מי לחוץ?

עוד לא התחילה העונה והמילה הזו שמקושרת כל כך להפועל באר שבע – לחץ - צפה ועולה. באופן פרדוקסלי, נגד מכבי פתח תקוה היציעים היו רגועים יחסית ואפילו בפיגור 4:1 אפשר היה לשמוע עידוד מכיוון שער 5. הלחץ הזה אולי יעלה בהמשך ליציע, אבל הפעם הוא מתחיל במקום אחר לחלוטין .

הלחץ מגיע דווקא מכיוונו של המאמן שבונה בפעם הראשונה קבוצה, ועוד עושה את הסטאז' שלו בבאר שבע הלחוצה. אפילו במסיבת העיתונאים הקטנה של גביע הטוטו הקטן, אי אפשר היה שלא להתרשם שגיא עזורי לא רגוע. יממה אחר כך כבר התבשרנו שעוד ביום שישי נחת בארץ חלוץ ארגנטינאי שכבר סיכם את תנאיו ויחליף את בנגורה, ושאולי כדאי לג'וזף טאצי, שעזורי הבטיח שיהיה הזר הכי טוב בארץ, להשאיר את המזוודות במצב הכן. גם שמות המועמדים שעולים ויורדים בתקשורת רק מלמדים על פאניקה. מישהו צריך לעצור, לקחת אוויר, לזכור שמדובר בליגה של 16 קבוצות ושלפחות עד ינואר כל נקודה שווה רק חצי .

כמו גוליבר במדינת הגמדים, הליגה השנייה הייתה אכסניה מלחיצה עבור הפועל באר שבע. ליגה בה כמעט כל משחק הוא פוטנציאל לפאדיחה במקרה של הפסד. מכיוון שלמרבה הצער הסגל של הפועל באר שבע לא נבנה בצורה נועזת מספיק על מנת להיאבק בצמרת הגבוהה, וגם בתחתית היא לא תהיה. בייחוד לאור בעיית חוסר הזהות הבאר-שבעית בסגל, העונה הזו צריכה להיות עונה שבה לצד התשוקה והרצון לאכול את הליגה נזכר שלפני הכל כדורגל הוא משחק. סוג של פאן. עונה פחות נרגנת יכולה להיות שינוי מרענן במיוחד, לא פחות אולי מחזרה לצמרת.

לכל מי שהגיע למשחק ההוא מול מכבי חיפה, לא היה ספק מי השחקן הכי מרשים על המגרש. הוא כבש שער שכולו חוצפה ותחכום, הוא לקח עליו את המשחק וניווט את הקבוצה, ומה שלא פחות מרשים - הוא עשה את זה גם אחרי שהחמיץ פנדל כמה דקות לסיום. לכן, זה עלול להיות מטעה. הוא סיים את העונה עם 13 שערים שלא מנעו מהקבוצה שלו לרדת ליגה, ולכולם לדקלם שהנוער ירד ליגה ואין שחקנים, אבל אל תשגו - אם הפועל באר שבע חפצת חיים, בסיומה של עונה יוסי אלקיים חייב לצבור לפחות 900 דקות של ליגת על.

עזבו את סוגית הקפטן. הפועל באר שבע, לטוב ולרע, בנויה התקפית על ההשראה של מאור מליקסון. בלעדיו, היא תחפור בסלע בעזרת כפיות. כשהוא בזון, מליקסון הוא השחקן הכי מרהיב בארץ. הבעיה מבחינתו היא שעד עכשיו זה לא קרה יותר מדי, ולבטח לא בצורה רציפה לאורך עונה, או בקיצור, אי של אי יציבות. עונה טובה ומלאה של מליקסון והפועל באר שבע יכולה להפוך לקבוצה שממש כיף לראות, קבוצה שתפתיע אפילו אותי .

מעמד גמר הגביע מקוטלג אצלנו בנגב עם אירועים טראומטיים. ההפסדים המבישים להפועל לוד ולהפועל רמת גן והפירוק לגורמים בעונה של אחרי הזכייה הבודדת, הספיקו כדי ליצור צלקת. כיוון שהציפייה בליגה היא לעונה סולידית, את הריגוש שלה צריכה הפועל באר שבע להביא בגביע. רק מי שהיה במדרחוב כמה שעות אחרי שחלילוביץ הרים קרן ארוכה לרוסו שהסתיימה אתם יודעים כבר איך, יכול להבין מה זכייה שכזו יכולה לעשות לעיר. בעיקר לאור העובדה שהפעם, מותר אפילו לקוות, לא יפרקו לנו את הקבוצה בקיץ.