כאשר פרסמנו בוואלה! ספורט את הראיון המדובר עם רענן כץ לא ידענו מה יהיו ההשלכות הסופיות שלו על הנהלת מכבי תל אביב, אבל דבר אחד, לי לפחות, היה ברור: הראיון יוציא מחדש מהחורים את כל אותם אנשים שאוהבים לראות את הבעיות של מכבי תל אביב בשנים האחרונות בצורה פשטנית וילדותית, וכרגיל לתפור את התיק לאיש אחד, השעיר לעזאזל הנצחי. זה קל, זה מהיר, זה פתיר, ומסתדר נהדר עם המיתוס ההיסטורי של מכבי תל אביב בכדורסל. תוציאו את רענן כץ, ותראו כיצד העולם חוזר להתאים את עצמו לשיטות הניהול המיושנות של מכבי תל אביב. תנטרלו אותו, והפערים הכספיים בין מכבי למעצמות אירופה, הסקאוטינג הדליל, הנעליים הבלתי אפשריות שהשאירה מורשת שאראס לבאים אחריה, תרבות מועדוני הלילה החדשה והקשר הרגשי הרופף של הסגלים האחרונים לאגודה כל אלו יתאדו ביום שהאביר דייויד פדרמן יגרש מכאן את הטרמפיסט. כך לפחות זה עבד באגדות הילדים עליהן גדלנו.
אבל האמת היא הרבה יותר מורכבת, וגם כשרענן כץ יעלם, הדינוזאור המכביסטי יתקשה עדיין לכתת רגליו בעולם ההולך ומתחדש עליו ובעלי הקבוצה ימשיכו להעיק על מאמנים בכניסתם לחדר ההלבשה. שמעון מזרחי, נדמה לי, יודע שבלי רענן כץ, הוא יישאר לבד עם דייויד פדרמן, וזה הרבה יותר מסוכן. שמעון מזרחי יודע מי מנסה כל הזמן להשתלט על עמדות מפתח במועדון והביא למכבי עוד כמה הרגלים מסוכנים. רמז: אלי דריקס. מאוד קל לקחת את הצד של פדרמן. הוא רהוט יותר, הוא חייכן יותר, הוא דיפלומט יותר. אבל הוא גם הרבה יותר אחראי, באופן שבו השתלט לאט לאט על המועדון, על מצוקת הניהול של המועדון הזה. לא רק בכדורסל. רמז: גאלקטיקוס. עוד רמז: אלכס שניידר. ואם ממש חייבים: עודד קטש.
רענן כץ, קל לשכוח, היה שם גם כששאראס קלע סלי ניצחון הרואיים וכולם התחננו בפני נשיא המדינה שיעניק כבר לשמעון מזרחי את פרס ישראל. אף אחד לא קישר בין דמותו מעוררת המחלוקת לבין בחירת השחקנים המבריקה והחיבור הנהדר של הסגל, כמו גם שאף אחד היום לא מסוגל לחשוב על סיבה רצינית אחת שמקשרת בין כץ לבין הטעויות המקצועיות המחפירות שנעשו במועדון הפאר בעונה שעברה, והפכו אותו לבדיחה בפי כל ילד. כץ לא בדק את משקלו את אלטון בראון ולא שלח את צ'ארלס גיינס למנדי'ס, למרות שהוא היה שמח אם ליאור אליהו, לו הוא בסה"כ משלם משכורת, היה משפר את משחק ההגנה שלו.
אם כץ הוא לא הבעיה של מכבי, במה בעצם הוא כן פוגע?
לאנשים קשה לשנות את דעתם לגבי מיתוסים, והם נוטים להדביק לחדש את כל מה שהשתנה בישן. העולם היה הרבה יותר ברור אם הוא היה בשחור ולבן, אבל הוא לא. שלא תטעו: כץ, כאחד מבעלי המועדון, אחראי לנעשה בדיוק כמו כולם, אבל לא יותר מזה. בראיון הנדיר שהעניק לנו הוא אולי התנסח בצורה מעט קיצונית, אבל לציניקנים ולגנבי הדעת קל יותר להתייחס לסגנון מאשר לתוכן. בשורה התחתונה, כץ אמר את מה שכולנו כותבים כבר שלוש שנים: מכבי תל אביב, על שיטות הניהול האנכרוניסטיות שלה, איבדה כיוון. אם פדרמן, מהאנשים הקרים והשקולים ביותר בספורט הישראלי, הגיב כפי שהגיב בצורה משולחת רסן לחלוטין ייתכן כי כץ פגע בנקודה רגישה. הרי כולנו יודעים מי הביא למכבי רק בקיץ שעבר את טריי סימונס, ומי ייבש את הקופה כאשר פיזר מיליונים על פלופים מהדהדים כמו רודני ווייט.
אז אם כץ הוא לא הבעיה של מכבי, במה בעצם הוא כן פוגע? בעיקר בתדמית הנקייה, המכובסת, השב"כניקית של הנהלת מכבי תל אביב. זו שמחביאה רגשות ומידע בימי מצור, ועוד יותר אוהבת לראות כיצד הציבור סוגד לאווירת חיל האוויר הזו. יהיו שעדיין יגידו שכל מה שנותר למכבי תל אביב זו התדמית, ובה כץ פוגע בדבריו. אבל האמת היא שהוא רק גורם לה להיראות כמו קבוצה נורמלית ואנושית גם מחוץ למגרש וחדרי המאמנים שבחרו את השחקנים בשנים האחרונות, וזה, עבור אנשים שתדמיתם חשובה להם כל כך, חטא שאין עליו כפרה. מה שבטוח הוא שאין לכך קשר רציני למשבר ההיסטורי אותו חוותה מכבי תל אביב בשנים האחרונות וממנו היא מנסה לצאת ועדיין לא מצליחה.