פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        טוחנים צעירות

        בזמן ששחקנים צעירים מחכים לחוזים גדולים, הולכות קבוצות העלית של הליגה עם החבר'ה הותיקים. אסף רביץ על הטריידים האחרונים ב-NBA

        שלשום, ה-8 ביולי, היה היום בו ניתן להתחיל להחתים רשמית שחקנים ב-NBA. זה כמובן לא הפריע לרוב הקבוצות לבצע את ההחתמות העיקריות שלהן עוד לפני כן: לאחר שלושת הטריידים הגדולים שנערכו ערב הדראפט, גם הימים הבאים היו נטולי רגע דל. אז איך זה קורה דווקא בקיץ הזה, בו מעט מאוד שחקנים ראויים משתחררים מהחוזה וכולם מחכים לקיץ 2010 המפומפם, אתם שואלים? פשוט מאוד: כאשר רוב הקבוצות עסוקות בפינוי מקום, נוצר ואקום אותו מנצלות מעט הקבוצות שחושבות על הכאן והעכשיו – במילה אחת, הקונטנדריות. כך קרה שכל הקבוצות שחושבות ברצינות על טבעת בשנה הבאה ביצעו מספר מהלכים שעלולים להתברר כמשמעותיים מאוד לאורך הדרך. הנה כמה מהם, וכמה אחרים.

        ראשיד וואלאס בבוסטון

        בגיל 35, ראשיד ידע שאין לו מה לחפש בדטרויט הנבנית מחדש והפך לשם החם אצל הקונטנדריות שחיפשו ותק ויעילות. וואלאס כבר מזמן לא הטראבל מייקר שהיה, אך באותו זמן הוא גם לא ממש מייצר יותר מיס-מאצ' מהגיהינום להגנות יריבות. בסוף 'שיד בחר בבוסטון, קבוצה שנראתה די מסודרת בכל הנוגע לשחקני פנים.

        אלא שעם כל הכבוד לקנדריק פרקינס, השילוב בין קליעה מבחוץ ליכולת לשים גוף על סנטרים גדולים הופכת את וואלאס למטרד רציני לקבוצות שמתבססות על סנטר כבד או כזה עם נוכחות דומיננטית בצבע. במילים אחרות וספציפיות: לקליבלנד ואורלנדו. כעת תוכל בוסטון לרווח את הצבע בשביל חדירות של רונדו ופירס ולהעמיד חמישיית קלעים קטלנית. אם דוק ריברס ישתמש נכון בכל הכלים והגיוון שלפתע יש לו, הסלטיקס יחזרו לעמדת הקבוצה המפחידה ביותר בליגה.

        רון ארטסט בלייקרס, טרבור אריזה ביוסטון

        במקום טרייד, הלייקרס והרוקטס החתימו במקביל אחת את הסמול פורוורד של השנייה. במבט ראשון, עושה רושם שהאלופה מתחזקת: ארטסט מגוון יותר, שומר עדיף, ובשורה התחתונה פשוט שחקן טוב יותר ממקבילו הצעיר יותר. אבל עבור קבוצה שעמוסה בשחקנים שמייצרים נקודות, קשה לדמיין איך ניתן לעשות עבודה טובה יותר מזו שאריזה עשה בפלייאוף האחרון - לקלוע את השלשות הפנויות, לשמור נפלא, להנהיג את משחק הריצה, לבצע מספר מהלכי מומנטום קריטיים.

        האם ארטסט, שחקן שהתרגל לשחק בקבוצות התקפה גרועות שהכריחו אותו לקחת זריקות קשות, יעשה את הסוויץ' הרצוי לתפקיד הרול פלייר? האם הוא מסוגל לגלות בגרות מנטאלית שלא ראינו ממנו עד היום? ובכלל, האם לפיל ג'קסון נשארו כוחות לעוד פרוייקט נוסח דניס רודמן? הרבה סימני שאלה מסתתרים כאן, אך גם סימן קריאה אחד פוטנציאלי: אם הלייקרס יפגשו בגמר את לברון או פול פירס, הנוכחות ההגנתית של רון-רון יכולה לעשות את ההבדל. ושתי מילים על יוסטון: חבל עליהם. הפרוייקט של דריל מורי וריק אדלמן, מהמשובחים בתפקידם, שוב נכנס להגדרה הכי מבאסת ב-NBA: "רול פליירס מצוינים מחפשים כוכבים אמינים יותר מיאו וטימאק". זה בסדר, כבר התרגלנו.

        אנטוניו מקדייס בסן אנטוניו

        עד החתימה הסופית, הספרס ניסו להשיג שחקן פנים אחר של הפיסטונס – זה שדנו בו לפני שתי פסקאות. אלא שאחרי ששיד הלך לבוסטון, סן אנטוניו שמה את ידה המבוגרת על אנטוניו מקדייס. כרגע זה לא נראה דרמטי במיוחד, אבל יש לי תחושה שעוד נחזור להחתמה הזאת בהמשך העונה, שכן מדובר בעסקה פשוט מעולה. די בשקט, מקדייס העמיד ממוצע של כמעט דאבל-דאבל בעונה שעברה ונראה כמניה בטוחה ב-1000%, אפילו בפלייאוף העלוב של הפיסטונס. הוא שחקן קלאסי ליד דאנקן - קורט תומאס לעשירים, אם תרצו - ויחד עם ריצ'רד ג'פרסון שהגיע לפניו הוא משלים חמישייה מפחידה בכשרון, בגיוון, בשכל, בבשלות ובאופי שלה. אם אני קונטנדרית, אני מקווה מאוד שהחבורה הזאת לא מגיעה בריאה לחודש מאי.

        הידו טורקוגלו בטורונטו

        טוב, עכשיו ברור שכאשר אורלנדו החתימה את וינס קרטר, היא לא רק הביאה כוכב גדול: היא אף שחררה אחד אחר. האם הויתור על טורקוגלו טוב או רע, האם היתה להם ברירה – כל זה נדע רק בעתיד. הטורקי, מצידו, ויתר על הצעה מפורטלנד החזקה כדי לחתום בטורונטו המפוקפקת. אומרים שזו הייתה העדפה של אשתו ושהאבא הטרי לא היה יכול לסרב לעיר עם קהילה טורקית גדולה. אז אומרים. מבחינה מקצועית, הידו מגיע לקבוצה שדווקא מתאימה לו. הבעייה היא שטורונטו תקועה בבינוניות ולא נראה שתצא משם. הג'נרל מנג'ר של הראפטורס, בריאן קולאנג'לו, מקווה שההחתמה תשפר את סיכויי המועדון להשאיר את כריס בוש בקיץ הבא. אם יש לכם כסף, שימו אותו על תיאוריה אחרת.

        ורז'או נשאר בקליבלנד. אנתוני פרקר מצטרף

        הקאבס ממשיכים לעשות הכל כדי לבנות לקינג ג'יימס קונטנדרית, ולשם כך הם השאירו את הגבוה הברזילאי והחתימו את פרקר, שיהיה שחקן הכנף העיקרי מהספסל. הראשון מביא אנרגיות, הגנה, תנועה בלי כדור, ויכולת לשחק עם ובמקום שאקיל. השני מביא הגנה, קליעה אמינה משלוש, חוכמת משחק, מינימום טעויות וכן, גם נסיון במעמדים חשובים שהוא צבר בארץ הקודש. קליבלנד תנסה להחתים עוד שחקן פנים זול לרוטציה ועדיין יהיה לה החוזה הגמור של אילגאוסקס בשביל טרייד במהלך העונה (מייקל רד?). כך או כך, גם במצב הנוכחי - ממש לא כדאי להספיד את הקאבס.

        צ'ארלי וילאנובה ובן גורדון בדטרויט

        "לא ברור" תהיה התשובה לשאלה מה, למען השם, עושים בדטרויט. גורדון ווילאנובה הם שחקנים עם לא מעט בעיות וחסרונות, לחלוטין לא כאלה שבונים סביבם קבוצה גדולה. ההחתמות שלהם למעשה מחסלות את הסיכוי שהפיסטונס יחתימו כוכב בקיץ הבא, ומשאירות את החבורה של ג'ו דומארס עם סגל בינוני ולא מאוזן. אולי בקרוב נראה טרייד שיביא לקבוצה סנטר (אמארה?) כאשר ריפ המילטון יהיה כלול בחבילה. עד שזה יקרה המהלכים של דומארס הקיץ נכנסים לאיזור הדמדומים, יחד עם -

        כל העולם ואשתו הפולנייה בדאלאס

        כנראה שהמשבר הכלכלי עדיין לא הגיע לכוכב בו מתגרר מארק קיובן, כמו גם העובדה שהקבוצה שלו גמרה את הסוס. דאלאס הפכה בימים האחרונים להיות הקבוצה ההיא שמפזרת כסף בלי הבחנה, אבחנה או סיבה נראית לעין.

        זה התחיל עם הסנטר הפולני מרצ'ין גורטאט שקיבל מיד לוול מלא (כ-37 מיליון דולרים ל-5 שנים) - דווקא הימור לא רע לדעתי - המשיך עם החתמה מחדש של ג'ייסון קיד הקשיש תמורת 25 מליון דולר ל-3 שנים (בזמן שאף קבוצה לא התקרבה להציע לו סכומים כאלה) והגיע לשיא עם טרייד של ארבע קבוצות שיביא לטקסס את שון מריון במקום כל החוזים הגמורים שנשארו למאבס.

        האם קיובן באמת חושב שגורטאט ומריון יהפכו את דאלאס לקונטנדרית? ובכלל, מה כבר נשאר לקיד ומריון להציע? בזמן שהשניים היו יכולים להיות תוספת יפה לקבוצות שחושבות בגדול (קליבלנד או פורטלנד, למשל), לא ברור מה יש להם לחפש בדאלאס, ולא ברור מה יש לדאלאס לחפש בהם.

        ומה הלאה?

        בינתיים קיבלנו קיץ מוזר למדי. כאמור, כרגע אלה בעיקר הקונטנדריות שפועלות, מה שגורם לכך שוותיקים שמחפשים צ'אנס לטבעת - ולא חוזה גדול - הם השמות החמים של השוק, בעוד צעירים מבטיחים שרוצים הרבה כסף יושבים בבית ומחכים להצעות. השנה אין כמעט הצעות לשחקנים חופשיים מוגבלים, למרות שיש כמה שמות מעניינים עד מאוד, כמו דיוויד לי, פול מילסאפ, רמון סשנס, ריימונד פלטון, מרווין וויליאמס, נייט רובינסון ואחרים.

        זאת לא תהיה הפתעה עם רובם לבסוף יחכו לקיץ הבא ויהפכו לשחקנים חופשיים. הקבוצה היחידה שנשארה עם מקום להחתמה משמעותית ורצון לבצע אחת כזו היא פורטלנד, שמחפשת סמול פורוורד עם קליעה מבחוץ – ובעוד שרובם נעלמו מהשוק, הבלייזרס לוטשים עיניים גם לכיוון החתמת רכז חדש.

        ההודעה על הירידה המשמעותית בתקרת השכר בקיץ הבא טרפה לא מעט קלפים, וקבוצות יצטרכו למצוא דרכים לפנות לעצמן מקום נוסף מתחת לתקרה. רוב הסיכויים מצביעים על כך שבמהלך העונה, מספר קבוצות יתייאשו מהסיכוי להשאיר את הכוכבים שלהם, מה שייתן פתח לטריידים על שחקנים שיהפכו חופשיים בקיץ 2010 בקליבר של כריס בוש, מייקל רד, דירק נוביצקי, אמארה סטודמייר, קרלוס בוזר, סטיב נאש ואולי אפילו לברון ו-וויד (שמיאמי שלו עדיין מתעקשת לעשות שום דבר עד כה). ככה זה: עד כמה שהקיץ הנוכחי היה וממשיך להיות מעניין, הסיפור הגדול ממשיך להיות זה שיגיע אחריו, בעוד 12 חודשים בדיוק.