רבות דיברנו השנה על ההגשה הפותחת של סן פרנסיסקו, שנראית כמו הטובה ביותר ב-MLB. טים לינסקאם ומאט קיין הם "As advertised", רנדי ג'ונסון מספק הופעות איכותיות ובארי זיטו... טוב, נו, הוא עדיין בארי זיטו אבל לפחות מוציא קצת הופעות איכות. הצלע החמישית הייתה אמורה להיות ג'ונתן סאנצ'ז, שבעונה שעברה תקע יתד ברוטציה והראה ניצוצות של מגיש חמישי טוב. המחצית הראשונה של העונה הזו לא היטיבה עמו, וסאנצ'ז מצא את עצמו נאנק ונאבק, עד שהורד על ידי ברוס בוצ'י לבולפן.
שלושה שבועות עברו, סאנצ'ז קיבל את הצ'אנס מול סן דייגו והפך למגיש הראשון העונה שרושם נו-היטר. בהחלט סימן מעודד, אבל לא כזה שבהכרח אומר משהו ומשמש סימן לבאות. צריך לזכור שנו-היטר הוא הישג ייחודי שלא בהכרח מרמז על עקביות. קרלוס זמבראנו היה האחרון שעשה זאת, בספטמבר שעבר, אבל הוא עדיין נתון למצבי רוח. קליי בוכהולץ מבוסטון עשה זאת במשחקו השני בלבד במייג'ורס, ואחרי עונה רעה ב-2008 הורד למיינורס. אניבל סאנצ'ז מפלורידה רשם נו-נו כרוקי ב-2006 ומאז מתנודד בין רשימת הפצועים לפאתי הרוטציה של המארלינס. הידאו נומו הגיע פעמיים להישג, אבל ERA הקריירה שלו עומד על 4.24.
סאנצ'ז והג'איינטס יודעים שההישג הזה הוא מקרה קלאסי של הסנונית שאינה מבשרת את בוא האביב. לראיה, הקבוצה אפילו מנסה למנף את הנו-נו להעלאת ערכו במיקוח לטרייד. המשחקים הקרובים, אם בסן פרנסיסקו ואם בקבוצה אחרת, יהיו קריטיים מבחינת המגיש, משום שיכולת גרועה תגרום לקרדיט שצבר להימחק מהר. להיסטוריה הוא כבר נכנס, עכשיו הגיע הזמן לעלות כתה.
הדד-ליין מתקרב, אבל שוק הטריידים לא שוקק במיוחד, ומלבד רמיזות על מגה-דילים, עד כה לא ראינו יותר מדי אקשן. מי שהפרו את השתיקה הן ניו יורק מטס ואטלנטה, שעשו טרייד פנים-ביתי שבמסגרתו נשלח ריאן צ'רץ' לברייבס עבור ג'ף פרנקור שהגיע לתפוח הגדול. בגדול, טרייד של אאוטפילדר על אאוטפילדר, בתקווה ששינוי המסגרת יעשה לשני השחקנים טוב.
פרנקור הוא הצד המעניין יותר בטרייד הזה. ביולי 2005 הוא עלה למייג'ורס יחד עם עוד מספר שחקנים שכונו "בייבי ברייבס" - מחזור המיינורס של אטלנטה, שידועה בהעלאה מאסיבית של גוזלים על מנת שישמשו בסיס לשנים הבאות. הוא היה אמור להיות הדבר הבא, סלאגר עם פוטנציאל שישמש המשך לדור המפציצים של צ'יפר ואנדרו ג'ונס וגארי שפילד. אלא שאצל פרנקור זה הכל או כלום - הומראן או סטרייקאאוט, ומכיוון שהסיכוי לסטרייקאאוט גדול יותר מהסיכוי להומראן, הוא מוצא את עצמו לא מעט פעמים יורד בכלימה מהצלחת.
לאטלנטה זה הספיק, והיא החליטה שאם הפוטנציאל של הבחור ימומש אי פעם, זה לא יקרה אצלה. למטס לא היה מה להפסיד, משום שצ'רץ' היה שחקן די גמור במועדון. הם מקבלים שחקן שחבט בברייבס לחמישה הומרים והכניס 35 רצים הביתה בסך הכל, אבל כזה שפוטנציאל הנפץ ביד שלו גבוה מאוד, מה שהוכח כבר במשחק הראשון בקווינס. לקבוצה כל כך מאותגרת התקפית כמו ניו יורק אין מה להפסיד, גם לפרנקור לא, ועכשיו נראה מה ישפיע יותר - שינוי האווירה המתבקש מבחינתו או הלחץ של התפוח הגדול. בינתיים, זה נראה צעד מבורך.
אחד השטאנצים של מנג'ר בוסטון ת'יאו אפשטיין הוא להחתים בזול או להביא בטרייד לא יקר מדי שחקנים לכאורה גמורים, כדי לנסות ולהוציא מהם את המיטב במעט כסף. הדוגמה הבולטת ביותר היא דייויד אורטיז, שאיש לא חשב שייצא ממנו משהו אחרי פתיחת קריירה כושלת במינסוטה. לפעמים, כמו במקרה של בראד פני השנה, זהו צעד שמניב לרד סוקס פירות. לעתים קרובות יותר זה לא, והמקרה הבולט ביותר הוא זה של אריק גאנייה, שהגיע מטקסס בטרייד ב-2007 וכמעט החריב לגרביים את הזכיה בוורלד סירייס.
ה-GM מהצד השני של הטרייד על גאנייה היה ג'ון דניאלס, שעובד באותה שיטה של עסקאות "סיכון נמוך עם פוטנציאל לרווח". בתחילת העונה לקח דניאלס את השחקן הכי מושמץ בליגה, אנדרו ג'ונס, והחתים אותו על חוזה מיינורס, שבמסגרתו לקבוצה יש מחוייבות מינימלית לשחקן. ג'ונס חתם, כזכור, על חוזה של 36 מיליון דולר לשנתיים בדודג'רס לפני תחילת 2008, אבל יכולת נוראית הפכה אותו לבדיחה והביאה את הדודג'רס לשחררו אחרי שנה אחת בלבד.
דניאלס זיהה הזדמנות לסיכון נמוך ותמורה גבוהה, וראה איך השטרות הנמוכים שהשקיע נפרעים. עד כה שיחק האאוטפילדר ב-50 משחקים של הריינג'רס, וחובט בממוצע של 23.2 אחוז ל-14 הומראנס, שלושה מהם נרשמו במשחק אחד בשבוע שעבר מול האיינג'לס. לא מאזן מרשים במיוחד, אבל בהחלט טוב יותר מזה שלו ציפו בארלינגטון ומה-15.8 אחוזים המבזים בדודג'רס. ג'ונס, מצידו, צריך מחצית שניה דומה של העונה כדי לזכות בחוזה גדול יותר בעונה הבאה, ומבחינת טקסס הוא רק יכול להיות המתנה שממשיכה להעניק. את הכיסוי להשקעה הזו היא כבר השיגה, ובגדול.
בשורה אחת
- כשדיברו אתכם על זוגות קטלניים באאוטפילד בתחילת העונה, לא חשבתם לעצמכם ששיין ויקטורינו וג'ייסון וורת' מפילדלפיה ייכנסו לקטגוריה, נכון?
- מאיפה צצה מחצית העונה הזו של ברנדון אינג' מדטרויט?
- ובשקט בשקט מתחיל פליקס הרננדז מסיאטל להיראות כמו מועמד לסיי יאנג.
- זהו, דני הארן, החצי הראשון של העונה מאחורינו. הגיע הזמן להוכיח שאתה מסוגל להגיש גם בשני.
- לראות בשידור ישיר משחק של הקאבס זה כמו לראות סרט של סשה ברון-כהן: באיזשהו שלב אתה יודע שתחזיק את הבטן מרוב צחוק.
- סכנת התחזות בקולורדו: המשטרה פתחה בחקירה אחרי הכפיל שמתיימר להיקרא ג'ייסון מארקי.
- ובאנהיים מבקשים שג'ו סונדרס האמיתי יחליף את החיקוי העלוב שלו על הגבעה.
מצעד המנצחים
הומראנס:
1. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 32
2. אדריאן גונזאלס (סן דייגו), מארק ריינולדס (אריזונה) קרלוס פניה (טמפה ביי) - 24
5. אדם דאן (וושינגטון) - 23
אחוזי חבטה:
1. ג'ו מאוור (מינסוטה) - 37.3
2. איצ'ירו סוזוקי (סיאטל) - 36.2
3. הנלי רמירז (פלורידה) - 34.9
3. קרלוס בלטראן (ניו יורק מטס) - 33.6
4. פבלו סנדובאל (סן פרנסיסקו) - 33.3
ניצחונות מגישים:
1. ג'וש בקט (בוסטון), טים וייקפילד (בוסטון), ג'ייסון מארקי (קולורדו) - 11
4. תשעה מגישים עם עשרה ניצחונות כל אחד
ERA:
1. דני הארן (אריזונה) - 2.01
2. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 2.16
3. טים לינסקאם (סן פרנסיסקו) - 2.33
4. מאט קיין (סן פרנסיסקו) - 2.38
5. אדווין ג'קסון (דטרויט) 2.52
