אירופה מעולם לא נראתה רחוקה יותר

הכדורגל בארגנטינה הוא לא כמו סם, הוא סם. סם החיים. בכל יום נתון במהלך העונה אפשר למצוא שידורים של משחקים מהמדינה, מהיבשת הלטינית ומרחבי אירופה והעולם. אין טלוויזיה במקום ציבורי שלא פתוחה על ערוץ שמשדר כדורגל 24 שעות ביממה.

עתה, משהכריזו לפני מספר ימים קבריניטי התאחדות הכדורגל ובראשם הנשיא הכל יכול, חוליו גרונדונה, על דחייתה של הליגה לפחות בשבוע עקב הקטסטרופה הכלכלית הפוקדת את המועדונים, המדינה כמרקחה. מהלך הדחייה של הליגה, שהייתה אמורה להיפתח ב-14 לחודש, הכעיס והרגיז כמובן רבים מהמושבעים שלה, כש-100 מתוכם יצאו אחרי ההודעה של גרונדונה להפגין. הם השליכו אבנים וניפצו זגוגיות, ריססו כתובות גרפיטי בגנות הנשיא וכינו אותו "גנב, שקרן ובוגד". אפילו מראדונה לא האמין למשמע הדחייה. "אותי זה מדאיג מאוד. אם הליגה במדינה לא תיפתח, זה אכן יהיה דבר דרמטי".

האוהדים רואים דבר אחד לנגד עיניהם וזה את אליליהם כובשים שער ורצים לעברם. אותם פחות מעניין השבר הכלכלי העמוק שיכול לרסק את הקבוצות ולמוטט את הכדורגל בארגנטינה. האבסורד הוא שדחייה של שבוע ואפילו יותר מכך דומה להנחת פלסטר על פצע עמוק מאוד. נראה שהמהלך של ההתאחדות נובע יותר מתסכול, בניסיון נואש להציל ולייצב את מצבו של החולה - הכדורגל הארגנטינאי שגוסס.

ידוע לכול שהבור הפיננסי בו מצויים המועדונים לא נפער בין רגע, וגם לא קרה רק בגלל המשבר הכלכלי האחרון שהחריף מאוד את המצב. הזנחה של שנים, שחיתות ואלימות שפוקדים את הכדורגל במדינה הם האחראים לכך. הבעיות החלו כבר מזמן, אבל כולם אמרו שההצגה חייבת להימשך. עברה שנה ועוד שנה וכלום לא השתנה. זו השנה ה-30 (!) של גרונדונה בתפקיד, ורק עכשיו הוא נזכר שצריך למצוא פיתרון ארוך טווח. "אי אפשר לחכות עם זה", הכריז. השאלה הגדולה האם זה לא מאוחר מדי.

כ-700 מיליון פזוס (כ-184.2 מיליון דולר), זהו החוב המשוער של כ-20 מועדונים בכדורגל הארגנטינאי, שבעה מתוכם מהליגה הראשונה. הקבוצות הבכירות ממועדון החמש הן שנושאות ברוב החוב, כששתי הבכירות, בוקה ג'וניורס וריבר פלייט, ניצבות בראש הרשימה. לבוקה חוב של 109,775,018 מיליון פזוס, שהם קצת פחות מ-29 מיליון דולר ומהווים כמעט 16 אחוז מהחוב הכללי של הקבוצות. ריבר לא מפגרת אחריה בהרבה וחייבת כ-107 מיליון פזוס (כ-28 מיליון דולר) המהווים כ-15 אחוז מהחוב.

הבעיה מתחילה בניהול הכושל של המועדונים עצמם. רבים מהם לקחו לפני שנים רבות התחייבויות שהם לא מצליחים לעמוד בהן, כשהחובות הולכים וגדלים משנה לשנה. כמו כן, הכמיהה והרצון להגיע לליברטדורס, שם נמצא הכסף הגדול, כה רבה והיא מביאה לא מעט קברניטי קבוצות להאמין שאם הם ישפכו הרבה כסף הם יגיעו לנחלה. אלא שזה לא קרה ואז נפער בור עמוק יותר - שכר שלא משולם לשחקנים, מועדונים שלא יכולים להחזיר הלוואות לבנקים ולהתאחדות, קבוצות שלא מצליחות לממן העברות עד סופן ונושים שיושבים על הגב.

גם בנושא ייצוא השחקנים קיימת בעיה גדולה. המשבר הכלכלי שפקד את אירופה הביא קבוצות לא מעטות לוותר על הכשרונות הלטיניים ואם כבר ללכת עליהם אז בזול יחסית. אלא שגם כאן, אותם סכומי כסף שמשולמים עבור שחקן מצטמקים מאוד עד שהם מגיעים לקבוצות. לא מעט אנשים - סוכנים, בעלי קבוצות ועוד - גוזרים בדרך קופון על המכירה, והסכום שבסוף משלשל המועדון לכיסו נמוך מאוד בהשוואה לערך המכירה. "המיתון באירופה הופך את החיים קשים מאוד עבור המועדונים הארגנטינאיים, שתלויים רבות במכירת שחקנים. מועדונים לא מקבלים את מה שהם נהגו לקבל", הסביר גרונדונה.

זאת ועוד. לא רק הסיבות המצוינות לעיל הובילו למצב, אלא גם ה-barra braves - הגרעין הקשה של אוהדי הקבוצות. אותם ארגונים מקבלים הטבות רבות המגולמות בכסף רב מהמועדונים. מה גם שאותם אוהדים נוקטים באלימות קשה במגרשים, מה שמוביל מחד לעלויות גבוהות מאוד של אבטחה ושיטור, ומנגד לדעיכה דרמטית במספר האנשים שמגיעים לכדורגל.

כשרבבות מדירים את רגליהם מהאצטדיונים עקב התופעה, הרי לכם הסבר נוסף להצטמקות ההכנסות והגדלת ההוצאות. "משפחות כבר מזמן הפסיקו להגיע", אמר ראול גומז, נשיאה לשעבר של ולז סרספילד. "כבר 40 שנה שהאלימות בכדורגל הארגנטינאי נמצאת בעלייה מתמדת. המצב החברתי קשה וסבוך. הההתאחדות לכדורגל חייבת להקדיש לכך הרבה זמן ומחשבה".

כאמור, בראש רשימת החובות נמצאת בוקה ג'וניורס, כשעוד שלפני שהחלה העונה הקרבה מצויה הקבוצה בגירעון תקציבי של כ-8-10 מיליון פזוס. לפיכך, זה לא מפתיע לשמוע את סגן נשיא המועדון, חואן קרלוס קרספי, נחלץ להגנתו של גרונדונה והמהלך שהוציא לפועל. קרספי לא הסתפק בכך, ואף הגדיל לעשות כשהשליך את הבעיה לפתחה של המדינה: "היא זו האחראית על האושר של האנשים והיא זו שצריכה לדאוג שהכדורגל לא ייפסק".

בבוקה מתקשים מאוד להתמודד עם המצב הכלכלי והנושים, והנשיא חורחה אמיל כבר הכריז ש"כל השחקנים ניתנים להעברה". בשנים עברו התעניינו קבוצות רבות באירופה בחלוץ רודריגו פלאסיו, אלא שבוקה סירבה להתפשר על פחות מ-20 מיליון יורו תמורתו. לפני כחודש הוא נמכר לגנואה ברבע מחיר, חמישה מיליון יורו בלבד, רק כדי שלקבוצה יהיה תזרים מזומנים בחשבונה הרעוע.

אם באירופה לא ממש עטים על המציאות, הרי שבקורינתיאנס הברזילאית מנסים לנצל את המצב ולהנחית בקבוצה את חואן רומן ריקלמה. אם בעבר הכוכב של בוקה נחשב אחרי הגיחה החצי-מוצלחת שלו לאירופה כאחד שיישאר לנצח עד יום פרישתו במועדון, הרי שכעת הכול פתוח. המצב הקשה הביא את הקבוצה גם לוותר על מספר שחקנים, דוגמת החזרתו של פביאן ורגאס הקולומביאני מאלמריה.

שחקנים בהם חשק מאוד המאמן החדש-ישן אלפיו באסילה לא נקנו אלא הושאלו לעונה אחת בלבד כמו גארי מדל ופדריקו אינוסאה. "הקבוצות באמריקה הלטינית מתקשות כעת למכור שחקנים", הסביר באסילה את המצב. "הכסף הגדול נמצא רק בכדורגל המקסיקני, כששאר המדינות שקועות באותה ספינה".

ראשי ההתאחדות מנסים כעת לתקן מעט את המצב כדי שהליגה תוכל להיפתח מה שיותר מהר. הלחץ הגדול ביותר מופנה כלפי זכייניות הטלוויזיה. גרונדונה מנסה בכל מאודו להגדיל את ההכנסות של הקבוצות מזכויות השידור. נשיא לאנוס אלחנדרו מארון סיפר כי אנשי הטלוויזיה ניסו לצאת ידי חובה והציעו מקדמה של 10.4 מיליון דולר לקבוצות, אלא שהן דחו את ההצעה בטענה שהיא משולה לטיפה בים. הכאוס גדול עד כדי כך שאפילו בהתאחדות חלוקות הדעות, כשאחד מראשיה, חוזה לואיס מייזנר, אמר "שההתאחדות כל כך ענייה בעצמה ושאין ביכולתה לעזור לקבוצות שחייבות לה הרבה מאוד כסף".

הפיתרון שניסה גרונדונה להציע הוא תמחור גבוה יותר של שידורי הטלוויזיה. לדידו, הכסף שמקבלות הקבוצות מהזכייניות כיום נמוך (כ-250 מיליון פזוס), כשברצונו לשלש את הסכום. שידורי הכדורגל במדינה הם בשיטת הפיי פר וויו, והההצעה של גרונדונה היא להעבירם לערוצי ברודקאסט חדשים, כשהזכייניות יגבו כ-12 פזוס עבור כל חיבור שכזה. בתמורה לסכומי כסף נכבדים יותר מהטלוויזיה מוכן גרונדונה להאריך את החוזה עם זכייניות השידור בשש שנים עד 2020.

בטלוויזיה התנגדו להצעה של הנשיא. הם מפחדים לאבד צופים, כשגם מבחינה חברתית הם חוששים לספוג קיתונות של ביקורת וחוסר הערכה ואהדה מהעם, שגם כך אינו שבע רצון ורוטן על המחירים שהוא נדרש לשלם כיום עבור הצפייה במשחקים.

גם הממשלה בארגנטינה מזגזגת ולא כל כך יודעת כיצד לפעול בנושא. ב-29 ביולי אמר השר אניבל פרננדז, הממונה על עניינים אלו, כי "למדינה אין שום צורך והרבה יכולת לעזור בנושא, ההתאחדות צריכה לפתור את הנושא עם אנשי הטלוויזיה ולא לערב את המדינה בבעיותיה".

רק יום לאחר מכן נשמעו קולות אחרים שאמרו כי יש לנסות ולהבין היכן כן אפשר לעזור, בכיר בממשל אמר כי צריך לנסות לשתף פעולה ולשלב ידיים. בהנהגת המדינה מבינים שהעם צמא לסם החיים שלו, שזה בדיוק כמו לחם ומים בשבילו, שבלעדיו הוא לא יכול לחיות, ושדחייה ארוכה של הליגה יכולה להוביל למצב של כאוס במדינה.