פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עולים על הלוח

        בין השחמטאית הטובה בהיסטוריה והבלגאן של המכביה, איתן נוח יצא לגלות עד כמה השחמט הוא עדיין, בבסיסו, ספורט יהודי

        נפתח במספר דברים שלא ידעתם על שחמט: יש לו שלוש גרסאות שונות, שנבדלות ביניהן באורך המשחק. משחק השחמט הארוך ביותר בהיסטוריה, כך על פי ספרי הגינס, שוחק במשך יותר מ-24 שעות. ברציפות. אביב בושינסקי (כן כן, זה ממכבי תל אביב) הוא יושב ראש איגוד השח-מט הישראלי. ולסיום, ודאי לא ידעתם שיובל שטייניץ', שר האוצר של מדינת ישראל, הוא נינו של אלוף העולם הראשון בשחמט.

        ישראל, כך מתברר, היא מעצמת שחמט לא קטנה בכלל. הנבחרת הלאומית סיימה במקום השני באולימפיאדת השחמט האחרונה. אם כך, זה לא צריך להפתיע שסגן אלוף העולם בשחמט הוא ישראלי העונה לשם בוריס גלפנד. ואם זה לא מספיק, הרי שאחיו של היו"ר בושינסקי, שי, תיכנת את התוכנה שזכתה ארבע פעמים ברציפות באליפות העולם בשחמט לתוכנות (קראתם נכון).

        התוצרת הישראלית בשחמט לא מגיעה משום מקום. העם היהודי לדורותיו נודע ברמתו הגבוהה במשחק הלוח המתוחכם. הסבא רבא של שר האוצר כבר הוזכר, אבל הוא לא היחיד. שליש מאלופי העולם עד היום (5 מתוך 14) היו יהודים, ושניים נוספים זכו לדם יהודי מצד אחד בלבד של ההורים. אחרי כל הנתונים האלה, לא מפתיע שאחת מתחרויות המכביה היא שחמט, ולא די בכך: מדובר, ככל הנראה, בתחרות האיכותית ביותר מכל ענפי הספורט.

        הטופ של הטופ

        לא פחות מ-13 מתחרים שנמצאים בטופ 50 של הדירוג העולמי הגיעו למכביה. "אם זה היה טניס, כולם היו באים לראות", אומר משה שלו, מנהל תחרות השחמט במכביה. גם יוחנן אפק, שחמטאי מקצועי, מאמן ועיתונאי שמסקר את התחום וכותב טור שבועי ל"מעריב" בנושא, מסכים שהחשיפה לה זוכה התחרות היא לא מספיקה: "שחמט זה לא ספורט חזותי. בן אדם שבא לראות שחמט צריך לדעת את המשחק בשביל להבין מה קורה - לעומת טניס שאתה יכול לבוא, לראות את המשחק ולהבין".

        אז בלי חשיפת יתר החלה ביום ראשון האחרון אליפות השחמט של המכביה, במסגרתה נערכות חמש תחרויות ברמות שונות. התחרות העיקרית היא תחרות העל, בה משתתפים אותם 13 מתמודדים מהטופ העולמי. המתחרה הבולטת היא יהודית פולגר מהונגריה, שנחשבת לשחמטאית הטובה ביותר בעולם כיום, אבל לא עוצרת שם. "לא רק שהיא הכי טובה בהיסטוריה", מספר אפק על פולגר. "היא הכי טובה בהיסטוריה בפער עצום מהמתמודדות שאחריה".

        פולגר עצמה קצת פחות מתרגשת, אולי עקב העובדה שהיא לא הצליחה מי יודע מה בימים הראשונים. "התחרות עצמה ברמה גבוהה מאוד. אני לא שיחקתי כל כך טוב, אבל אני מאמינה שאשחק יותר טוב בהמשך". במפתיע, היא גם לא כל כך מתרגשת ממעמדה כשחקנית השחמט הטובה בכל הזמנים. "אני מתאמנת מגיל 5 ואני עוד מעט בת 33, כך שהגעתי למעמד שלי עם הרבה עבודה קשה". ואיך אפשר לסיים בלי טיפת ציונות: "זו המכבייה הראשונה שאני משחקת בה ואני מאמינה שעוד אחזור לכאן", היא מספרת.

        "אם הייעוד הוא לחפש שידוכים, לא צריך להביא שחקנים מקצוענים"

        למי שלא היה מימיו בתחרות שחמט צפויה הפתעה "מרעישה". מעטות הן תחרויות הספורט שיכולות, אם בכלל, להתחרות בשקט המופתי ששורר באולם המשחקים. כשנכנסים לאולם המרכזי במלון "בלו ביי" בנתניה - האולם בו משוחקות שתי תחרויות סגורות, אחת פתוחה ועוד אחת לנוער - אי אפשר שלא לשים לב לשני דברים: הראשון, כמו שכבר נאמר, הוא השקט המופתי. השני, כשכבר כן שומעים משהו, זה בדרך כלל בשפה הרוסית. "קרו שני ניסים לשחמט הישראלי", מספר אפק. "הראשון הוא התפתחות האינטרנט, מה שגרם למשחק להיחשף ולגדול. השני הוא העלייה המאסיבית מברית המועצות". אותה נבחרת ישראל שזכתה במקום השני באולימפיאדה, מורכבת אך ורק מעולים ותיקים וחדשים מברית המועצות.

        מעבר לשקט המופתי והשליטה המושלמת של כולם בשפה הרוסית, מתנהלות התחרויות ברמות הנמוכות פחות או יותר בעצלתיים, בעיקר בגלל המחסור בתמריץ אמיתי. מנגד, בתחרות העל דווקא אפשר לדווח על כמה וכמה אירועים מרשימים. מעבר לפולגר, שעצם הגעתה באמת משך את רוב תשומת הלב, נרשמה גם הפתעה חביבה העונה לשם יאן נפומניאשצ'קי, שחקן רוסי צעיר שבקושי מלאו לו 18 שנים. נפומניאשצ'קי הגיע לתחרות ברגע האחרון ומכיוון שהתחרות הייתה סגורה, רשמו אותו המארגנים אל אחת מהתחרויות בדרג הנמוך יותר. השחקן לא כל כך אהב את הדבר, עשה קצת בלאגן (בכל זאת, יהודי), והועבר חיש קל אל תחרות העל, מה שגרם להוספת שני סיבובים נוספים בתחרות.

        הסיבה שנפומניאשצ'קי הפך להפתעה חביבה היא שבמשך יום וחצי מהתחרות (שנמשכה יומיים) הוביל השחקן הצעיר בפער גדול גם על פוגלר וגם על סגן אלוף העולם, גלפנד. בסופו של יום התחרות השני לא הצליח נפומניאשצ'קי לעמוד בלחץ והפסיד את הבכורה לשחקן רוסי אחר, יבגני נאייר. פולגר, אגב, סיימה רק במקום השביעי. גלפנד חלק את המקום הרביעי, ואת השלישייה הפותחת סגר אלכסנדר בליאבסקי מסלובניה.

        סאגת ההרשמה של נפומניאשצ'קי היא לא הבעיה היחידה שהייתה למארגני טורניר השחמט עם הארגון הכללי במכביה. למנהל ומארגן התחרות, משה שלו, היו טענות קשה כנגד בכירי מארגני התחרות כולה. "המכביה לא בנויה באופן עקרוני לארגן תחרויות לספורטאים מקצוענים. שמו תקציב גדול לתחרות העל, אבל מצד שני ההתייחסות לחלק מהישראלים היא שכונתית. אם סוגרים תחרות, אז סוגרים הרשמה. פה, למשל, נוספו עוד מתמודדים ברגע האחרון. זה משבש הכול. אם הייעוד של המכביה הוא לחפש שידוכים אז לא צריך להביא שחקנים מקצוענים, אבל אם הם רוצים ספורט ברמה גבוהה, לא צריך להתייחס אליו ככה".

        ייעודי ליהודים

        לבסוף רוב הבלגאן נפתר, מה שהשאיר את מירב ההתמקדות על המלך, המלכה והצריח שעל לוח המשחק. בשביל להבין עד כמה התחרות הנ"ל היא ברמה גבוהה צריך לשוטט קצת באתרי השחמט הגדולים בעולם, שבאופן מפתיע, בניגוד לכל ספורט אחר במכביה, מעבירים דיווחים ישירים ויומיים על מה קורה במשחקים ועל קצב ההתקדמות של הספורטאים.

        גם בעולם כנראה מבינים ששחמט הוא אכן ספורט של היהודים. "שחמט זה ספורט המוח, ויהודים עובדים חזק על המוח, אז כנראה שזהו ספורט יהודי", מאשר אפק. שלו דווקא מנסה שלא להיכנס לסטיגמה, אבל גם הוא מסכים שלאוהבי המצות כנראה יש משהו מיוחד בספורט הזה. "לא הייתי מגדיר אותו כספורט יהודי, אבל זה ספורט שיהודים יכולים להצליח בו, אולי כי יש לנו משהו בגנים".

        מבין כל אלה, דווקא פוגלר, שמייצגת את הונגריה, לא מסכימה עם ההכללה הנ"ל. "אני מבינה למה אנשים אומרים שזה ספורט של יהודים, אבל כיום זה כבר לא כל כך נכון. בעבר היו הרבה יותר יהודים ששיחקו שחמט, כיום הרבה יהודים עברו לעסוק בתחומים אחרים, בעיקר כלכלה. נכון שיש הרבה בצמרת השחמט שהם יהודים, אבל יש גם הרבה שלא".

        אז מתברר שליהודים יש עבר בענף השחמט, גם הווה לא חסר, וכנראה שיש לנו גם משהו בגנים שגורם לנו לדעת להזיז את הכלים בצורה נכונה, אז השאלה היחידה שנותרה היא: האם גם יש עתיד? ייאמר לזכות איגוד השחמט שהוא מנסה לדחוף את העניינים קדימה על ידי חשיפת הספורט לתלמידים בבתי ספר, ועל פי ברנז'ת השחמט יש אלפי ילדים שמשחקים היום את המשחק ברחבי הארץ, כך שאלא אם יקרה משהו בלתי צפוי, מדינת ישראל והדת היהודית צפויה להישאר על מפת לוח הריבועים גם בשנים הבאות. המוח היהודי חי, קיים, והוא חושב שני מהלכים קדימה.