פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הבייסבול חוזר למוטב?

        עשר של שבוע: על מה מעידה העובדה שלאולסטאר לא נבחרו סלאגרים, ולמה אנחנו יכולים לצפות מפדרו מרטינז בפילדלפיה?

        1. שבוע לא מעניין במיוחד עבר עלינו, עם מעט מאוד בייסבול אמיתי והרבה חגיגות אול סטאר, מה שמאלץ אותנו להתייחס למשחק הזה למרות שהיחס שלנו אליו עומד איפשהו בין חשדנות לאפטיות.

        2. סיבה אחת לאותה אדישות היא חוסר המשמעות של המשחק. נכון, זה המשחק היחיד בליגות המקצועיות שהתוצאה שלו משפיעה בצורה כלשהי על העונה וזה אמור להוסיף מימד של עניין, אבל אחרי המשחק השבוע ה-AL לא הפסידו כבר 13 שנה ברציפות (ב-2002 הוא הסתיים בתיקו), ועדיין, האלופות מאז נכנס החוק לתוקפו ב-2003 התחלקו כמעט שווה בשווה בין שתי הליגות, יתרון ביתיות או לא.

        3. בכלל, צריך לקחת את הרצף המרשים של ה-AL בפרופורציה – בארבע השנים האחרונות הוכרע המשחק על ראן אחד בלבד מה שאומר שההבדלים בין הליגות לא תהומי כמו שאולי נדמה. אם בכל זאת מחפשים סיבה מסוימת לדומיננטיות של ה-AL במאבקים הללו, שווה להסתכל על הבולפן של שתי הליגות – כשיש לך את מריאנו ריברה, ג'ונתן פפלבון וג'ו ניית'ן באותו בולפן (טוב, גם בריאן פואנטס שם, אבל אפשר להתעלם ממנו), הסיכוי שלך לזכות במשחק צמוד הוא לא רע בכלל.

        4. בשבוע שעבר ניצל רוזנטל את ההיעדרות שלי כדי לדחוף את בארי בונדס בחזרה למדור אחרי שחשבנו שנפטרנו ממנו אחת ולתמיד, אבל זאת הזדמנות טובה לחזור על משהו שפיטר גאמונס הדגיש השבוע. מתוך עשרת השחקנים הפעילים המובילים בהומראנס, אפילו אחד לא שיחק באול סטאר השבוע. מי שכן ראה מגרש היו שחקנים כמו קרטיס גרנדרסון, קארל קרופורד (האם היה אי פעם MVP עם כל כך מעט תרומה למשחק?) ואדם ג'ונס – הפנים החדשות-ישנות של המשחק, שהומראנס הם לא הלחם והחמאה שלהם וענן הסטרואידים לא מרחף מעליהם. בהחלט ייתכן שבנושא הזה אנחנו רואים את האור שבקצה המנהרה.

        5. ואם כבר בנושא הסטרואידים, אפשר אולי להפסיק להתייחס למני רמירז כמו גיבור החוזר מן הקרב, כולל מעבר ישיר לכל אט-באט שלו ותשואות אוהדים היסטריות, אלא למה שהוא באמת – רמאי שסיכן את האינטגריטי של המשחק רק בשביל חופן דולרים?

        קרל קרופורד שחקן טמפה ביי רייז (AP , Jeff Roberson AP)
        לאולסטאר הזה נבחרו שחקנים כמו קרל קרופורד, שענן הסטרואידים לא מרחף מעליהם (צילום: AP)

        תסתפק בנו-נו, סאנצ'ז

        6. חוב קטן משבוע שעבר לפני שממשיכים הלאה, אי אפשר שלא לדבר על הנו-היטר הראשון שראינו בליגה השנה, שכמו בהרבה מקרים אחרים לא בא מאחד מאריות הליגה. למעשה, ג'ונתן סאנצ'ז לא היה פותח כלל במשחק אם רנדי ג'ונסון לא היה נפצע, אבל בסופו של דבר היה רחוק שגיאה אחת של חואן אוריבה מלהשיג פרפקט גיים – אולי ההישג היחידני הכי גדול בספורט הקבוצתי האמריקאי. הפספוס הזה מעורר בי רגשות מעורבים, כי עד כמה שאני רוצה לראות הישג כזה, אני גם קצת שמח שאוריבה עשה את מה שעשה. הישג כמו פרפקטו הוא משהו שזוכרים לתמיד, וג'ונתן סאנצ'ז שלנו עדיין לא עשה מספיק כדי להרשם ליד רנדי ג'ונסון, סנדי קופאקס וסיי יאנג.

        7. הקבוצה הטובה בחצי הראשון של העונה היתה בלא ספק הדודג'רס, אבל השאלה האם היא מסוגלת להמשיך בקצב הזה גם בחצי השני ובמיוחד בפלייאוף תלויה בעיקר בפיצ'ינג שלה. למעט צ'אד בילינגסלי, אין ללוס אנג'לס פותח שהיא יכולה לסמוך עליו שייתן שישה-שבעה אינינגים טובים באופן קבוע, מה שיוצר עומס לא פשוט בכלל על הבולפן. העומס הזה כבר עכשיו נותן את אותותיו, כשג'ונתן ברוקסטון הקלוזר צפוי להמשיך להגיש בשארית השנה עם פציעה. למי שעוקב אחרי ג'ו טורה במשך השנים, המצב הזה לא ממש בא בהפתעה – בשנותיו ביאנקיז נהג טורה כמעט תמיד להעמיס על הבולפן שלו, מה שגרם לכך שאותו בולפן הגיע כמעט תמיד לפלייאוף עם לשון בחוץ. וכמובן, חשוב לזכור, ג'ונתן ברוקסטון הוא לא מריאנו ריברה.

        8. ריאן האוורד הפך אתמול לשחקן שמגיע הכי מהר ל-200 הומראנס, כשעשה זאת עם פחות מ-700 משחקים, אבל אל תצפו לראות את הווארד מאיים מתישהו על שיאו של בארי בונדס (או א-רוד, אם וכאשר), פשוט כי הווארד הגיע לליגה בגיל מאוחר יחסית (25) וגם סוג המשחק שלו – הרבה סטרייקאאוטים עם אחוז חבטה נמוך – יגרום לכך שברגע שהוא יאבד מעט מהכוח שלו בעוד מספר שנים הוא יהפוך לשחקן יעיל הרבה פחות.

        9. חדשה נוספת שמגיעה מהפיליז, ובכוונה שמרנו אותה לסוף, היא החזרה המיוחלת של פדרו מרטינז למגרשים. טוב, לא כל כך מהר, כרגע הוא רק חתם על חוזה ויגיש במיינורס לפחות שבועיים, אבל כבר יש למה לצפות. השאלה הכי צפויה היא מה הפיליז עתידים לקבל ממרטינז, והתשובה לא כל כך ברורה. גם פדרו יודע שמרטינז הדומיננטי של סוף העשור הקודם הלך לבלי שוב. אבל אם אליפות העולם בבייסבול היא אינדיקציה כלשהי, הרי שפדרו עדיין מסוגל לשלוט במשחק באמצעות הגשה מדויקת וארסנל הגשות מגוון, ואם זה אכן המקרה – הרי שהפיליז לא צריכים הרבה יותר.

        10. בטח גם אתם חשבתם ש:

        - הוא חזר, הוא חזר! לא, לא פדרו - אליעזר אלפונזו!

        - אם השמועה על מעבר של רוי האלאדי לטקסס נכונה, הרי שהקרב על ראשות ה-AL מערב נפתח מחדש

        - אם כי אם הוא חכם הוא יחסום כזה טרייד

        - אולסטאר או לא אולסטאר, המטס הם עדיין הקבוצה הכי מגעילה במייג'ורס

        - וכן, אמרנו את זה כבר. עדיין, אי אפשר להגיד את זה מספיק

        פדרו מרטינז שחקן ניו יורק מטס (AP , Nick Wass)
        כבר לא הפדרו הישן, אבל עדיין מסוגל לשלוט בחובטים. מרטינז (צילום: רויטרס)