איזה כיף!

אז מה עושים עכשיו? איך צריך להתנהג? מה צריך ללבוש? ג'ינס זה עדיין בסדר?

אין מילים. פשוט אין מילים שיכולות לתאר את ההרגשה הזו. הרגשה של גיבורים. הרגשה של אלופים. הרגשה של ווינרים. ווינרים? הפועל ת"א? לא יכול להיות. הקבוצה שהצליחה לשכנע אותנו ש"לוזרים" זה שם חיבה, שהאכילה אותנו מרורים ואנחנו בלענו אותם כאילו היו סופגניות, חוזרת הביתה עם סטוק של קוויאר שיספיק עד פברואר. לפחות.

לא סתם שאלתי מה עושים עכשיו, כי אני באמת לא יודע. אני יודע מה עושים אחרי ניצחון בדרבי, אני יודע מה עושים אחרי זכיה בגביע, אחרי זכיה באליפות. לפני שנה וחצי אפילו למדתי מה עושים אחרי זכיה בדאבל. אבל זה? שמינית גמר גביע אופ"א? בלי שום הפסד? כולל ניצחון על צ'לסי ושני ניצחונות על לוקומוטיב?

לא נתפס. כל מה שאני מסוגל לעשות זה לשבת ולמלמל: איזה כיף.

איזה כיף לראות שמעון גרשון שולח נשיקות לאוהדים שיושבים בבית עם התה והעוגיות. איזה כיף לראות את אסי דומב דומע קלות מהתרגשות. איזה כיף לשמוע את קלצ'נקו ואונישנקו בוכים בעברית. איזה כיף לשמוע את האוהדים האמיצים שרים ומחממים את הלב במינוס 100 מעלות. איזה כיף לראות את רפי עגיב, עם החליפה והג'ל בשיער, עושה גליץ' על הדשא הלבן כאילו הוא הבקיע את שער הניצחון (ד"ר לוינקופף מוסר שעד למשחק מול נתניה הוא יהיה כשיר...). איזה כיף לראות את קשטן מחייך באמצע העונה. איזה כיף להיות אוהד הפועל "כתר" ת"א.

בזמן שאני כותב את השורות האלה אני עדיין לא ממש מעכל את גודל ההישג. דרור קשטן והצבא האדום יצאו למבצע שלג וחזרו עם ניצחון ענק. אתם מתארים לעצמכם מה זה לשחק שעה וחצי בקור כלבים, כשכל מה שאתה נושם זה קרח? בחורינו המצויינים בגולני לא עוברים טירונות כזאת. אני רוצה לראות עכשיו את השר שלא יתן לאנטבי לשחק בנבחרת.

אז מה עושים עכשיו? אני עדיין לא יודע. בטח נדע כשנעלה למטוס בדרך ליעד האירופי הבא. ולכל אלה שמחפשים קבוצה באירופה - אני אומר: אתם כבר באירופה. מקסימום חכו עוד קצת, כי חלום כזה אסור להפסיק באמצע.

תודה לך הפועל!