לטיול יצאנו. איך חזרנו?

"נוסעים לירושלים", הודעתי לשניים מחבריי הטובים לקבוצת הותיקים של הפועל תל אביב, יואב בר (ההוא מהישרדות, לא ההוא עם הג'יפ, ההוא עם החץ וקשת) וגלעד שמחוני הבלתי נלאה, שעדיין נראה מתרוצץ על המגרשים ברחבי הארץ כקפטן של הפועל אוסישקין. "יש טורניר ותיקים במסגרת ה'סטריט בול' יחד עם הפועל ירושלים ומכבי תל אביב, בואו ניתן בראש".

עם גלעד לא דיברתי לאחר מכן מספר ימים, ידעתי שהוא דרוך, משחקי הותיקים הם חלון הראווה שלו, סוף סוף הוא יכול להפגין את עליונותו בגילו המופלג מול חבר'ה בני גילו. בפעם האחרונה הוא ניצח את מכבי עם אחד ממשחקי השיא של שחקן ותיק מאז שהחלו הרישומים של משחקי הותיקים בישראל (עוד לא החלו...). יואב, לעומת זאת, הגיע טרוד, הוא במשבר אישי ובנוסף הוא גם פגוע, אבל הוא עוד לא החליט למה, הוא רק יודע שהוא פגוע. זה יואב, הוא קצת שונה, בדרך לירושלים גם גילינו שזה לא מולד, זה קרה בכיתה ב'. את המקרה הוא לא חשף, אבל מאז הוא הבין שלא משנה מה הוא יעשה, בתכלס אף אחד לא יכול לעשות לו כלום, ומאז הוא עושה מה שהוא רוצה.

"אתם בדרך?", מתקשר אליי בבהלה שמעון אמסלם, "אני מחכה לכם בכניסה לירושלים, ארגנו לנו פה טיול משהו משהו, עיר דויד, נקבת השילוח, מנהרות הכותל". "אנחנו בדרך", הודעתי לו עוד לפני שיצאנו ו"אנחנו בשער הגיא" עדכנתי אותו שעוד היינו בפקק ביציאה מתל אביב. מסכן שמעון, לקח את כל המשפחה לטיול בעיר העתיקה ופספס את רוב הטיול בגלל האיחורים הכרוניים של שמחוני. לאחר שהחלפנו האשמות הדדיות וראינו את שחקניה הזחוחים של מכבי צועדים לאחר מה שנראה היה כטיול מרתק, הבנו שאולי כל זה יכול לבוא לטובתנו. "הם יהיו גמורים במשחק", לחש לי יואב על האוזן, "חוץ מזה הם באו לטיול, אנחנו באנו לנצח".

ההגרלה הולידה דרבי תל אביבי חם במשחק הראשון. מכבי "רלף" תל אביב עם מוטי דניאל על הקוים ועם ווילי סימס כמוציא לפועל העיקרי, אנחנו מנגד ביצענו מהלך בזק שניות לפני סיום מועד ההעברות וגנבנו מירושלים את דויד קימנסקי בן ה-70, אחד מהקלעים הגדולים בכל הזמנים, אבל כשבטקס הצגת השחקנים הכרוז הכריז "קבלו את יואב מהשרדות" הבנתי שאנחנו בצרות. לפני המשחק אסיפת קבוצה, שמעון הרביץ בנו ציונות ויואב ביקש ממנו לשחק פנימה ולא לזרוק שלשות. אז הוא התחיל את המשחק עם 7 שלשות, יואב לא שמעון. שמחוני הגיע דרוך מדי, החטיא צעד וחצי ואיבד את הבטחון, וקמינסקי, כירושלמי מנוסה היה היחיד שהבין שברוח הזאת אי אפשר ולכן לא זרק, אז יואב המשיך לזרוק והשופטים הרגו אותנו והייתה רוח, אז הפסדנו.

במשחק השני עמדה מולנו הפועל ירושלים ובראשה דורון שפע, פפי תורג'מן ופיני לוי (הידועים בכינויים: "פיני ופפי"). שמעון התעורר מתרדמתו והתחיל לזרוק שלשות, בכל זאת הוא בא לטיול. אחרי החמישית כבר גערתי בו, "היא דווקא הלכה טוב השלשה אחרונה", הוא התנצל וצחק, "ברגע האחרון הרוח עצרה אותה...". אז הפסדנו שוב. לא נורא על הגביע כתוב שזכינו במקום שלישי, מקום שלישי זה מכובד ובכלל היה אירוע מכובד: מאות אנשים בטורניר "סטריט בול" לקהל הרחב במרכז העיר ומשחק ראווה של ותיקים, איך בתל אביב עוד לא חשבו על זה?