מכירה פומבית

הקיץ האחרון של אשדוד חשף כמה צדדים בעייתיים בקבוצה שרבים אהבו לאהוב. צדדים שבעיקר מלמדים על היעדר חזון מקצועי. מניפולציות הסחר הזולות על רביבו, מקרייב ובדש, הזרים ששוב יבואו ברגע האחרון, האמירות המוזרות בתום משחקי האימון הפחות מוצלחים, מחדדים שאלות הרבה יותר גדולות: איך קבוצה שיכולה להתכונן לעונה הבאה כבר ממרץ, לא מגיעה לחודש יולי עם סגל מגובש ומשודרג אותו הגתה בשקט ובשלווה בחודשים אפריל-מאי. מדוע מועדון שמונהג על ידי אנשים חושבים ממשיך להתנהל כמו סוחרי מכוניות. ומעל הכל: למה מועדון כמו בני יהודה עקף את המיני אימפריה של בן זקן. יש יותר מדי תשובות ברורות לכל השאלות האלה, אבל העונה ג'קי בן זקן חייב יהיה לתת להן מענה.

אשדוד, זה כבר ידוע, לא תרוץ לאליפות ולא תתמודד נגד הירידה. האתגר הגדול שלה העונה יהיה להציג תכנית חדשה, השלב הבא בהתפתחות של המועדון הזה. תכנית בסיומה אשדוד תהפוך למועדון תחרותי יותר ומסחרי פחות. תכנית שמשלבת בין שחקני הבית המוכשרים שלא הולכים לשום מקום, הזרים המצוינים שמדי פעם נוחתים באצטדיון הי"א, הכסף הלא קטן של הבוס והידע של המאמן החכם ושחקן העבר שמתחלק בבעלות. אלה תנאים מעולים לקבוצת כדורגל מעולה שמעפילה כמעט מדי עונה לאירופה, לא למועדון שרק חולם שמישהו יקנה את השחקנים שלו ברגע האחרון של הפגרה.

יוסי מזרחי סיפק בשבוע שעבר ראיון מדהים ל'ספורט הארץ'. בתחילתו, האשים מזרחי את התקשורת בהשחרת הכדורגל הישראלי, אבל מיד אחר כך שחט בעצמו כל דבר שזז בענף והציג תמונה קודרת שגם רון קופמן לא היה מצליח להגות. מזרחי לא אמר שם משהו שלא אמר בעבר, רק נראה פחות חדור מוטיבציה מבעבר. אמונתו בקליקות שמנהלות את הענף ומונעות ממאמנים מוכשרים כמוהו להתקדם רק התחזקה, ואפשר היה גם להבין זאת בלי הראיון. אחרי ששוב נכווה מבית"ר ושאר הקבוצות הגדולות שוב התעלמו ממנו, החזרה אחורה עשתה רק רע למזרחי. התקווה שיום אחד מוח הכדורגל הפורה שלו יזכה להכרה הראויה, ספגה, מן הסתם, מהלומה כבדה.

כדי שאשדוד תצא לדרך חדשה לקראת העונה הקרובה והעשור הבא, מאמן הבית שלה יהיה חייב למצוא את המוטיבציה מחדש. למרות מגרעותיו, יוסי מזרחי, יחסית לליגה, הוא עדיין מאמן טוב. אם יראה באשדוד מועדון דרכו יוכל להוכיח לכל הקליקות האלה ויעזור לבן זקן להגות תכנית חדשה לשנים הבאות, הוא יגלה שאלישע לוי, שנחת במקרה בקבוצה גדולה, הוא לא רק היוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל. אם ימשיך לראות באשדוד חזרה לאחור, גם הוא וגם הקבוצה יעשו את אותה דרך.

אחת המגרעות של מזרחי, מעבר לרגשי הנחיתות שהוא משדר לסביבה, היא בחירת הזרים שלו. מדי עונה הוא בוחן ערימות של זרים – תופעה שמלמדת על שליטה נמוכה בשוק השחקנים, שיטות עבודה מיושנות ובעיקר חוסר התקדמות. אפשר היה להרחיב בנושא עוד ועוד, אבל אנחנו עוסקים כרגע בעונה הבאה, ולסוגייה יש שתי משמעויות עיקריות. ראשית, זרים טובים יכולים להעיר רוח תחרותית בריאה יותר במועדון המשפחתי מדי, זרים שיבואו ויעזרו לכשרונות המקומיים לצאת מהפרובינציה. שנית, אשדוד סבלה לא פעם בעבר מהגנה חלשה, והבחירה בעמדות הבלם והקשר האחורי חייבת להיות הפעם מדויקת יותר. בשביל זה, מזרחי היה צריך למצוא בלם כבר במאי, אבל זה, כאמור, נקודה עליה אפשר יהיה להרחיב במהלך העונה.

נכון לעכשיו ועד המכירה הפומבית הבאה, הסגל של אשדוד נשמר ברובו מהעונה שעברה. עבור הרבה קבוצות אולי היה מדובר בבשורה טובה, אבל עבור שחקני אשדוד, בעיקר הביתיים מדי, מדובר באישור לנוח על זרי הדפנה. לתת כמה משחקים טובים לאורך העונה, אבל בעיקר לנוח. בלי קשר לעזיבה האפשרית של דוד רביבו (מי מוכן לשלם מיליון שקל עבור השאלת קשר שאוטוטו בן 32?), השדרוג של אשדוד צריך לבוא מכיוונו של משה אוחיון. העונה הדברים יעברו יותר דרכו, בטח אם רביבו יעזוב וגם אם דגו סופסוף יתעורר. השינוי צריך לבוא ממנו.

לתחזית המעט קודרת הזו, חשוב לחבר מועדון נוסף – הפועל באר שבע. בשלהי שנות ה-90, הקבוצה של אלי זינו הפסידה את הבכורה בדרום לקבוצה של ג'קי בן זקן. היום, כאמור, אשדוד מחפשת את היעד הבא שלה ונראית קצת אובדת עצות, שזה בסדר וטבעי, אבל היא חייבת להסתכל אחורה. מעט דרומה יותר. היא תמצא שם אימפריה שאולי מתעוררת ואולי מחזירה לעצמה את ההגמוניה בדרום.