שופטים את דמם

1. מאמנים, להירגע – טעויות שיפוט הן חלק – מרגיז, מתסכל, מייאש לעתים – מהספורט. כל ספורט. אפילו ב – NFL, הליגה המקצוענית הנאורה ביותר בעולם, בה הכניסו לשימוש (ולשימוש חוזר מתוקן) את המצלמות ככלי עזר לשופטים בשדה, טעויות שיפוט קורות. והרבה. טעות השיפוט של תבריזי בבאר-שבע, כמו פסילת השער של נמני, כמו אישור השער של ראול מנבדל פאסיבי (ספרד-ישראל), כמו השיפוט המגוחך של פריירה הפורטוגלי (ישראל-אוסטריה), כמו מיליון דוגמאות נוספות, הן סיבה טובה לקריזה, אבל לא לגלגול עיניים לשמים ותליית האשם בשופטים. לפחות לא באופן בלעדי. אירועי ספורט – בוודאי שמשחקי כדור – הם סיכום מאות ואלפי אירועים קטנים, עשרות משתנים וגורמים הנדחקים כולם למגרש אחד. מסך כל טעויות האנוש שמתבצעות במגרשי הספורט (של המאמנים, השחקנים, חברי ההנהלה, אנשי הצוות הרפואי, העיתונאים והאוהדים) גם לשופטים מגיע נתח הגון מהעוגה, מבלי שתום ליבם ומקצוענותם ייחשדו. ועל כך עוד בהמשך.

2. עיתונאים, להירגע – כותרת מדור הספורט של העיתון של המדינה מיום א' ("שופטים מעורבים בהטיית משחקי כדורגל") היא אחת המכוערות וסרות הטעם שקראתי בחיי. הטייה – למי שטרם עמד על פירושה המילה, היא הסטה מהנתיב, שינוי שלא כדרך הטבע, במתכוון, (על כך הדגש), של תוצאת המשחק. גם אם הכותרת נרשמה בבדיחות ובזחיחות האופיינית כל-כך למדור הספורט הרהבתני והשחצני של "ידיעות", תוך חיבור ל"פרשת רסקין", עדיין יש בה כדי להטיל דופי בפועלם של שופטי הכדורגל בארץ, ליצור מצג שווא כאילו הם שוגים בכוונה תחילה ותוך זדון, וגרוע מכל – הופכת את הקורא האחד, זה שאינו קורא את השורות הקטנות ולא עשה תואר בסאב טקסט, למסוכן מאוד, עבור השופטים.

3. הנהלות להירגע – יכול להיות שדני קליין מתכוון להתחיל מהפיכה באיגוד. יכול להיות שהוא מריח את ימי פומפיי האחרונים – עידן בו אין דין ואין דיין – אבל שבירת הכלים במלחה, גם אם בכר הפריז מאוד, היא מעשה עליו איגוד הכדורסל מוכרח להגיב בתקיפות רבה, אם הוא חפץ חיים. כך גם בכדורגל – הענף הלחוץ והדחוק הזה, בו הנהלת מכבי קרית גת דורשת לקיים משחק חוזר (על סמך אישור השער שלא נכבש), אך מתעלמת מאותן מצלמות טלוויזיה, שהוכיחו כי פנדל שהיה צריך להישרק לרעתה, לא נשרק. יש גבול לחוצפה, לא?

4. אוהדים, הפתעה לטובה – נדמה כי הקבוצה היחידה שהפנימה את הקלישאה העתיקה מכל "טעויות הן חלק בלתי נפרד.." היא זו של האוהדים. ההתלהמות, אובדן העשתונות וסימני הפאניקה הם נחלתם של העסקנים, הספורטאים והמאמנים, שאמורים, אם הבנתי נכון, לשמש דווקא עוגן של שפיות בענפי הספורט הלחוצים במדינה המעורערת שלנו בנפשה.

5. עדיין לא מאוחר – לשנות דפוסי התנהגות, להתייצב מול המצלמות ופעם אחת, בשם אלוהים, לא לחלק ציונים לשופטים מול המצלמות. (שמתם לב שאלה שאומרים "אני בדרך כלל לא מתייחס לשופטים", מתירים את דמם בהנאה רבה ובשיטתיות?) דמם של השופטים אינו פחות סמוק, ליבם אינו קשה יותר משל השותפים האחרים למופעי הספורט בתשלום שהחברה שלנו מממנת מבחירה. על כל פנים, אירועי החודש האחרון, אינם מבשרים טובות לשופטים. הקזת דמם נהפכת לספורט האהוב על הללו המתקשים להבקיע שערים או לקבל בשקט את העובדה שהורחקו, או לספק תחקיר עיתונאי אמיץ.

שוו בנפשכם את הידיעה הבאה בעמודי החדשות: "שרים בממשלה נחשדים במסירת מידע למדינות אויב", או, "חברי כנסת מהימין מעורבים בהעלמת כספי תרומות", או, "רופאים מבית חולים ממרכז הארץ נאשמים ברשלנות שגרמה למותם של עשרות", וכן הלאה. זה העניין – שעיתונאי המכבד את עיסוקו חושף את האשמותיו באופן גלוי ואת שמות המעורבים בפרשות – זה כל העניין בחשיפה עיתונאית, שמות המעורבים. כאשר נשיא המדינה סרח – נרשם "עזר וייצמן". כאשר שלושה ראשי ממשלה בעבר ובהווה נהגו שלא כשורה – העיתונאים החוקרים חשפו את שמם ואת כל פירוט ראיותיהם. כך נהוג לגבי כל איש ציבור שיש כלפיו חשד. שמו ופירוט הגילויים נגדו מובאים באופן מלא. העיתונאי משיג ראיות והעורך מגבה אותו.

אבל לא כך במוספי הספורט. "כמה משחקני הנבחרת הבוגרת בילו עם נערות ליווי..", "שופטים משלוש הליגות הבכירות מעורבים בהימורים לא חוקיים..". באמת, רסקין, זה לא רציני. על מי אתה מגן? על המקור שלך? עשה לי טובה. לעיתונאים האחרים אין מקורות בלשכת ראש הממשלה ובכנסת? הם אינם זקוקים להגנה? על מי אתה מגן? על השופטים? בוודאי שלא. הפגיעה בהם קשה וחמורה ולחלק מתוצאותיה התייחס החלק הראשון של המאמר. הימנעות מחשיפת שמות השופטים הופכת את כל ה"גילוי" הגדול לבלוף קטן שאין לו כל כיסוי. אז רסקין אמר. אז מישהו בקול מעוות ומסורס, צוטט. באמת.. אם חברנו ניב רסקין עומד מאחורי הגילויים שלו, מוטב יביא את שמותיהם של השופטים, אזי תתחיל המשטרה לחקור (כך נהוג בדרך כלל, ולא להיפך, כפי שדורש רסקין), האשמים ימצאו והנקיים ינוקו.

אין דבר קל יותר מאשר להטיל שמועה ולהמתין לראות לאן יתגלגל הכדור. גם אם מדובר באמת עיתונאית שהושגה בעמל רב. על רסקין חובת ההוכחה, חובת הגילוי ואומץ הלב הציבורי והעיתונאי לעמוד מאחוריה, מגובה בכלי התקשורת שנתן לו את הבמה, ובאותה הזדמנות – להשיג הישג עיתונאי של ממש. גילוי חשבון הדולרים של לאה רבין ז"ל, נזקף לזכותו של דן מרגלית. חשיפת פרשיות דרעי נרשם לזכותו של מרדכי גילת. שניהם עמדו באומץ מאחורי האמת העיתונאית שלהם ונמצאו, אגב, צודקים. לא הגיע הזמן שכותרות בסגנון "אפשרות: זידאן לבית"ר ירושלים", יחלפו מהעולם? הגיע גם הגיע. הגיע גם זמנו של רסקין לומר אחת מהשתיים: אני חוזר בי מהתחקיר וממצאיו, או לחלופין, להלן שמות השופטים שאני, על אחריותי, טוען כי מעורבים בהימורים לא חוקיים. ואם לא, אוי לו ולערוצי התקשורת שנותנים במה להבלים הללו.