זו לא הייתה הפעם הראשונה שדודי סלע הפך לאייטם החם של השבוע בעולם הספורט הישראלי. זה קרה אחרי הניצחון הגדול על פרננדו גונזאלס וצ'ילה בגביע דייויס, זה קרה עם ההעפלה לגמר טורניר בייג'ינג באוגוסט שעבר, וזה קרה שוב השבוע עם ההישג הטוב בקריירה של הטניסאי מספר 1 שלנו בווימבלדון.
כששחר פאר עשתה את זה שוב ושוב, חזרו להן שאלות ה"טופ 10" ו"טופ 20" - בהתחלה היא אהבה אותן, אחר כך העדיפה להתעלם. יכול להיות שכל זה גרם לנו להבין שאי אפשר לסמוך על שיטת הדירוג האכזרית של הספורט הלבן. דודי סלע הוא כל כך אהוב, ואולי אנחנו בכלל לא רוצים לדעת שלדרך המופלאה שלו בטניס העולמי יהיה סוף. אבל איפה נמצא המחסום? מצד אחד, הוא רק בן 24 ואפשר להגיד שעתידו עוד לפניו. מצד שני, הוא שיפר כל כך הרבה דברים במשחק שלו, ולפעמים נראה שהמחסומים העיקריים שלו הם הנתונים הפיזיים, שכבר לא ישתנו.
מדובר בתעלומה, ונכון לעכשיו, קצת לפני שדודי סלע יטפס לאיזור המקום ה-35 בעולם, לא נותר לנו אלא להמר על שלושה תסריטים אפשריים להמשך הקריירה שלו: הטוב, הרע והריאלי, שבמקרה הזה יהפוך לדי הזוי.
התסריט החלומי - דרכו של עמוס מנסדורף
כמו עמוס מנסדורף, גם דודי סלע הוא אחד הטניסאים הנמוכים בסבב (1.75 מ') ומחפה על זה בחבטת בק-הנד מצויינת וזריזות רגליים. בניגוד לעמוס מנסדורף. דודי סלע עדיין לא הגיע לשיא היכולת שלו והוא כבר בן 24. במונחים שלנו זה גיל צעיר מאוד, אבל במונחי הטניס זה יכול להיות כבר מעבר לנקודת השיא של הקריירה. עמוס מנסדורף זכה בתואר המקצועני הראשון שלו בגיל 21 ושנה לאחר מכן כבר רשם את דירוג השיא של טניס הגברים הישראלי, 18 בעולם. דודי סלע עדיין לא זכה בתואר בסבב המקצועני.
סלע לא יזכה בתזמון טוב יותר מאשר הקיץ הקרוב, כדי להתברג לפחות בין 25 הטניסאים הטובים בעולם ואפילו יותר מזה. למרות שאין כיום שום טניסאי בטופ 30 שלא מחזיק בתואר כלשהו, סלע יוכל לעשות את זה אם רק ישחזר את ההצלחה מווימבלדון באליפות ארצות הברית הפתוחה, ויוסיף לזה עוד הופעה מוצלחת סטייל בייג'ינג בטורניר בסדר גודל בינוני בסבב. צריך להבין - קיץ 2008 לא היה מזהיר עבור סלע, ופרט לזכייה בטורניר צ'לנג'ר והגמר בסין הוא לא צבר יותר מדי נקודות, מה שיוכל לעזור לו לטפס שלבים הקיץ.
וזה מוביל אותנו לתסריט האופטימי ביותר - דודי סלע חוזר לסבב, עמוס בבטחון בעקבות הניצחון של נבחרת הדייויס על רוסיה. הוא ממריא לצפון אמריקה, שם מתחילה העונה האהובה עליו, עונת המגרשים הקשים. הוא נעצר באינדיאנפוליס בגלל הגרלה קשה, אבל מפציץ בטורניר לוס אנג'לס ומגיע עד לחצי הגמר. באוגוסט הוא מוסיף לזה רבע גמר במאסטרס סינסינטי או מונטריאול, ואז מספיק שתוסיפו לזה סיבוב שלישי בפלאשינג מדו כדי לראות את הילד מקרית שמונה בטופ 20 העולמי.
התסריט המסויט - דרכו של הראל לוי
לפעמים החגיגה נגמרת. זה מה שלמד הראל לוי, הטניסאי הישראלי מספר 3 בכל הזמנים, שהגיע בשיאו למקום ה-30 בעולם, אבל הצליח להחזיק מעמד רק שנה וחצי בטופ 100. גם מרכוס בגדאטיס, חברו הטוב של סלע מהאקדמיה לטניס בפריז, מרגיש את זה מצויין כששלוש שנים אחרי שהעפיל לגמר טורניר גרנד סלאם הוא נדחק בקושי למקום ה-93 בעולם.
והנה התסריט. דודי סלע מותש אחרי סוף שבוע מטורף בגביע דייויס שכלל שני משחקים של חמש מערכות. אחרי שבועיים בווימבלדון ועוד קמפיין בדייויס השרירים שלו מכווצים לגמרי, אבל פעם אחת הוא כבר הבריז ל-ATP מטורניר בהודו אחרי הדייויס, ככה שהוא לא מתכון לעשות את זה בעונת ההארד-קורטס בארצות הברית. סלע עולה על עוד טיסה, אבל מתחיל להרגיש את העומס ברגליים, בבטן ובעיקר בכתפיים כבר עם הנחיתה.
הבטחון, שהוא המרכיב החשוב ביותר בראשו של סלע, נפגע בצורה משמעותית כשהוא מוגרל מול טניסאי טופ 10 בטורניר המאסטרס הראשון שהוא מגיע אליו, ומכאן והלאה זה רק הולך ומידרדר ומתחיל להשפיע גם על הגוף. ההתכווצויות הופכות לפציעות, האח עופר נאלץ לבטל את כרטיסי הטיסה לניו יורק ולטורנירי מזרח אסיה, וסלע חוזר לטיפולים בארץ. הוא מאבד את הנקודות מטורניר בייג'ינג 2008 ויוצא מה-50 הראשונים בדירוג העולמי. את העונה הבאה הוא פותח, אם בכלל, בחוסר מוטיבציה, והפציעה הבא כבר ממוטטת אותו נפשית.
למרבה הצער, דברים כאלה קורים בטניס. רגע אחד אתה מלך, וברגע הבא אתה חוזר להיות טניסאי צ'לנג'רים ואפילו פיוצ'רים. מזל שיש מספיק אנשים שיזהירו את דודי סלע מהתופעה הזאת.
התסריט הריאלי/הזוי - דרכו של שלמה גליקשטיין
זה קרה לפני הרבה שנים, הטניס היה שונה ושיטות הדירוג היו אחרות. עם זאת, נראה שדרכו של דודי סלע די מזכירה את זו של שלמה גליקשטיין, הטניסאי הישראלי מספר 2 בכל הזמנים. הנתונים שלהם שונים מאוד, גליקשטיין היה טניסאי גבוה עם מאסה ועוצמות, אבל גם הוא עשה את הפריצה הגדולה שלו לקראת גיל 25, כשעלה לדירוג שיא של 22 בעולם.
והנה התסריט שמתחיל בחלק הפחות ריאלי שלו. אחרי הופעות יציבות בטורנירים בצפון אמריקה, דודי סלע עובר למזרח אסיה ומנצח את אנדי מארי בסיבוב השני של טורניר טוקיו (טוב, גליקשטיין ניצח בזמנו את איבן לנדל שדורג 1 בעולם, אבל לא צריך להגזים). ההופעות המוצלחות לקראת סוף השנה מעלות את הישראלי למקום ה-25 בעולם, שמתברר כאיזור קצה גבול היכולת שלו. סלע ממשיך ליהנות מהחשיפה התקשורתית וההערצה הרבה, מה שמקנה לו הרבה ביטחון בדרך להישגים מרשימים בטורנירים בסדר גודל בינוני והופעות סבירות של סיבוב רביעי ומטה בטורנירי גרנד סלאם.
בשלב מסויים, דודי סלע מגלה את כשרונו גם במשחק הזוגות, ומציע ליוני ארליך להצטוות אליו רגע לפני שהשני יוצא לפנסיה. סלע וארליך מחוללים סנסציה ומגיעים עד לגמר טורניר הרולאן גארוס, שם הם מפסידים לווסלי מודי ודיק נורמן. בסופו של דבר, גם במקרה הזה סלע יחזיק מעמד במקום טוב בדירוג עד לתחילת העשור הרביעי בחייו, ימשיך לתרום לנבחרת הדייויס עוד כמה שנים נוספות כי פשוט לא יהיה מישהו אחר שיעשה את זה, ויתלה את הנעליים בגיל 35 עם יופי של חסכונות.
