פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פוליטיקלי אינקורקט: מתחת לרדאר

        למה קן וויליאמס לא מוערך למרות עבודת הקודש בשיקגו וייט סוקס, ומה הסיפור של קולורדו? משה ברקוביץ' שוב בוער

        כשמנסים לחשוב מי הם ה-GM-ים הבולטים במייג'ורס, תמיד עולים אותם השמות. ת'יאו אפשטיין של הנבלות (כמה שאני שונא את הרד סוקס, אני חייב להודות שת'יאו הוא אליל), בילי בין (פעם היה קונצנזוס על גאונותו, בשנים האחרונות קרנו קצת ירדה. לדעתי הוא תותח על, אבל בלי כסף. חוכמה היא תנאי הכרחי להצלחה - לא תנאי מספק), פט גיליק, שבנה קבוצות מדהימות בטורונטו, בבולטימור, בסיאטל ועכשיו בפילדלפיה (כרגע על תקן יועץ), שנראית בדרך הבטוחה לעוד שושלת, וכמובן - עומאר מינאיה שחי את החלום האמריקאי ומדגים שוב ושוב איך אפשר לקבל משרת ניהול בכירה למרות שאתה עילג, דפ"ר סלעים ויש לך רקורד עשיר של החרבה של כל דבר שנגעת בו.

        מינאיה רשום על הטרייד אולי הגרוע בהיסטוריה של הליגה, כשבשביל להביא את ברתולו קולון הוא נתן לא פחות מאשר גריידי סייזמור (מועמד קבוע ל-MVP), קליף לי (סיי יאנג מכהן) וברנדון פיליפס. מינאיה גם שלח בטריידים גרועים את ג'ייסון ביי וכריס יאנג, המגיש של סן דייגו (שניהם כבר היו אולסטארים). כל זה, בלי להזכיר את הירידה הממוצעת בתוחלת החיים של האוהדים של המטס, שמינאיה גורם לה בשנים האחרונות. אני נוטה לחשוב שיש לו איזה דיל עם אחת מחברות הביטוח הרפואי באזור ניו ג'רזי.

        אגב מנג'רים לא מוצלחים - גם בריאן קשמן של היאנקיז נופל אצלי בקטגוריה הזו. זה נכון שמדי פעם הוא עושה מהלכים נכונים (ההחתמות של טשיירה וסבאת'יה, למשל), אבל אני מצליח לזכור הרבה יותר שטויות שהוא עשה, כמו אי ההחתמה של יוהאן סנטנה לפני שנה (בשביל פיל יוז ואיאן קנדי הוא היה מקבל אותו. פיל יוז ואיאן פאקינג קנדי), החוזים הכבדים לכל מיני סוסים מתים וזקנים (גארי שפילד, רנדי ג'ונסון, קרל פבאנו, ג'ארט רייט ויש עוד הרבה) ואולי הכי גרוע - אי חיזוק הבולפן, שמסריח ברמות קשות כבר איזה 6-7 שנים טובות. כמה קשה להביא שני רליברים אמינים לבולפן לגשר בין הפותחים לריברה? קשמן הוא אחד האחראים הראשיים לעובדה שהיאנקיז בלי אליפות כבר 9 שנים (בשנים הראשונות עוד האשימו את סטיינברנר בכל ההחלטות השגויות, אבל קשמן הוכיח שגם אחרי שסטיינברנר נהיה סנילי הוא מצליח לעשות שטויות לבד). אני בכלל בדעה שסטיינברנר לא ממש סנילי, אלא בוחר לא לראות איך היאנקיז שלו נראים בשנים האחרונות כדי לא לקצר עוד יותר את חייו.

        הגידו כן לקני

        קני ויליאמס של של שיקגו וייט סוקס תמיד איכשהו עובר מתחת לראדאר. אולי זה משום שהוא מנהל קבוצה יחסית קטנה (עד כמה שקבוצה משיקגו יכולה להיות קטנה), אולי זה בגלל שאוזי גיין המנג'ר מושך אליו את כל האש והכותרות. אוזי הוא דפוק אמיתי. פעם אהבתי את היציאות שלו, אבל עכשיו אני מתעב אותו בלהט מסיבות מסווגות. אני גם לא חושב שהוא כזה מנג'ר טוב. מספיק לראות את חאווייר ואסקז רץ לסיי יאנג באטלנטה איך שהוא הפסיק לראות את הפרצוף החמוץ של אוזי בדאגאאוט). ואולי זה בגלל שהוא שחור. לא משנה מה הסיבה, קני ויליאמס הוא אחד המנהלים הכי אנדר-רייטד בליגה. הוייט סוקס בראשותו תמיד מנסים להשתפר, תמיד מעורבים חזק בשוק הטריידים וכמעט תמיד זה גם מצליח להם והם מעמידים קבוצה תחרותית.

        וויליאמס מונה ל-GM ב-2000, החתים את גיין ב-2003 והנהיג מהפכה בארגון, שעד אז נטה להתבסס בעיקר על פאוור היטינג. הוא הביא שחקנים לחיזוק ההגשה (פרדי גארסייה, חוזה קונטרראס, דסטין הרמנסון ואל דוקה) ושחקני התקפה עם הגנה טובה (ג'רמיין דיי, איגוצ'י, פיירזינסקי, פודסדניק), מהלכים שהשתלמו במהירות בזכייה של הוייט סוקס בוורלד סיריס ב-2005 תוך אחת מתצוגות הפיצ'ינג הפותח המרשימות שאני זוכר (כל מגיש שעלה לגבעה עשה CG והבולפן כמעט לא שיחק כל הפלייאוף). גם לאחר הזכייה וויליאמס המשיך לנסות ולחזק את הקבוצה, כשהביא את ג'ים ת'ומה מהפרי אייג'נסי ואת ואסקז בטרייד מאריזונה, ושלח בטרייד שנראה היום גאוני את פרדי גארסיה בשביל גאווין פלויד. כולם מהלכים טובים.

        השנה וויליאמס שוב יוצא תותח ומצליח להנחית בשיקגו את ג'ייק פיבי ועכשיו גם את אלכס ריוס. לגבי פיבי, מדובר באס עצבני שכל קבוצה הייתה רוצה אצלה. על ריוס אפשר להתווכח, אבל מדובר באאוטפילד כשרוני מאוד שנכנס עכשיו לפריים ומהווה איום של 20-20 כל שנה. המספרים שלו ירדו טיפה בשנתיים האחרונות, יש האומרים בגלל מה שנקרא "דיכאון הבלו ג'ייז". אני יותר בדעה שהוא סובל ממחסור בסטרואידים. העניין הוא שגם במספרים הנוכחיים שלו (כמעט 270 ממוצע חבטה), ריוס מהווה חיזוק משמעותי לאאוטפילד, שבסוף השנה יאבד את ג'רמיין דיי שמסיים חוזה וגם את ג'ים ת'ומה. הבעיה הגדולה עם ריוס היא גובה החוזה שלו (12 מיליון דולר לעונה ל-5 השנים הבאות), אבל אם לוייט סוקס יש את הכסף אז למה לא בעצם?

        וויליאמס מראה פעם אחר פעם שיש לו את זה בכל מה שקשור לניהול קבוצת בייסבול. לו אני הייתי בעלים של קבוצה שרוצה להצליח, הדבר הראשון שהייתי עושה זה להביא אחד כמו וויליאמס ולתת לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. נראה לי השקעה יותר טובה מאשר 275 מליון דולר לאיזה אחד - אלכס רודריגז.

        בלי שמות, עם תפוקה

        ואם באנדר-רייטד עסקינן, מה אפשר כבר לומר על קולורדו רוקיז?

        אחד המועדונים הכושלים בשנים האחרונות עשה צעד משמעותי כדי להבריא את עצמו, והקיא משורות הארגון את אחד המאמנים הטיפשים ביותר בתולדות המייג'ורס – קלינט הארדל הידוע לשמצה. הארדל ייזכר בעיקר בזכות העובדה שהייתה לו עונה אחת בלבד במאזן חיובי (מתוך שבע), והעובדה שהוא הכניס את המגיש הגרוע ביותר בכל הזמנים, חורחה חוליו, במשחק פלייאוף מכריע במצב של שוויון, מהלך שהחריד כל אוהד בייסבול שצפה במשחק. חוליו, אגב, עשה כל מה שהוא יכול כדי להפסיד את המשחק, אבל ההתקפה שלו הצילה אותו בתחתית האינינג. עד היום אני לא בטוח שהארדל לא מכר את המשחק ההוא. עד כדי כך זה לא היה הגיוני.

        הרוקיז כאמור פיטרו את הארדל באמצע העונה, מינו את ג'ים טרייסי ומאז נראה שמדובר בקבוצה שונה לגמרי (אגב אידיוטים שמאמנים קבוצות – אני ממליץ בחום להנהלה של סינסי "לעשות הארדל" לדאסטי בייקר). אם מנסים לבדוק מה סוד ההצלחה של הקבוצה, מוצאים כמה עובדות מאוד מעניינות שמגדירות מחדש את המונח אנדר-רייטד:

        קולורדו מדורגת במקום ה-18 בליגה באחוזי חבטה וגם ב-OPS, אבל מקום 8 (!) באחוזי עליה לבסיס ומקום 7 בקטגוריה הסטטיסטית הכי חשובה: ריצות. הקבוצה היחידה הנוספת מה-NL שנמצאת בין שבע ההתקפות הטובות בליגה היא פילדפיה (מקום חמישי). היאנקיז ראשונים, האיינג'לס שניים, טמפה ביי במקום השלישי, קליבלנד במקום רביעי (אני עדיין מחזיק את הלב), פילי חמישית ורד-קוקס במקום השישי (לא מסוגלים לחבוט, כולם בסלאמפ, לא יגיעו לפלייאוף, בלה בלה בלה). כלומר, ההתקפה של קולורדו היא שנייה באיכותה בנשיונל ליג, יותר טובה מזו של הדודג'רס או של הקרדינלס, על כל השמות המפוצצים. בפיצ'ינג המצב דומה. הרוקיז מדורגים במקום השישי בנשיונל ליג ב-ERA ומקום 10 במייג'ורס. מקום שישי בפיצ'ינג ומקום שני בהיטינג חייב להיות שווה מקום בפלייאוף, לא?

        עכשיו לעניין השמות. פלורידה ומינסוטה מוכיחות בכל שנה מחדש שלא צריך שמות מפוצצים. בילי בין הוכיח את זה באוקלנד, כשניצח 102 משחקים עם ג'רמי ג'יאמבי וסקוט האטברג. הסטטיסטיקה הכי גדולה בספר הזה, לטעמי, הייתה שנת 2002, כשהתקפה שמורכבת מתשעה סקוט האטברגים הייתה הכי פרודוקטיבית בליגה ביי פאר, הרבה יותר מהליינאפ המפואר של היאנקיז באותה שנה. כשאתה בודק לעומק את הרוטציה שלהם, ה-ERA של מגישים 1-2-3 - אובלדו חימנז, אהרון קוק וג'ייסון מארקי – עומד סביב ה-3.6, והמגישים 4-5 (ג'ייסון האמל וחורחה דה לה רוסה) עם ERA באזור ה-4.7, שמספיק להרבה ניצחונות עם תמיכה התקפית סבירה, משום שהמצ'אפ שלהם הוא בדרך כלל מגישי 4-5 אפסים של קבוצות אחרות. מבחינת בולפן, ביוסטון סטריט אין מה לזלזל. הוא תמיד היה קלוזר טוב באוקלנד כל עוד הוא היה בריא.

        הליינאפ של הרוקיז תמיד היה מוכשר מאוד, וכמובן נהנה קצת מקורס פילד. יש להם שני שחקנים עם אחוזי עליה לבסיס באזור ה-40 אחוז (טוד הלטון ובראד הופ), וכמעט כל יתר ההרכב באזור ה-36, צעירים מוכשרים כמו דקסטר פאולר, איאן סטוארט התופס וכמובן טולוויצקי. אחלה קבוצה, שמאוד מזכירה לי את פלורידה או מינסוטה - בלי שמות מפוצצים, עם שחקנים שנותנים תוצרת.