קבלו אותו

לראות את לירן שטראובר זה בערך כמו לראות בפעם ה-100 את "צ'רלי וחצי": כל תנועה שלו צפויה כמו הדיאלוגים בין מיקו וששון. משהו בנוסח, "הנה, תכף הוא מתגלגל. עוד מעט הוא יתאושש וירוץ לשופט, ומשם יעשה פרסה כדי לצעוק על הבלם שלו. אחר כך הוא יקבל גול בין הרגליים ויחפש מישהו לצעוק עליו. כשהוא יבין שזו אשמתו, הוא יפער את עיניו לרווחה, ישים ידיים על המותניים ויסתובב להוציא את הכדור מהרשת". מצחיק ומקומם בכל פעם מחדש.

החזרה של שטראובר למכבי תל אביב היא בשורת האיוב הגדולה ביותר שיכול היה הקיץ הזה לנפק לכל מי שהקבוצה יקרה לו - יותר מפעולת ההשהיה התמוהה של אלכס שניידר, מהסגל הדל שנבנה בקרית שלום ומההססנות של אבי נמני. ולא מדובר ביכולת המקצועית, שטראובר הוא שוער ליגה טוב שמפשל רק מדי פעם, אבל זה לא חדש. למכבי תל אביב יש היסטוריה של שוערים שהלכו מקיצוניות אחת לאחרת. מחיים לוין, דרך בוני גינצבורג ועד טברטקו קאלה, שהיו מפגינים יכולת גבוהה אבל מקבלים גולים מצחיקים בין הרגליים, שטראובר הוא עוד חוליה בשרשרת. הוא הגינצבורג של דור השוערים הנוכחי, בחור נאה שאוהב את המצלמה ומת על הפוזה. אבל בעוד אצל בוני העסק היה מסתכם בהדיפה וירטואוזית או בדרדל'ה מתחת לרגליים, החבילה שבאה עם שטראובר כוללת גם מופעים מהסוג המעצבן ביותר: ריצת אמוק למרכז המגרש, שאגות רמות על המגנים, עיניים היוצאות מחוריהן וגלגולים מיותרים במקרה שזינק לרגליו של שחקן יריב.

זו הבעיה המרכזית עם שטראובר – הנוכחות שלו מעיקה בכל רגע נתון לבלמים, למגנים, לקשרים ובעצם כמעט לכל אחד, מהאוהד השרוף ועד הצופה האובייקטיבי. אומרים שמחוץ למגרש שטראובר הוא אדם חיובי וסימפטי. יכול להיות, רק שמה שאנחנו מקבלים בטלוויזיה הוא שוער נרגן, מתחזה, כאילו-עצבני שמכור לפוזת ה"תחזיקו אותי", שמחפש את המצלמה בכל רגע נתון. ובינינו? אם אתה אוהד מכבי תל אביב, לא מתאים שאחד כזה יהיה בצד שלך. אבל מכיוון שאיש לא שואל למוצא פיך, הוא אכן יהיה בצד שלך. האח, הידד, עכשיו בכלל יש סיבה לאופטימיות לקראת העונה הזו.

העשן העולה מחזרתו של שטראובר למכבי תל אביב לא מיתמר רק משערים 8 ו-11 בבלומפילד, זהו עסק מורכב בהרבה. מדובר פה בהגעתה של דמות שהיא בעצם בית חרושת לאנטגוניזם, לקבוצה שעוד תשודר רבות במשבצת המשחק המרכזי (אם יהיה כזה). המשמעות היא שהשנה נחזה בגלגולים ובהצגות המכוערות בכמות בלתי מתקבלת על הדעת. ואם כאוהד הצהובים חשבת לפני שלוש שנים שדרכיכם נפרדו לתמיד, פתאום, כמו האיש הרע בסרטים שחשבת שנפטרת ממנו ובא לסיבוב נוסף, אתה מקבל אותו שוב. כן, ידוע שאין יותר מדי אופציות, ששטראובר הוא השוער הנורמלי היחיד בשוק דליל במיוחד. מה כבר אפשר להגיד על זה? תעלו עם גיא סולומון.

למרות שזה עדיין מוקדם ללחוץ סנד על המחמאה וצריך עוד לראות כיצד העונה תתפתח, מותר בינתיים לציין לטובה את האופן שבו מארחים אוהדי הפועל תל אביב את אלי טביב בסלון קבוצתם. על פניו, טביב הוא עצם בגרונם, הדבר הכי לא הפועל תל אביב שיש. בתיאוריה, מותר לשער שאם טביב היה מנסה להתבשם בריח קבוצתם בתחילת העשור, אוהדי הפועל תל אביב היו עולים על בריקדות, כמו שחלק גדול מהם עשה עם ג'קי בן זקן (וודאי מצטער על כך היום). נכון לעכשיו, אוהדי הפועל תל אביב מזהים את צוק העתים ומבינים שבמצב הכלכלי הנוכחי אין להם ממש ברירה אחרת, אלא להתנהג כמו אוהדים. אוהדים של קבוצה ולא קבוצה של אוהדים.

באותה שעה וכנראה באותו מקום, תמצאו לא מעט אוהדי מכבי תל אביב שרוטנים. שזה לא חדש. אוהדי מכבי תל אביב מזמן שכחו שהם רק אוהדים, אבל עכשיו, כך לפחות הם אומרים, יש להם באמת סיבה טובה למחות – למה מחזירים את לירן שטרואבר? הסיבה, כמובן, לא מקצועית. הם לא אוהבים את הפוזות שלו, הם לא אוהבים את זה שפעם הוא בכלל העז להגיב בכעס על הגיהינום שהם יצרו סביבו, הם לא שוכחים את החיכוכים מהעבר וכנראה גם לא שוכחים את הצד ששטראובר לקח במחנות הפנימיים שסילקו בעבר את אבי נמני מהקבוצה. אם שכחתי איזה פרט רכילותי אחר, סליחתי עם השחקן ה-12/האולטראס.

למזלם, אבי נמני כבר שכח מזמן את מה שהם מתעקשים לזכור. שטראובר הוא שוער ליגה מצוין, שרק מבשיל עם השנים. הסגל שנמני מעמיד מלא בחזרות על טעויות העבר – בעיקר שחקנים שלא בנויים לאתגר הזה שנקרא מכבי תל אביב - אבל לא במקרה של שטראובר. מכבי מרוויחה כאן שוער נהדר (34) שיכול לספק לה לפחות שלוש עונות טובות ולא תופס משבצת של זר, שוער שמכיר ואף נכווה מסיר הלחץ הזה שנקרא מכבי תל אביב, ורכש בשלוש השנים במכבי נתניה עוד קצת אופי. פוזות? זה לא שיקול שצריך להנחות קבוצה מקצוענית, ומגרעות כאלה אפשר למצוא בכל אחד.

צורת המחשבה הזו של אוהדי מכבי תל אביב הביאה עליהם חלק לא קטן מהאסונות שנחתו בגזרתם בשנים האחרונות. מדובר בפן לא זניח בעיוות הערכי/מקצועי ממנו מנסים במכבי להשתחרר ללא הצלחה – מאמן שהוא פרה קדושה, אוהדים שחושבים שהם מנהלים. חזרת שטראובר יכולה להיות גם החזרה בתשובה של אוהדי מכבי תל אביב, אבל איכשהו קיימת הרגשה שגם הפעם חזרת שטראובר תהיה בסופו של דבר חזרתו של השעיר לעזאזל. זה שאוהדי מכבי תל אביב ישמחו להדביק לו עוד כישלון של המועדון, דמות שכיף יהיה לקלל אותה ולהוציא עליה את העצבים. מישהו הרי צריך להראות לשטראובר מי הבוס.