משחק סכום חצי

משחק האולסטאר יתקיים ב-14 ביולי ב"בוש סטדיום" בסט. לואיס ויציין את סיומה של המחצית הראשונה של העונה. שבוע האולסטאר לא רק נותן מנוחה, אלא שיש לו השפעה פסיכולוגית חזקה מאוד על קבוצות. יוסטון ומינסוטה, למשל, הן קבוצות שרגילות להתעורר במחצית השניה של העונה, וכפי שנראה מיד בסיכום חודש יוני - אם זה אכן יקרה, יש להן סיכוי לא רע לשחק השנה באוקטובר. מכיוון שטכנית מסתיים החודש הלילה (בין שני לשלישי), מאזני הקבוצות בסוגריים משקפים חודש מינוס יום.

הסדר בבית הזה נשאר בעינו, אבל יש בו מספר תופעות בולטות ומעניינות. האחת - למרות המשבר שעברה בסוף מאי, טורונטו (36:41) נשארת בתמונה, במרחק נגיעה יחסית מבוסטון (29:46) וליטוף ממשי לעורף של היאנקיז (32:43). בהחלט מגיעה לסיטו גאסטון מילה טובה על כך שלא נתן לבלו ג'ייז להידרדר.

תופעה בולטת נוספת היא דייויד אורטיז שחזר לעניינים. אורטיז, שהיה המחבט המרכזי של הרד סוקס בשנים האחרונות, לא פגע בחודשיים הראשונים של העונה, אבל יוני היה בשבילו סיפור אחר. הוא חבט לשבעה הומראנס והעלה את אחוזי החבטה מ-18.6 ל-21.8 - עדיין לא המספר הרצוי, אבל לפחות התייצב מעל לקו מנדוזה (22 אחוז) בדרך הבטוחה למעלה. השיפור של אורטיז, שנראה כמו סוס מת, מקפיץ את המניות של התקפת בוסטון, שנראית מסוכנת מתמיד.

הסיפור המעניין ביותר בבית היא טמפה ביי. כמו אורטיז, גם הרייז לא הבריקו במיוחד באפריל ובמאי (מאזן של 28:25), אבל ג'ו מאדון הוא מאמן מספיק טוב כדי לא להפוך את הקבוצה המוכשרת הזו לאפיזודה חולפת. יוני כבר נראה טוב בהרבה, ועם מאזן של 35:42, טמפה ביי נראית פתאום כמו יריבה מאיימת בבית הכי מרתק עד כה בליגה.

והיאנקיז? קשה בינתיים לדעת לאן הקבוצה הזו הולכת. רודריגז מפגיז, סבאת'יה מככב, אבל לניו יורק חסר את האופי הקילרי שאפיין אותה. בשבוע האולסטאר יצטרך ג'ו ג'ירארדי לעשות לא מעט חושבים, משום שניו יורק אמנם לא כל כך רחוקה מבוסטון, אבל נראית נחותה ממנה, ותעיד עוד סדרה בין השתיים שהסתיימה בסוויפ לגרביים. על בולטימור (41:34) אין מה להרחיב.

בית המרכז די קפא על שמריו, כשמה שהיה במאי די התקבע ביוני. דטרויט (33:42) ממשיכה לשמור על פער סביר ממינסוטה (38:39), אבל לא ברחה דיה. לטייגרס רק ארבעה משחקים מהטווינס, למרות רצף של שבעה ניצחונות בסוף החודש. מינסוטה, כאמור, קבוצה שידועה ביקיצה שלה במחצית השניה של העונה, יכולה לתת גז עם הליינאפ שיש לה, אבל תצטרך תפוקה טובה יותר מהמגישים (במיוחד מפרנסיסקו ליריאנו שסגר את החודש עם ניצחון נאה על סן פרנסיסקו) ותקווה שג'ו מאוור, שנחלש לאחרונה, יחזור ליכולת של מאי.

שיקגו וייט סוקס (38:37) עדיין במרחק סביר, אבל משהו בקבוצה הזו אומר שהיא לא תתעורר כבר, ואם מדברים על הנשמות מלאכותיות, קליבלנד (46:31) קבוצה ממש מתה. לאינדיאנס יש בולפן מחריד בטירוף, ובואו נגיד שגם ההגשה הפותחת וההתקפה הן לא שוס.

קנזס סיטי (42:32) היא סיפור עצוב. לא שציפינו מהרויאלס להיות קונטנדרס אמיתיים, אבל אחרי חודשיים סולידיים יחסית, חשבנו שיישארו בתמונה קצת יותר זמן. כרגע הם מרוחקים 9.5 משחקים מהמקום הראשון, ובואו נגיד שיהיה מפתיע אם הפער הזה יירד במקום לעלות בסוף יולי. זאק גריינקי, שהיה סנסציוני בחודשיים הראשונים, רשם משחק אחד טוב, שניים מצויינים ושניים הרסניים, אבל לפחות הצליח לשמור את ה-ERA שלו מתחת ל-2.00.

בבית הזה אפשר להוציא את אוקלנד מהמשחק. למרות ריצה קטנה שנתנו במהלך החודש, האייז סגרו את יוני עם מאזן של 43:31, ואפשר להתכונן לעוד סדרת טריידים מבית היוצר של בילי בין. נתפנה, אם כן, לקבוצות האחרות בבית ובראשן האיינג'לס.

כבר דיברנו על הפריצה של אנהיים (32:41), שחיכתה בסבלנות שהפצועים יחלימו ונראית כמו הקבוצה שתמיד מאיימת על ראשות הבית. טקסס הובילה בפער של 4.5 משחקים בסוף מאי, הפרש שנמחק כולו כבר באמצע החודש. הריינג'רס מחזיקים בשיניים, סוגרים את יוני עם משחק וחצי מאחור (34:40), ולא ברור אם פגרת האולסטאר באה במקום מבחינתם.

דון ווקאמאטסו עושה עבודה יפה בסיאטל (36:39). המארינרס פתחו היטב את העונה, הידרדרו במאי וחזרו לנצח ביוני. כרגע הם על פער של שלושה משחקים מהפסגה, אלא שעדיין לא בטוח שהם מאמינים בכוחם לרוץ עד סוף העונה. אל תתפלאו אם לקראת סיום מועד הטריידים נראה משהו מפתיע שמגיע מכיוונם.

בשנים האחרונות עמד הבית הזה בסימן מאבק בין פילדלפיה (34:39) לניו יורק מטס (37:37), ובתחילת העונה נראה היה שהסיפור יחזור על עצמו, אלא שגם אלופת העולם וגם הנמסיס שלה נראות פשוט זוועה. שתיהן אמנם על מאזן חיובי, אולם דומה שזה קורה רק מכוח האנרציה. אפשר להאשים את הפציעות הרבות בשתי הקבוצות, רק שהמטס והפיליז משחקים בייסבול כל כך גרוע, שהתירוץ הקלוש הזה לא מחזיק מים במקרה שלהן.

האלטרנטיבות לא נראות טובות בהרבה. פלורידה (39:38)מחזיקה מעמד מאחור, ואורבת לנפילה של השתיים, שבהחלט נראית אפשרית. המארלינס, להזכיר, יודעים לעשות פיניש טוב, ועכשיו שהנלי רמירז בריא הם נראים מסוגלים. אטלנטה (40:35), לעומת זאת, היא קבוצה בסגנון סיאטל - היא לא מאוד רחוקה, אבל אף אחד לא יודע לאן יילכו פניה ככל שיתקרב הדדליין לסיום הטריידים. הברייבס לא ממש מגלים את הניצוץ שייתן להם את הדחיפה. בכל מקרה, הם הביאו לנו את הרוקי טומי הנסון, שיהיה טוב עוד יותר מפתיחת ה-0:4 הסנסציונית שלו.

וושינגטון רחוקה, כמובן, מכל מאבק מעשי והיעד שלה הוא בכלל 50-55 ניצחונות. כרגע זה נראה מאוד גבולי, כשלנשיונאלס יש בסך הכל 22 כאלה בטבלה, קצב של 46-48 ניצחונות.

זהו הבית היחיד בליגה שבו יש שש קבוצות, והמרחק בין הראשונה, מילווקי (35:40), לאחרונה, פיטסבורג (40:35), עומד על חמישה משחקים בלבד. אבל בואו נניח לרגע שהפייראטס שוב ימכרו איזה ביג שוט בהוויתו תמורת ארבעה שחקני ווייברס לקראת סוף יולי ושוב ימצאו את עצמם מדשדשים, נותרנו עם חמש קבוצות שעושות רושם שהן בעניין.

מילווקי וסט. לואיס (36:41) ניהלו ביניהן זיג-זגים על ראשות הבית, כשבסופו של דבר תפסו הברוורס את הפסגה. קשה לדמיין איפה היו הקרדינלס בלי אלברט פוחולס המפלצתי, שהאחוז שלו ירד אמנם בנקודה וחצי, אבל הוא בעצם ההתקפה שלהם, עם 12 הומרים החודש ו-28 בסך הכל.

שיקגו קאבס (37:35) עדיין מחפשת זהות, וממש לא בטוח שהיא תמצא אותה. הקאביז ממשיכים להסריח, ובכל פעם שנראה שהנה, הם פורצים קדימה, הם חוטפים איזשהו סוויפ על הראש. הנפילה הקלה של סינסינטי הגיעה, אבל הרדס עם מאזן 37:37 ולא צריכים משקפת כדי לראות את הפסגה. ויוסטון? בסוף החודש שעבר עוד דיברו שם על טרייד על מיגל טחאדה, אבל האסטרוס (38:35) חזק בעניינים. לא נתפלא אם טרייד כזה או אחר אכן יתבצע, רק שהניסיון אומר שאם יוסטון מרוחקת ארבעה משחקים בלבד מהפסגה ביוני, מתישהו באוגוסט או בספטמבר היא תעשה את הריצה שלה.

בשנים האחרונות נחשב הבית הזה לחלש מאוד, אבל אי אפשר לזלזל בו, לפחות כרגע. קולורדו נכנסה ליוני עם מאזן 29:22 ויצאה ממנו עם 35:40 מדהים. סן פרנסיסקו (34:40) גם היא שיפרה את המאזן שלה, אבל העובדה ששתיהן לא מצליחות להתקרב לדודג'רס (28:48) רק מעידה כמה העבודה שג'ו טורה עושה שם טובה. שימו לב לפבלו סנדובאל, התופס של הג'איינטס, שנותן עונה מעולה ומהווה את הכח העיקרי בהתקפה.

לפני שבועיים "הבטחנו" לאנדרה אית'ייר שייכנס לסיכום השבוע ברגע שיהיה יותר יציב. הוא לא היה ממש יציב, אבל שימו לב ליוני שלו - שמונה הומרים, שניים מהם נגד פילדלפיה, שניים מול סן דייגו ולקינוח שלושה על סיאטל. אז לסיכום השבועי הוא לא נכנס עדיין כי יציבות היא לא הצד החזק שלו, אבל לחודשי בהחלט כן.

סן דייגו (41:33) קיבלה מכה כפולה. לא זאת בלבד שהמאזן שלה, שעמד על 25:25 במאי, צנח פלאים ביוני, היא גם איבדה את פיתיון הטרייד הגדול ביותר שהיה לה להציע - ג'ייק פיבי שכנראה סיים את העונה. שחקן אחר שסיים את העונה, כפי הנראה, הוא האס של אריזונה ברנדון ווב. לא נראה שגם לו היה בשיאו, היה מצליח בעל אוסף הטיסנים להציל את הדיאמונדבקס האיומים (46:30).

הומראנס:

1. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 28
2. אדריאן גונזאלס (סן דייגו) - 24
3. קרלוס פניה (טמפה ביי) - 23
4. ראול איבנייז (פילדלפיה) - 22
5. מארק ריינולדס (אריזונה) - 21

אחוזי חבטה:

1. איצ'ירו סוזוקי (סיאטל) - 37.2
2. דייויד רייט (ניו יורק מטס) - 34.2
3. פבלו סנדובאל (סן פרנסיסקו) - 34.0
4. קרלוס בלטראן (ניו יורק מטס) - 33.6

ניצחונות מגישים:

1. רוי האלאדיי (טורונטו), קווין סלואי (מינסוטה), זאק גריינקי (קנזס סיטי), טים וייקפילד (בוסטון) - 10

ERA:

1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 1.95
2. דני הארן (אריזונה) - 2.25
3. אדווין ג'קסון (דטרויט) - 2.49
4. רוי האלאדיי (טורונטו) - 2.53
5. פליקס הרננדז (סיאטל) - 2.54