במהלך מפתיע (ואולי לא כל כך מפתיע) הודיע השבוע ג'ף ואן גנדי על התפטרותו מאימון הניו יורק ניקס. אבל יודעי דבר או שניים ודאי ייזכרו בעונת 1998-1999, עונת הגמר של הניקס, ויאמרו שכבר שם נטמן זרע ההתפטרות הזו, רק לקח לו קצת זמן לגדול.
ג'ף ואן גנדי ('רואה החשבון' במילון של שימי ריגר) הוא עוף מוזר בספורט המקצועני. המאמן האמוציונלי הגיע לניו יורק ב-1989, כעוזרו של פאט ריילי, כשזה לקח על עצמו את משרת המאמן הראשי בקבוצה (אחיו של ואן גנדי הוא עודרו של ריילי גם היום). ואן גנדי התחיל לאמן עוד בתחילת שנות ה-80 בליגת התיכונים האמריקאית, לפני שהפך לעוזר מאמן במכללות, בין השאר תחת ריק פיטינו. אחרי שש וחצי שנים כעוזר מאמן בניקס, ואן גנדי נקרא אל הדגל להחליף את דון נלסון, שנשבר 59 משחקים בתוך העונה.
בארבע השנים הבאות ואן גנדי הוביל את הניקס למאזן חיובי מדי שנה, כשהשיא היה כמובן ההעפלה לגמר ה-NBA עם קבוצה פצועה מהמקום השמיני במזרח, באפריל של 1999. מנג'ר הניקס דאז, ארני גרנפלד (שהיום הוא אחד האנשים הכי פופולריים במילווקי על העבודה הברוכה שלו עם הבאקס), לא היה מרוצה מהקבוצה שלא נראתה טוב, וכחודש לפני סיום העונה כבר החל לדבר עם הזן מסטר, פיל ג'קסון, על אימון הניקס בתום אותה עונה. הבלון של גרנפלד התפוצץ לו בפנים כבר למחרת, כשהתקשורת הניו יורקית דיווחה על המגעים הסודיים בין ג'קסון לניקס.
את מי יאשים שימי ריגר עכשיו?
ואן גנדי נפגע עד עמקי נשמתו, אבל לא אמר הרבה. השחקנים שלו עמדו מאחוריו, ונתנו לו את כל התמיכה שאפשר (פטריק יואינג ממש נלחם על הג'וב של ואן גנדי). המאמן הצעיר הפנים ולקח את הניקס למסע ניצחונות שהחזיר לאוהדים את החיוך לשפתיים, וגרם לשימי ריגר הפסימי לאכול יותר מכובע אחד. הניקס תפסו את הרכבת האחרונה באמת אל הפלייאוף ושם עברו את מיאמי השנואה, ואת רג'י מילר, למרות הדו קרב האישי שלו עם ספייק לי. החבורה הפצועה של ואן גנדי שיחקה מהלב. הקבוצה שלא נתנו לה סיכוי הלכה עד הגמר (שם היא פגשה את תאומי המגדל של סן אנטוניו, ובלי סנטר טבעי לא היה לה סיכוי), הרוח שהפיח ואן גנדי בחניכיו קנתה לו עוד שלוש שנים בתפקיד, למרות העלבון הצורב שהטיח בו גרנפלד.
אבל משהו בלב של ואן גנדי כבה כבר אז. ככה זה שאתה עושה הכל ובכל זאת לא נותנים לך קרדיט. בשנה הבאה יעזוב דייב צ'קטס, האיש שעל פיו יישק דבר בניקס וזה שאחראי יותר מכל להישארותו של 'רואה החשבון', אחרי תקרית גרנפלד. ואן גנדי לא רצה לחכות, אחרי שנכווה בפושרין פעם אחת, הוא לא לוקח צ'אנס ברותחין בפעם השניה.
ג'ף ואן גנדי ייקח חופש ארוך, ויחזור לאמן כדורסל, וטוב שכך. הוא ייקח חופש ארוך וייתן ללב מנוחה, הוא יחפש קבוצה שתוכל להגיד לו תודה מדי פעם במקום להעביר ביקורת בלתי פוסקת (אף אחד לא אמר שקל להיות מאמן בניו יורק). בחופשה הזאת יגיד מי שכינה את המשרה בגארדן כ"ג'וב חייו", תודה על כל רגע שהיה לו בניקס, ועוד תודה אחת על זה שהוא כבר לא שם. ושאלה אחת נותרת פתוחה: את מי יאשים שימי ריגר עכשיו?