קבל חיובי

מאזן בעונה שעברה: 8:8

מאמן: ג'ים זורן

צירופים בולטים: אלברט היינסוורת' (תאקל הגנתי), דריק דוקרי (גארד)

עזיבות בולטות: שון ספרינגס (מגן פינה), ג'ייסון טיילור (קיצוני הגנתי), מרקוס וושינגטון (ליינבקר)

בחירות דראפט בולטות: בריאן אוראקפו (קיצוני הג..., אופס, סליחה, ליינבקר), קווין בארנס (מגן פינה)

באמת שרציתי לומר כמה מילים טובות על הפעולות של הרדסקינס בפגרה האחרונה, על כך שהצליחו לשדרג את ההגנה של הקבוצה. ואולם, המלים נתקעו לי בגרון אחרי שהתחיל תהליך הפיכתו של בריאן אוראקפו, בחירה מספר 13 בדאפט האחרון, מקיצוני הגנתי לליינבקר. יכול בהחלט להיות שאוראקפו יהיה ליינבקר מצוין ואף יותר מזה, אך טפשות המהלך כלל לא קשורה לעתידו בעמדה החדשה, אלא לשיקול ניצול הפוטנציאל שלו.

עמדת הפס ראשר היא העמדה החשובה ביותר בהגנה, במיוחד בעידן המסירה של היום. אם בחרת קיצוני הגנתי במקום כה גבוה, ממש לא משתלם לך להמיר אותו לעמדה שבהגדרתה חשובה הרבה פחות. אל לנו להתבלבל: שלא כמו ב-3-4, במערך 4-3 בו משחקת וושינגטון, ביצוע הפס ראש אינו התפקיד המרכזי של ליינבקר חיצוני. במלים אחרות, הרדסקינס לקחו את אחד הפס ראשרים הטובים בדראפט, והציבו אותו בעמדה שבה רוב הזמן הוא יתמודד נגד הריצה ויכסה טייט אנדים. האפשרות היחידה של אוראקפו לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב תהיה אך ורק במצבי בליץ ספציפיים. כלומר, במקום לאפשר לו למקסם את יכולתו בתחום שבו הוא מצטיין, הרדסקינס מעדיפים שישכח ממנו כמעט לגמרי.

הצבה של אוראקפו ב-SLB תפגע גם בתוצרת של אלברט היינסוורת'. תפקידו העיקרי של תאקל הגנתי במצבי מסירה הוא למשוך אליו דאבל טים, ו/או למוטט את הפוקט, דבר שימנע מהקוורטרבק לבצע צעד קדימה ולהתחמק מהמגיח. קשה לו יותר לעשות זאת ללא DE יעיל לצדו, ולכן לו היה אוראקפו מוצב בעמדתו הטבעית, היו הביצועים העתידיים של היינסוורת' מפחידים עוד יותר.

כאמור, ההגנה של הרדסקינס בהחלט עברה שדרוג, אך צוות האימון לא מצליח להפיק משדרוג זה את המירב. מבחינת וושינגטון זה יכול להיות קריטי, כי בהתקפה המצב אינו מזהיר במיוחד. ללא שינויים משמעותיים בפגרה, עם ג'ייסון קמפבל שהיה מועמד להחלפה עקב קשיי למידה של התקפת החוף המערבי ולאור תהליך ההזדקנות של קלינטון פורטיס ושחקני הקו – סביר להניח כי ההתקפה של אדומי העור תרד אף מתחת למקום ה-19 בו היא הייתה אשתקד.

התחזית: השדרוג היחסי של ההגנה יחפה על החולשה בהתקפה, אך באופן מוגבל בלבד. תשעה ניצחונות עם סיכוי קטן לפלייאוף.

מאזן בעונה שעברה: 9:7

מאמן רשמי: וייד פיליפס

מאמן בפועל: ג'רי ג'ונס

צירופים בולטים: איגור אולשנסקי (קיצוני הגנתי), קית' ברוקינג (ליינבקר פנים)

עזיבות בולטות: קריס קנטי (קיצוני הגנתי), אנתוני הנרי (מגן פינה), רוי וויליאמס (סייפטי), טרל אוונס (תופס)

בחירות דראפט בולטות: אין


הגעתי למסקנה שבמקרה של דאלאס אין טעם לדון בשחקנים ומערכים, ואין כל משמעות לשינויים (לטוב ולרע) שביצעו הקאובויס במהלך הפגרה. בשנים האחרונות, אין ספק שעל הנייר כמות הכישרון בדאלאס עלתה על כל הקבוצות האחרות, לפחות ב-NFC. וויטן, אואנס, רומו, בארבר, אליס, אדאמס, וויר, שני וויליאמס, גורוד, דייויס, רטליף וכדומה נחשבים כולם לשחקנים מעולים ובחלקם הגדול לסופרסטארים. למרות כל אלה, בדאלאס עדיין ממתינים לניצחון פלייאוף ראשון מאז 1996. מהנאמר לעיל, לא קשה להסיק כי לא חוסר של שחקנים מוכשרים גרם לכישלון בשנים האחרונות, אלא ניהול הקבוצה. במערכת רגילה הבעלים מתעסק בכל הקשור לפיננסים, והמאמן עוסק בעניינים המקצועיים. בדאלאס קאובויס לא זה המצב. ג'רי ג'ונס מנסה לנהל את הקבוצה בכל הרמות, בזמן שהוא כופה בהתמדה את רצונו על ווייד פיליפס, שעומד בצד ועושה את מה שה"האח הגדול" אומר.

הבעיה היא של"אח הגדול" אין ממש מושג בפוטבול. ההחלטה הנכונה היחידה שקיבל ג'ונס לאורך הקדנציה שלו, הייתה לפטר את טום לנדרי ולגייס במקומו את ג'ימי ג'ונסון בשנת 1989. האחרון בנה קבוצה שזכתה בשלושה סופרבולים. הסיבה העיקרית לכך הייתה שבהיותו מאמן מוכשר, ג'נסון היה גם מספיק דומיננטי באופיו על מנת לנטרל את השפעתו של ג'ונס על התהליכים המקצועיים. המצב הזה היה בלתי נסבל עבור ג'ונס, ועל אף ההצלחה הוא הסתכסך עם ג'ונסון ואילץ אותו להתפטר ב-1993. בארי סוויצר זכה עם הקבוצה של ג'ונסון בסופרבול נוסף, אך מאז החלה הדעיכה שנמשכת עד עצם היום הזה. כל מי שאימן את הקאובויס בתקופה זו לא יכול היה להסתדר עם דרך הניהול של הקבוצה (ביל פרסלס), או שהיה לגמרי חסר עמוד שדרה, כדוגמת פיליפס, שהשפעתו כלל לא מורגשת אצל השחקנים.

התחזית: אם קבוצת פוטבול מקצוענית רוצה להצליח – היא לא יכולה להתנהל בצורה הזו. לכן, על מנת להחזיר את הקאובויס לגדולתם, ג'רי ג'ונס צריך למכור את הקבוצה, או לגייס מאמן דומיננטי, שבניגוד לפיליפס יידע להגביל את השפעתו בצורה משמעותית. למיטב ידיעתי, אף אחת מאפשרויות הנ"ל לא התממשה לאחרונה. 8:8.

מאזן בעונה שעברה: 1:6:9, הפסד בגמר ה-NFC

מאמן: אנדי ריד

צרופים בולטים: ג'ייסון פיטרס (תאקל התקפי), סטייסי אנדריוס (תאקל התקפי), שון ג'ונס (סייפטי), לאונרד וויבר (פולבק), מייקל ויק (קוורטרבק)

עזיבות בולטות: ג'ים ג'ונסון (מתאם הגנה), בריאן דוקינס (סייפטי), וויליאם ת'ומאס (תאקל התקפי), ג'ון ראניון (תאקל התקפי)

בחירות דראפט בולטות: לשון מקוי (רץ אחורי), ג'רמי מקלין (תופס)

בין אוהדי האיגלס רווחת דעה, כי על הקבוצה מרחפת קללה, מכיוון שג'יזס משום מה אוהד את כל שלוש יריבותיה. לכן הוא העניק לכל אחת מהן שלושה תארים לפחות, והכשיל את פילדלפיה בכל פעם שהיא ניסתה לקחת לפחות אחד. סביר להניח שהעונה הקרובה רק תחזק את הדעה המדוברת. הקבוצה עשתה, לכאורה, את כל הדברים הנכונים בפגרה. היא חיזקה את קו ההתקפה בצורה משמעותית עם ג'ייסון פיטרס וסטייסי אנדריוס, בחרה בדראפט מחליף ראוי לווסטברוק בדמותו של לשון מקוי והגדילה את הרוטציה בקו האחורי באמצעות הוספה של אליס הובס ושון ג'ונס. היו לאיגלס כל הסיבות לקוות שהתקפת הקבוצה תצליח לעבור יארד אחד בדאון שלישי בעקביות גדולה בהרבה מזאת שבעונה שעברה. ההגנה השלישית בליגה אשתקד הייתה אמורה להפוך למפחידה בזכות התפתחות הכישרונות הצעירים, דוגמת סטיוארט ברדלי וויקטור אביאמירי.

אולם עד כה המציאות מוכיחה אחרת. בעקבות מותו של ג'ים ג'ונסון והקרע ברצועות הברך של הליינבקר האמצעי סטיוארט ברדלי, קשה להאמין שההגנה תהפוך העונה לדומיננטית. הדבר יכניס את ההתקפה ללחץ יותר רציני מזה שלו ציפתה. עם זאת, מבחינת פילדלפיה חובה להפחית לחץ מדונובן מקנאב. כפי שהראה הדרייב האחרון בגמר ה-NFC אשתקד, הקבוצה לא יכולה להרשות לעצמה להגיע למצבים בהם היא תלויה בידו תלות מוחלטת. במקביל, משחק הריצה לא יכול להישען רק על רגליו בני השלושים של בריאן ווסטברוק. לכן, המפתח להצלחה של האיגלס בעונה הקרובה יהיה בתפקודם של המוציאים הצעירים לפועל בהתקפת ריצה ומסירה כאחת. התופסים דשון ג'קסון וג'רמי מקלין, הטייט אנד ברנט סלק והרץ לשון מקוי יצטרכו לתת יותר ממה שמצופה בדרך כלל מרוקיז ומשחקני עונה שנייה.

מספר מלים "מחוץ לפרוטוקול" על בריאן דוקינס. סיבת עזיבתו הרשמית הוגדרה ככספית, אך משום מה קשה לי להאמין לכך. כסף לא היה חסר לא לאיגלס ולא לדוקינס, ולכן לו זאת הייתה המחלוקת היחידה, הפתרון היה נמצא. את הסיבה האמיתית יש לחפש בפן המקצועי. דוקינס בן ה-36 איבד לאחרונה את המהירות שהייתה לו, ולכן היעילות שלו בכיסוי ירדה בצורה משמעותית. במערך של פילדלפיה למהירות של הסייפטי יש משמעות רבה, היות שבהרבה מצבים הוא משחק במרכז השדה הפתוח ונאלץ לכסות את המגרש לכל רוחבו. לכן, סביר מאוד להניח, שהאיגלס הציעו לדוקינס לוותר על עמדת השחקן הפותח, ולעלות בעיקר במצבי ניקל, שמאפשרים לנצל את יכולת המשחק שלו בקופסה. הרעיון לא היה מקובל על דוקינס, ולכן הוא הלך לקבוצה שמשחקת יותר הגנות אזוריות ובה הוא כן יוכל לפתוח.

התחזית: עם כל הבעיות, הכישרון של פילדלפיה יוביל אותה למקום הראשון בבית עם מאזן 5:11, אך הריצה לסופרבול תצטרך להמשיך ולהמתין.

מאזן בעונה שעברה: 4:12, הפסד בשלב הדיוויז'נל

מאמן: טום קופלין

צירופים בולטים: כריס קנטי (תאקל הגנתי), מייקל בולי (ליינבקר), רוקי ברנאר (תאקל הגנתי)

עזיבות בולטות: סטיב ספגנולו (מתאם הגנה), פלקסיקו בורס (תופס), דריק וורד (רץ אחורי)

בחירות דראפט בולטות: האקים ניקס (תופס), אנדרה בראון (רץ אחורי), קלינט סינטים (ליינבקר)

איני מסכים עם אלה שטוענים כי הג'איינטס נחלשו לעומת העונה הקודמת. אין כל ספק שהקבוצה של העונה תהיה טובה מזאת שסיימה את העונה שעברה, אך ספק אם היא תוכל להשתוות לזאת שלקחה את התואר לפני שנה וחצי.על אף עזיבתו של סטיב ספגנולו, הגנת הקבוצה תהיה חזקה בהרבה מזאת של אשתקד. מבחינתה, לחזרתו של אוסי יומניורה יש חשיבות עצומה. הוא וג'סטין טאק, בתוספת קריס קנטי, ירכיבו קו הגנה, שהולך בדומה לעונת 2007 להיות סיוט של קווי ההתקפה שייאלצו לעמוד מולם. מה שמעודד לא פחות את אוהדי הג'איינטס, היא העובדה שהקו האחורי של הקבוצה נראה טוב מאוד במחנה האימונים, ועשוי, במידה שיתרגם את היכולת הזו לעונה הרגילה, למנוע מהיריבה למסור מסירות מהירות בטרם הגעתם של יומניורה ושות' לקוורטרבק.

עם זאת, החולשה של הגנת הג'איינטס עלולה להיחשף במצבי ריצה. קנטי נכנס לראשונה בחייו לעמדת התאקל, בזמן שיומניורה מעולם לא נחשב לעוצר ריצה דגול. היריבות ירצו לרוץ כמה שיותר, לא רק במטרה לצבור יארדים, אלא בעיקר כדי לעייף את שחקני הקו של הג'איינטס ולהוריד את האפקטיביות שלהם גם במצבי מסירה. לכן, הליינבקרים יצטרכו לעזור מאוד בעצירת הרצים, ושם טמונה השאלה העיקרית ביחס להגנה של הג'איינטס. אנטוניו פירס הוא הליינבקר היחידי שמוכח במצבי ריצה, בזמן שלגבי עמדות החיצוניות שוררת אי ודאות מוחלטת. במידה שהטריו העתידי של הליינבקרים כן יוכיח את עצמו במצבי ריצה – ההגנה של הג'איינטס תהיה בקלות בטופ שלוש בליגה. במידה שלא – בין חמש לעשר.

כמו במקרה של הרדסקינס, כדאי מאוד להגנה של הג'איינטס להיות כמה שיותר טובה, היות שההתקפה שלה לא נראת משכנעת במיוחד בשלב זה. בלי פלקסיקו בורס, האופציה של מהלכים גדולים נעלמה כלא הייתה, ולכן אין מנוס מלהתבסס על משחק התקפה מבוקר. השאלה הגדולה במקרה הזה היא איליי מאנינג. בניגוד לאחיו, מאנינג הצעיר לא מוכר בתור מנהל משחק סבלני שמסוגל להצעיד את הקבוצה במסירות קצרות דרייב אחרי דרייב. איליי רגיל למטרה גדולה, אשר לעברה ניתן לזרוק כדור במצבי מצוקה. האקים ניקס, טוב ככל שיהיה, הוא פוזשן רסיבר שלא מתאים להיות מטרה כזאת. ברור כי משחק הריצה ימשיך להוות בסיס ההתקפה של הענקים, אך ההגנות של היריבות יהיו ערוכות לכך. הן ישימו 8-9 שחקנים בקופסה בכל מהלך, ואיליי יצטרך להעניש אותן על כך. אם לא יצליח לעשות זאת באופן יחסית עקבי, שום הגנה שבעולם לא תספיק לג'איינטס בכדי ללכת עד הסוף.

התחזית: הגנה מעולה, אך התקפה מקרטעת. 6:10 והעפלה לוויילד קארד.