למצוא את האש גם מחוץ למכתש

בשנה שעברה בן לוז החזיר מעט עטרה ליושנה. כסופר-סאב של הפועל תל אביב, חזר לוז ליכולתו מימי נעוריו, וזכה לפרגונים נרגשים מכל עבר - החל מאיל ברקוביץ' ועד אחרון האוהדים. הוא הסיר מוקדם את החלודה רבת השנים, כבר במחזור השמיני התאושש מפציעתו השנתית והראה כי גם בגילו הוא יכול להיות בורג מרכזי של קבוצה אשר רצה לאליפות.

בגלל זה המעבר שלו לעולה החדשה צריך להיות סימן אופטימי לכל מעריציו. מדובר במעין הצהרת כוונות של לוז, שמאמין שעתה, כשהוא חוזר לכושר, ביכולתו להוביל קבוצה אשר כולה שלו, ולקחת אותה גבוה. המודל הרצוי של לוז אמור להיות גיא צרפתי גרסת 2007/2008, שבבשלותו הנהיג את קרית שמונה. אם לוז ישתלט על הקבוצה, ידרוש כי כל כדור יעבור דרכו, יבשל, ילהטט, ינהיג והכי חשוב - לא יעבור (שוב) פציעה משמעותית, האורדונים יהיו הפתעת העונה.

מנפלאות ליגת העל, קיץ 2009: מישהו מצליח להבין איך בעונת המלפפונים הפיננסית הנתנייתית לא נלחמו כ-15 קבוצות על שירותיו של גולן חרמון? האם השוק מוצף בבלמים טובים, יציבים ועקביים כמוהו? האם מישהו זוכר למה הקבוצות של ראובן עטר ולותר מתיאוס היו כל כך "משעממות" בשנים הקודמות? כמה תוצאות תיקו מאופסות ומשמימות היו שם? גולן חרמון הוא אחד המרכיבים בתשובה.

חוליית ההגנה של הפועל רמת גן כוללת שמות סימפטיים כמו אלי לוי, חיים מלכה וקובי מוסא. האם הם מתאימים לליגת העל? התשובה הפשוטה היא כן, שהם מתאימים לליגת העל בליגה של 16 קבוצות. אבל התשובה מורכבת יותר, כי לעתים אפילו תבוסה אחת משפילה יכולה למוטט נפשית את שחקני ההגנה וליצור כדור שלג שממנו לא יוכלו לברוח. תפקידו של גולן חרמון יהיה למנוע את התבוסות האלו, לגרום לקבוצות להזיע על מנת לנצח את האורדונים, וגם להגן בכל אמצעי אפשרי על שער קבוצתו כאשר זו תוביל מול קבוצה גדולה והאחרונה תלחץ להשוות. חרמון יצטרך לצעוק, לקפוץ, לנגוח, להלהיב ולהוביל את ההגנה הרמת גנית בכל משחק ומשחק, כאשר מידת החשיבות שלו לקבוצה הנה עצומה. במידה שיבצע זאת בהצלחה, נדמה שאפילו מקום בסגל הנבחרת יהיה הגיוני עבורו.

ההרכב הראשון של הפועל רמת גן נראה במבט ראשון כמרשים וחזק. קשרים כדוגמת ויליאם סוארז (שייתכן שיתפתח להיות הקשר האחורי המרשים של העונה), הרוויה קובאצ'ביץ' ובן לוז, התקפה מעט איטית אך כזו שמסוגלת להבקיע שערים בליגה שההגנה בה אטית עוד יותר, וחלק אחורי אשר בו נמצאים גולן חרמון וקובי מוסא.

מבט נוסף על הקבוצה מגלה כי המודל של הפועל רמת גן הוא כנראה לא של ארסנל. הסגל מאוד מבוגר, כשכמעט כל ההרכב הראשון חצה את גיל 30. הרשימה המאוד ארוכה כוללת את אלי לוי, אסי דומב, גולן חרמון, ג'ורג' דאטורו, קובי חסן, קרלוס צ'קאנה, תמיר בן עמי, בן לוז וכמובן רפי כהן, אוטוטו בן 39. נראה כי מה שיטריד מכל את צוות האימון הוא כושר המשחק של השחקנים, כאשר על הספסל מחכים בעיקר צעירים חסרי ניסיון.

בשיטת הפלייאוף המופרכת וההזויה, יחד עם משחקי הגביע השונים, העומס יהיה גדול, לכן ייתכן שהכישלון היחסי בגביע הטוטו יעשה לקבוצה רק טוב, כאשר היא תתרכז במפעל אחד פחות. יובל נעים יצטרך לנווט בחכמה רבה את הסגל שלו - כל עוד בן לוז לא ירוץ 90 דקות כל משחק ורפי כהן לא ימתח את שריר הפז"מ המצב יהיה טוב, אך מה יקרה כאשר לגיל ולכושר המשחק הלקוי תתווספנה פציעות של שחקנים? יובל נעים יגלה כי שמיכת הסגל שלו קצרה ויתפלל כי היא לא קצרה מדי.

במידה שלא שמתם לב, אחד הקהלים המעניינים, המגוונים והססגוניים בליגה הגיע לליגת העל, כאשר ההשפעה שתהיה לו על הקבוצה בעלת פוטנציאל להיות משמעותית. אוהדים מפורסמים כדוגמת אריה מליניאק, שימי ריגר ורון קופמן יכולים ליצור באז חיובי סביב הקבוצה, לאנשי תקשורת רבים נוסטלגיות בעבר, שני אתרים מסקרים את הקבוצה בצורה מכובדת לכל קבוצת צמרת בליגת העל ואפילו "סלבריטיז" כדוגמת אבי לוזון ניתן היה לראות במשחקים רבים במכתש שנה שעברה.

ל"אורדונס' קומנדו", הקומץ הקטן והאיכותי של הקבוצה, תהיה משימה לא קלה. על מערכת היחסים המורכבת של הקהל הרמת גני עם היו"ר והמאמן אפשר לרשום ספר שלם, אך ניתן לראות כי שני הצדדים אוהבים את קבוצתם. אם יידעו ה'אורדונס' ללכד את הקהל בזמנים הקשים והלא פשוטים, לגרום לו להגיע לוינטר ולתת את השקט הנפשי לקבוצה, ייתכן שהמעבר מהמכתש לא ייראה כגזר דין מוות לקבוצה, שיוכל ליהנות שוב מהתמונות היפהפיות של הקהל האדום חוגג.

כנראה שאין כיום אניגמה גדולה יותר בליגת העל מאשר יובל נעים. האופוזיציונרים חושבים שהוא בונקריסט, המפרגנים יגידו שהוא טקטיקן גדול, האמת כמו בהרבה מקרים נמצאת איפשהו באמצע. מה ניתן להגיד על מאמן שהעלה את הקבוצה שתי ליגות וזכה בשני גביעי טוטו עמה, אך עשה תנועה מגונה אשתקד לעבר הקהל, כאשר נקרא להתפטר לאחר ניצחון דחוק בבית על האחרונה בטבלה?

מבחינת הבנת משחק, יכולת טקטית וגיבוש קבוצה, אין ספק שיובל נעים מאמן ראוי ומעלה לליגת העל, ומסע הרכש הממוקד והתכליתי שעשה בקיץ מעיד על כך. בתור סמל של הקבוצה האדומה, עוד מימיו כשחקן הוא זכור כאמוציונלי, נלהט וכאחד ששיחק עם הלב. כעת יהיה עליו להבין, כי על מנת לשחק במגרש של הגדולים הוא יצטרך למצוא גם את ההתנהגות ואורך הרוח המתאימים, להפנים כי עליו למעט בהתנגשויות עם הקהל והתקשורת, לגלות יותר פתיחות לביקורת ופשוט להתמקד באימון הקבוצה. אם יצליח יחד עם הקבוצה, לא יעבור זמן רב עד שיקבל את הטלפון מקבוצה גדולה ובכירה.