינה מדוקדקת של מצב הענינים מלמדת שלא בטוח שזה אכן המצב. פארב, למרות גילו, הוא עדיין ק"ב טוב יותר לפחות ממחצית קוראי הסימנים שמסתובבים היום בליגה, ובטח יותר משתי האופציות שהיו למינסוטה – טארוואריס ג'קסון וגאוות העם היהודי, סייג' רוזנפלס. מצד שני, פארב הוא כבר מזמן לא האקדוחן היעיל שהכרנו לפני 5 ו-10 שנים, וכמו שלמדנו בעונה הקודמת, ככל שהעונה מתקדמת הוא הופך לפחות ופחות אפקטיבי, כאשר משקל העייפות והפציעות מכריע אותו – בטח ובטח אצל שחקן בן 40 שרק חזר מניתוח בכתף.

        הבעיה היא, שלפחות שנה שעברה, אף אחד לא סיפר את כל זה לפארב, ולמרות חוסר האפקטיביות שלו, הוא המשיך להוות את ציר ההתקפה המרכזי של הג'טס. הבעיה העוד יותר גדולה היא שהתקפת מינסוטה בנויה לחלוטין סביב התקפת הריצה ואילו משחק המסירה נועד רק להשלים אותה. לכן, לדעתי, היכולת של הוייקינגס להצליח התקפית העונה תהיה תלויה לחלוטין בעד כמה פארב והמאמן שלו יתעקשו להעביר את מרכז הכובד ההתקפי לידיים של פארב, על חשבונו של פיטרסון. אם צ'ילדרס לא יצליח להתאפק מלהשתמש יותר מדי בצעצוע החדש שנפל לו לידיים, פארב עוד עלול להזכר ביחס של אוהדי מינסוטה אליו כשהוא לבש את מדי גרין ביי.

        אז מה יהיה? אולי אני נותן לרגש התיעוב שלי כלפי הזיגזג של פארב והיחס שלו לאוהדי גרין ביי להשפיע עליי, אבל יש לי הרגשה שפארב יהרוס התקפה מאוזנת היטב במקום לשפר אותה. לוייקינגס יש מספיק כלים כדי להתחרות ברצינות, אבל בסוף הם יעשו חיקוי מדויק של קבוצתו הקודמת של פארב. תשעה ניצחונות ופספוס הפלייאוף.

        אדריאן פיטרסון שחקן מינסוטה וייקינגס (AP , Matt York)
        תנו לו את הכדור, בתקווה שלא ישמוט אותו. פיטרסון (צילום: AP)

        שיקגו ברס

        מאזן בעונה שעברה: 7:9

        מאמן: לאבי סמית'

        הגעות בולטות: ג'יי קאטלר (ק"ב), אורלנדו פייס (קו התקפה), ג'וש בולוק (סייפטי), מייקל גיינס (טייט אנד)

        עזיבות בולטות: קייל אורטון (ק"ב), מייק בראון (סייפטי), מארטי בוקר (תופס), רקס גרוסמן (ק"ב), ברנדון לויד (תופס)

        הגיעו בדראפט: ג'ארוד גילברט (קיצוני הגנתי), חואקין איגלסייס (תופס), הנרי מלטון (קיצוני הגנתי)

        אחרי עונה מאכזבת, יש תקוות חדשות בעיר הרוחות, הנובעות רובן ככולן מהעובדה שבפעם הראשונה זה שנות דור אמור להיות לברס קוורטרבק אמיתי, כזה שממש יודע למסור. בלי לזלזל בקייל אורטון או ברקס גרוסמן (אלוהים עדי שהם זכו למנת הזלזולים שלהם), ההגעה של ג'יי קאטלר מדנבר, אחרי אחת הסאגות המוזרות שראינו בשנים האחרונות, משדרגת בצורה אוטומטית את ההתקפה החד מימדית להפליא של הדובים.

        לצערו של קאטלר, הוא לא ייהנה משירותייהם של אדי רויאל או ברנדון מרשל, וייאלץ להסתפק בחבורה די בינונית, שהמוכר בהם הוא דווין הסטר, שעדיין מתמודד עם ההסבה ממחזיר בעיטות לפליימייקר התקפי. בנוסף אליו, ינסה קאטלר למצוא את שחקן השנה השניה, ארל בנט, וייעזר בשני טייט אנדים מוכשרים בדמותם של דזמונד קלארק וגרג אולסן. אבל העזרה הכי גדולה לקאטלר תובא מהבקפילד שלו, שם נמצא מאט פורטה המוכשר, שנכנס לשנתו השניה בליגה ואין לשכוח את הצירוף של אורלנדו פייס שיספק לו הגנה חיונית.

        גם ההגנה של הברס תעריך את ההגעה של קאטלר, כי למרות שבריאן אורלכר עדיין מוביל אותה, כבר לא מדובר בהגנה הדומיננטית שסחבה את רקס גרוסמן לסופרבול והיא תשמח לכל דקת מנוחה שקאטלר יוכל להקנות לה. הגנת הריצה עדיין יעילה והיתה החמישית בליגה בשנה שעברה, בזכות הליינבקרים אורלכר ולאנס בריגס, כמו גם קו הגנה יעיל בראשותו של טומי האריס, אבל הגנת המסירה היתה אחת הגרועות והברס צריכים לקוות שהניסיון שצ'רלס טילמן ונתן וואשר צברו יאפשר להם לתת עונה קצת יותר טובה.

        אז מה יהיה: קאטלר הוא בחור שחצן שהצליח להסתכסך עם יריבים וחברים כאחד בשלוש שנותיו בליגה, אבל כל זה לא ישנה אם הוא יצליח להחזיר את הברס לפלייאוף ולדעתנו זה יקרה. 10-11 ניצחונות וראשות הבית.

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

        גרין ביי פאקרס

        מאזן בעונה שעברה: 10:6

        מאמן: מייק מקארת'י

        הגעות בולטות: דיוק פטרסון (סנטר), אנתוני סמית' (סייפטי)

        עזיבות בולטות: מארק טושר (תאקל התקפי), קולין קול (תאקל הגנתי)

        הגיעו בדראפט: בי ג'יי ראג'י (קו הגנה), קליי מתיוס (ליינבקר), טי ג'יי לאנג (טאקל התקפי)

        העונה שעברה היתה עונת הסתגלות בגרין ביי לחיים בלי ברט פארב, ולמרות שהתוצאות לא היו מוצלחות במיוחד, הרי שיש דברים לבנות עליהם בוויסקונסין. אהרון רוג'רס הראה בשנתו הראשונה כפותח שיש לו את מה שצריך כדי להצליח בליגה, כשמסר למספרים שברט פארב היה מתגאה בהם (28 ט"ד ו-13 אינטרספשנס בלבד), אבל הוא עדיין צריך להוכיח שיש לו את זה במשחקים צמודים, בהם הפאקרס היו עם אפס ניצחונות משבעה ניסיונות. לא עזרה העובדה שמשחק הריצה של האורזים, בראשותו של ריאן גראנט, היה הרבה פחות אפקטיבי משנה קודמת ושההגנה שלהם אף היא לא היתה מרשימה, בלשון המעטה.

        בדיוק על מנת לפתור את הבעיה הזאת הגיע דום קייפרס לעמדת מתאם ההגנה, והוא הולך לשנות את השיטה ל-3-4 הפופולרי מאוד בליגה. גם המהלכים בדראפט רוכזו בצד ההגנתי של הכדור, כשבי ג'יי ראג'י מבוסטון קולג' צפוי להוות תוספת הגנתית חשובה לקו ההגנה, והחזרה מפציעות של איי ג'יי הוק וניק בארנט ביחד עם מתיוס המצוין מ-USC צפויה לשדרג את עמדת הליינבקר משמעותית. בקו השני של ההגנה נמשיך לראות את צ'ארלס וודסון ואל האריס, ולא בטוח שזאת דווקא בשורה מעודדת, במיוחד כשהדברים אמורים בהאריס.

        אז מה יהיה: ההגנה אכן תשתדרג אבל משחק הריצה ימשיך לגמגם מה שימנע מראשי הגבינה להתחרות על ראשות הבית. מקום בוחילד קארד אפשרי, אם תשעה ניצחונות יספיקו.

        ארון רוג'רס שחקן גרין ביי פאקרס (AP , Paul Sancya)
        תוכיח שיש לך את זה במשחקים צמודים. רוג'רס (צילום: AP)

        דטרויט ליונס

        מאזן בעונה שעברה: 16:0

        מאמן: ג'ים שוורץ

        הגעות בולטות: ג'וליאן פיטרסון (ליינבקר), פיליפ ביוקאנן (מגן פינה), רונאלד קארי (תופס), מוריס מוריס (רץ אחורי) ועוד רבים וטובים.

        עזיבות בולטות: דן אורלובסקי (ק"ב), מייק פארי (תופס), ג'ון קיטנה (ק"ב) ועוד רבים ולא ממש טובים

        הגיעו בדראפט: מתיו סטאפורד (ק"ב), ברנדון פטיגרו (טייט אנד), לואיס דלמס (מגן פינה)

        הליונס עשו כל מה שאפשר באוף סיזן כדי להפטר מכל שריד לעונת ה-16:0 המחרידה שלהם אשתקד, כשהם מחליפים כמעט חצי קבוצה ואת כל צוות האימון. הצעד המרכזי שלהם בתהליך לבניית קבוצה חדשה היה הבחירה של מת'יו סטאפורד מג'ורג'יה בבחירה הראשונה בדראפט, כשהוא אמור לשמש לא רק כמנהיג הקבוצה אלא גם כפנים החדשים של המועדון. סטאפורד קרוב לודאי לא יפתח את העונה כק"ב הפותח של הליונס, כשבדטרויט ייזהרו לא לשרוף אותו מהר, כמו שעשו לג'ואי הרינגטון למשל, ולכן יש לצפות שנראה את דאנטה קולפפר או אולי דרו סטנטון מאחורי הסנטר בפתיחת העונה.

        כשסטאפורד כן יפתח – וזה יקרה השנה, במוקדם או במאוחר – הוא ישמח למצוא על המגרש את קלווין ג'ונסון, שבשנתו השלישית צפוי לשים את החותם הסופי על הפיכתו לאחד הרסיברים הטובים בליגה. ברנדון פטיגרו, שהגיע אף הוא בדראפט האחרון, צפוי להוות מטרה ראויה בעמדת הטייט אנד, כשבריאנט ג'ונסון ורונלד קארי שהגיעו בשוק החופשי ישלימו את מכסת התופסים. בעמדת הרץ האחורי, ינסה קווין סמית' לבנות על ההצלחה מעונת הרוקי שלו, ומוריס מוריס שהגיע מסיאטל יספק לו גיבוי, גם אם לא איכותי במיוחד.

        בהגנה קשה מאוד לנבא את מידת ההצלחה של הליונס, לאור חילופי האישים הרבים אבל ההגעה של ג'וליאן פיטרסון, שהופיע כבר בחמישה פרו-בולס, בטוח לא תזיק, כמו גם לארי פוט שמגיע מהאלופה, אבל זה מעט מדי בשביל למלא סגל הגנתי מלא חורים, במיוחד בסקנדרי, שהצליח להשיג חטיפה אחת בלבד בכל העונה הקודמת.

        אז מה יהיה: לשחזר עונה של 16 הפסדים יהיה קשה אפילו לליונס, אבל למרות חילופי כח האדם המסיביים ייקח זמן עד שנראה שיפור משמעותי, אם בכלל (בכל זאת, אנחנו מדברים על דטרויט). שלושה, אולי ארבעה ניצחונות.

        ג'ים שוורץ מאמן דטרויט ליונס (AP)
        פלייאוף? פלייאוף? אני רק רוצה לנצח משחק. ג'ים שוורץ (צילום: AP)