כבר לא יו"רים מהמותן

בתחילת העונה התכנסה הנהלת מכבי תל אביב בראשות אביב בושינסקי כדי לערוך דיון חשוב בנוגע לשוער לירן שטראובר. ההנהלה רצתה לאמוד את מידת ה"אנטי" אל השוער מצד אוהדי הקבוצה בכדי לשקול האם לצרפו. תחקיר דומה, אגב, התנהל גם לגבי דוד רביבו. הדיון עסק בשאלה האם האישיות של רביבו "חסרה במכבי", מעבר לפן המקצועי. "מבלי להיכנס לשמות", מאשר בושינסקי היום, "עלו שמות של שחקנים שרצינו לבדוק אם הם מתאימים למכבי או לא. ידענו שהאחריות כאן גדולה מאוד. אם אבי נמני יצליח יגידו שהוא מצליח למרות ההנהלה, ואם הוא נכשל אז היא הכשילה אותו. ההצלחה היא שלו והכישלון הוא שלנו. אנחנו מודעים לזה".

סגנון העבודה המחושב הזה של בושינסקי הוא דוגמה קטנה שמלמדת על היו"רים החדשים שחדרו לליגת העל – איציק קורנפיין מבית"ר, אמיר לובין מהפועל תל אביב, ירון קוריס מרמת גן, אביב בושינסקי ממכבי תל אביב, גיל לב ממכבי נתניה – אנשים שהכי רחוקים מהניהול הדדשי המוכר - זה שחותם הסכמים על מפית, מנהל קבוצה מהלב ומציג זאת כפילנטרופיה, דופק חשבון לסמלים ומנהל קשר רציף עם הקומץ. מה אותם יו"רים חדשים מביאים לענף? במה הם שונים ומה הם רוצים לשנות? האם באמת מדובר בבשורה חשובה? "לשון דדש הולכת ומדשדשת", מגדיר זאת היטב בושינסקי. "היום, איפה שמנהלים כדורגל כעסק, שם זה מצליח. הליגה הגרמנית היא מודל לחיקוי".

השאלות המרכזיות, כאמור, שעולות כאן הן מהי הדרך החדשה וסגנון הניהול שמביאים היו"רים לכדורגל, האם הם מנסים לתקן את העולם החדש שהם ירשו ומה ההבדלים בין סגנון העבודה של דדש ודני לוי לבין בושינסקי, קורנפיין ולובין - אלה שמצטיירים כמרוויחי שכר גדול (בושינסקי: "אולי זה הזמן להבהיר: אני לא מקבל שכר במכבי. הרבה אנשים טועים בעניין הזה") ובוסים קרים שמנהלים קבוצה על פי איזונים אקטוארים. ההבדל הבולט ביותר לעין מתחיל ברגשות ובחשיבות שלהם. המנהלים הוותיקים סבורים שאין מקום, גם בעידן המודרני, ליו"ר שלא אוהד מהבטן את הקבוצה שהוא מנהל ("גיל לב ממכבי נתניה הוא דוגמא טובה לכך", אומר אחד מהם).

"תבין, בושינסקי, יש מעליו בעל בית. היום כל היו"רים כפופים למישהו. אני הייתי מחליט הכל", אומר משה דדש. "אנחנו עשינו הכל בהתנדבות והיום היו"רים מקבלים משכורות עתק. הכדורגל הפך מסחרי בגללם, תקופות ההתנדבות חלפו. 28 שנים ניהלתי קבוצה מתוך אהבה, היום המהות שונה לגמרי. היו"רים לא מנהלים קבוצה מתוך אהבה אלא כמו עסק כלכלי. אם לא תשלם להם בגדול, כולם ילכו הביתה. עמי פזטל לא קיבל משכורת בשמשון, אני מעולם לא הדפסתי כסף בבית"ר".

הדברים של דדש מקבלים חיזוק מצד יו"רים אחרים כמו דני לוי. "ההבדל בנינו לבושינסקי הוא שזה מביא מיליארדר כמו שניידר או גולדהאר ומנהל, ולא מדבר אל הרגש", הוא אומר. "אצל מנהלים כמו דדש בית"ר תישאר גם אחרי שהמיליארדרים יעזבו. הוא סגר הסכמים במפית אבל אנשים העריצו אותו, אלה יו"רים שבאים עם הלב. בושינסקי לא שייך למכבי. משפחת לוזון היא לטעמי דוגמה טובה לאיך צריך לנהל קבוצת כדורגל - אנשים שבאו מהגדר של היציע, אנשים כמוני, שכואב לי אם הקבוצה מפסידה. דני לוי אוהד הפועל פתח תקוה ולכן הוא לוקח הכל למקום של רגש. אני, בניגוד לבושינסקי, מזיע בשביל התקציב הזה. אם אני לא חוזר העונה פתח תקוה נעלמת, נכחדת. אני מוכן לספוג קללות, אבל שכולם יידעו שאהבה אי אפשר לנצח. ליו"רים החדשים שלא אוהדים מהבטן אין מקום בכדורגל".

"זה קשקוש, צריך להדיח את מי שמנהל את הכדורגל בצורה מופקרת", עונה בושינסקי ומפתח כאן דיון מעניין. "מה זה משנה אם אני אוהד מכבי או לא? תשאל את אותם יו"רים האם המאמן שלהם אוהד הפועל פתח תקוה, האם זנדברג היה כל החיים אוהד הפועל תל אביב. השאלה היא מה המחויבות ומה היו"ר מצליח לעשות בתפקיד. אני ואמיר לובין (יו"ר הפועל תל אביב) במקרה אוהדי הקבוצות שלנו, אבל אם זה היה התנאי לכניסתנו לתפקיד, מצבנו היה גרוע".

לובין עצמו, אדום בנשמה, מסביר שאהדתו להפועל לא מחייבת לצורך התפקיד. "תאר לך שלבייב היה רוכש את הפועל תל אביב ורוצה למנות איש מטעמו לתפקיד היו"ר", הוא מתאר. "מה הבעיה שיזרים 60 מליון שקל בעונה? אני משוכנע שהזיקה תגיע עם הזמן, פתאום תראה אותו מתקשר עם שחקני עבר ויודע איפה להשקיע את הכסף".

אשר אלון, מנהל שלא שייך לדור הוותיק ולא לדור הצעיר, לא מקבל את האג'נדה של לובין. "נכון שעזבתי את מכבי נתניה לקבוצה אחרת, אבל שנתיים וחצי זרמו אליי הצעות בלי סוף, הכדורגל היה חסר, ובכל זאת לא נכנסתי גם כשהציעו לי 51 מהבעלות. גיליתי שאם אני לא מחובר לקבוצה רגשית אני לא יכול לנהל אותה. רעננה היא עיר שגדלתי בה, הקבוצה שאהדתי אחרי נתניה והיום הפייבוריטית שלי. מבלי להיכנס לשמות, הכניסה של אותם יו"רים חדשים ללא זיקה ואהדה עצומה למועדון, נדונה מלכתחילה לכישלון. כדורגל זה לא עסק. הם מנהלים כדורגל לפי רווח, בגלל זה רובם נוטשים אחרי תקופה מסוימת. הם חיים בשקר".

הבדל משמעותי נוסף בין סגנונות הניהול קשור להתערבות היו"רים בקבוצות שלהם. לדדש לא הייתה בעיה לשבת על הספסל, להתערב בסמכויות המקצועיות ולכוון שחקנים. אצל בושינסקי לא תראו את זה. "צריך לעשות הפרדה בין הפן המקצועי לניהולי. ההחלטות המקצועיות הן של נמני, אנחנו סוגרים פינות, בודקים עלויות כלכליות והאם שחקן מתאים לתדמית שלנו". דדש לא מסכים: "קבוצות כמו בני יהודה, שמשון, הפועל תל אביב ופתח תקוה נוהלו בתקופה שלי מהלב, מתוך דאגה לילדים. לכן התערבנו".

בהפועל רמת גן המשנה מעט שונה. היו"ר ירון קוריס הוא גם הבעלים של הקבוצה ומתוקף תפקידו ככזה הוא חייב לקבל החלטות מקצועיות וניהוליות כאחד. "זה שאני לא על הספסל לא אומר שאני לא מביע את דעתי, אני מהיו"רים שמתערבים, אבל לפני המשחק ואחרי, לא אשב על הספסל כי זה לא מקומי. אני מזדהה אבל לא מזדהה עם היו"רים החדשים. הם מנהלים כסף של מישהו אחר, כאן אני הבעלים והמטרייה שונה. אני מוציא כסף ולכן רואה לנכון להתערב".

"זה לא התפקיד שלנו", מבהיר לובין, "אבל אנחנו יכולים לצעוק מהיציע. במשחק של חיפה מול אקטובה, הטלוויזיה התמקדה ביענקל'ה שחר צורח מהיציע. כל אחד מגיב בצורה אחרת. כשמוני (הראל, א"י) מגיע למשחק הוא לא מתקרב לספסל, אבל אתה רואה על הפנים שלו כמה אכפת לו. הוא רגוע רק כשהקבוצה שלו מובילה בשני שערים דקה לסיום".

סגנון הניהול הוא גם משהו שיש לשים אליו לב. "יעדים ומטרות זה לא עניין של פער דורות, אלא של אופי", מסיק קוריס, "אני גדלתי בצבא, 16 שנה, פרשתי בדרגת סא"ל. המערכת שלי יותר מוקפדת, יותר סדר ומשמעת, היררכיה ברורה, כמו בצבא. אנחנו מתכנסים ועושים הערכות מצב".

בושינסקי דבק בסגנון הניהול שבו "מתנהלים תוך הגיון עסקי", כך לדבריו. מצד שני, בשונה מעסק בו הבעלים אמור להרוויח, יו"ר מכבי תל אביב מצפה להתנהל כמלכ"ר. "לדעתי הכדורגל בסופו של דבר צריך להיות מאוזן, לא צריך לעשות את זה כדי לקבל כסף. הבעיה היא שבכדורגל הישראלי ההתנהלות היא גרעונית, ולכן זה מעורר תהיות לגבי ההצדקה לקיומו", הוא אומר. "אם אתה קונה שחקן במיליון דולר, ההכנסות שלך מכל העונה מכרטיסים בניכוי ההוצאות לא מגיעות למיליון דולר, אז אולי זה לא כדאי".

בושינסקי לא אהב, בלשון המעטה, את דבריו של אבי לוזון לגבי מחירי הכרטיסים. "כשיו"ר ההתאחדות אומר שצריך להוריד את מחירי הכרטיס, הוא פוגע בכדורגל", הוא מסביר. "כרטיסים זה עניין של ביקוש והיצע, ולוזון לא צריך להכתיב מחירים. לפני מספר ימים הובסה טורונטו, קבוצה חדשה ב-MLS, על ידי ריאל מדריד בתוצאה 5:1, אתה יודע כמה עלה כרטיס? 250 דולר, אלף בשוק השחור. פה היו עולות טענות לשחיתות. אם בקשות כמו של לוזון להורדת מחירים יתקיימו, סימן שלא מעריכים את המוצר. אם לא אנהל העסק בהגיון, אנשים לא יעריכו אותו.

"ההתאחדות נכשלה גם בכל הנוגע לזכויות שידור", ממשיך בושינסקי. "בעונה שעברה רצינו לפרסם ספונסר על הגב של השחקנים, אבל ההצעות היו נמוכות והעדפנו לוותר כדי שלא ליצור מוצר נחות. במצב הזה קשה לנהל קבוצת כדורגל". לובין מסכם ש"השאיפה שלי בכל אופן היא שהראל יביא כמה שפחות כסף מהבית. אם היום הוא צריך להביא שמונה עד עשרה מיליון שקל, שמחר לא אדרוש עוד כמה מיליוני שקל כי חרגנו. אני מסכים שצריך לנהל את הקבוצה מבחינה כלכלית בצורה מושכלת".