אחת האקסיומות הידועות בעולם הבידור גורסת שהמוצר לא חייב להיות איכותי בשביל לעורר עניין. להיפך: לפעמים דווקא המחסור באיכות מותיר את הבמה למה שבאמת מרתק אותנו אל המסך - דרמות, מהפכים של רגע אחרון ודמעות של אוהדי קבוצות שפסחו על ריקי רוביו.
לכן דראפט 2009 ייזכר כאחד החלשים והמרתקים של שני העשורים האחרונים למרות העובדה שלמעט בלייק גריפין, רוביו ושלושה-ארבעה אחרים עם פוטנציאל לכוכבות כלשהי, הוא כלל בעיקר חממה פורחת של שחקני משנה, שחלקם יתפתחו לשחקני חמישייה סולידיים, אך רובם הגדול ידשדש בתחתית הרוטציה של קבוצות בינוניות לפני הגיחה ההכרחית לבני-השרון.
ערב הדראפט והימים שקדמו לו התאפיינו בפעלתנות קדחתנית מאחורי הקלעים שהניבה אינספור טריידים סהרוריים, חלקם אף נרקמים ברגעים אלה ממש ואני בטוח שעד שתסיימו לקרוא את הכתבה שלושה מחמשת הכוכבים האוהבים עליכם בליגה יעברו לאחת הקונטנדריות (בתמורה לחוזה הנגמר של אדונל פויל). ובכל זאת, בואו ננסה לעשות קצת סדר בבלגאן ולראות מיהן המרוויחות והמפסידות של הדראפט.
הלכו על בטוח
* לוס-אנג'לס קליפרס
נכון, זה היה באנקר מארץ הבאנקרים, הבחירה הראשונה הבטוחה ביותר מאז לברון ג'יימס, אבל עדיין מגיעה לקליפרס מילה טובה על כך שלא פיקששו את זה. ובמחשבה שנייה, מגיע לאחותה הצולעת של הלייקרס שנפסיק לצחוק עליה. לפחות בכל מה שקשור לקבלת ההחלטות בליל הדראפט.
כבר שנה שלישית ברציפות הם לוקחים את השחקן הטוב ביותר על הלוח - בשנה שעברה היה זה אריק גורדון בבחירה השביעית ושנה לפני כן אל ת'ורונטון המצוין בבחירה ה-14. כעת עם בואו של גריפין, שאמור לתרום מיידית, יש לקליפרס שלישיה צעירה ומוכשרת מאד שאמורה להוות בסיס מצוין לבנות עליו. ואם לא היינו כבר בסיפור הזה 219 פעם בעבר, אפשר היה לדבר גם על עתיד ורוד.
* ממפיס
אוקיי, ועדת החקירה יוצאת לדרך - כיצד לעזאזל נותר ריקי רוביו מחוץ לרביעייה הפותחת? דבר ההגנה של ממפיס: קודם כל, רוביו לא רצה להגיע לטנסי והראה זאת בכל דרך אפשרית - כולל הברזה מראיון אישי שתוכנן עמו ותלונות על מזג האוויר (אה רגע, בעצם זה מה שהוא עושה עכשיו עם מינסוטה). מעבר לכך, צרכי הקבוצה הכתיבו את בחירתו של האשים ת'אביט.
קשה לחשוב על דבר הגיוני יותר מבחירתו של תואם דיקמבה מוטמבו לאחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה, שסובלת מצבע פרוץ ובעיית ריבאונד שאפילו האחים בלול היו יכולים לשפר. גם בשתי הבחירות הנוספות שלהם עשו גריזלס שימוש מצוין כשבחרו את דמארה קרול (27) וסם יאנג (36) - שני פורוורדים קשוחים ומנוסים שאמורים לתרום מיידית בשני צידי המגרש.
גנבים בלילה
* סן אנטוניו
נניח שאתם קבוצה אגדית, קצת גריאטרית, שזה עתה הצליחה לצרף אולסטאר רביעי לאוסף ולהיפטר על הדרך משלושה זקנים חסרי תועלת, האם הייתם מעוניינים להצטייד באחד הריבאונדים הטובים בדראפט? ועוד מהמקום ה-37?! כן, גבירותי ורבותי, הם עשו זאת שוב. עשרים קבוצות ויתרו על דוואן בלייר, בחירת לוטרי לגיטימית על-פי מרבית הפרשנים, שעשה השנה בית ספר להאשים ת'אביט במשחק בין פיטסבורג לקונטיקט, עד שהספרס לקחו אותו. חלקן בוודאי יתרצו זאת בניתוחים שעבר בשתי ברכיו, אולם חשוב לזכור שבלייר לא הפסיד ולו משחק אחד במכללות העונה. תוסיפו לזה את ג'ק מקלינטון, הקלעי המשובח של מכללת מיאמי שהספרס גנבו במקום ה-51, ותקבלו דראפט מושלם נוסף של אימפריית הרשע.
* דנבר
והנה לכם עוד קונטנדרית במערב שהתחזקה נקודתית. צ'ונסי בילאפס יהיה בן 33 בספטמבר, והנאגטס בוודאי לא ירצו לשחוק אותו עם עוד עונה של מעל 35 דקות משחק. במהלך מבריק הם העבירו בחירת סיבוב ראשון עתידית למינסוטה עבור טיי לאוסון, שנבחר במקום ה-18. רכזה המסחרר של אלופת המכללות צפון קרוליינה אמור לשדרג משמעותית את משבצת הרכז המחליף אותה אייש אנתוני קרטר הפרה-היסטורי. מדובר בסילון אנושי ששולט היטב בקצב המשחק, שומר מצוין באחד על אחד, כזה שאמור להביא את האנרגיות הדרושות לרכז מחליף ב-NBA כבר בעונת הרוקי שלו.
* אינדיאנה
בדראפט כה חלש, שאינו משופע בהרבה גבוהים דומיננטיים, מניה בטוחה כמו טיילר הנסברו היא הימור סביר לחלוטין לבחירה ה-13. אין דבר שבירד מעריך יותר משחקנים קשוחים שנותנים את כל כולם, וכמו שיודע כל מי שצפה בהנסברו במדי צפון קרוליינה בארבע השנים האחרונות - הוא זה שהמציא את ההקרבה והאינטנסיביות. ב-NBA זה פחות או יותר כל מה שהוא יוכל לתרום, אבל זה גם בערך כל מה שיבקשו ממנו באינדיאנה: תהיה לבן וקשוח ותבוא בזמן לצילומים של הפוסטר הקבוצתי עם טרוי מרפי, מייק דאנליבי, ג'ף פוסטר וטראביס דנייר.
איבדו את הריכוז
* סקרמנטו
ועדת החקירה מתכנסת מחדש והפעם מקרה חמור אף יותר - קבוצה צעירה עם עודף חמור של סווינגמנים מיידי שלשות ומאמן התקפי המאמין במשחק ריצה - מה היא צריכה יותר מכל נכון, רכז שיודע לדחוף את הכדור קדימה ולמצוא את חבריו. על הלוח עדיין נמצא, בדרך נס, ריקי רוביו - רכז טהור שנחשב למוסר הטוב ביותר שהגיע לליגה מאז כריס פול, ומה הקינגס עשו? לקחו את טייריק אוונס שחולשתו העיקרית היא, ובכן, ביכולת לרכז. לאוונס המוכשר יש מעלות רבות - הוא גבוה ופיזי, שמסוגל להתפתח לסקורר מצוין ולסטופר הגנתי ברמה גבוהה, אבל קבוצה שמשוועת לבעל-בית שיעשה סדר על הפרקט ממש לא זקוקה לעוד טווינר מוכשר.
ואי אפשר שלא להתייחס לכספי, שבחירתו במקום ה-23 שמה קץ למסע בן 61 השנים של בני ישראל במדבר. סביר שהוא יהיה מהנפגעים הראשיים מהוויתור על רוביו, כיוון שהרבע השני, בו הוא יבלה על הפרקט בצוותא עם אוונס כחלק מיחידת המחליפים של סקרמנטו בעונה הבאה, יהיה הרבע בו ילמד על בשרו את המשפט - "מותר להסתכל, אך לא לגעת" בכל הקשור לדבר העגול והכתום הזה שיעוף על הפרקט. אני מהמר על נגיעה וחצי בממוצע למשחק. אחרי ריבאונד התקפה כמובן.
* קליבלנד
מכל הקבוצות שאפשרו לכמה מהשחקנים היעילים בדראפט להידרדר לסיבוב השני אני בוחר דווקא בקליבלנד, שהחזיקה בבחירה ה-30. קבוצה שהפסידה בגמר המזרח כיוון שסבלה מחסרונו של פורוורד הגנתי יעיל לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מסם יאנג, חברו של דוואן בלייר מפיטסבורג, שצנח לממפיס במקום ה-36. הוויתור של הקאבס על יאנג שהיה יכול לתרום להם מיידית והעדפתו של כריסטיאן איינגה הבוסרי, שאולי יתפתח בעתיד לשחקן רוטציה ואולי לא, הוא צעד תמוה בעיניי. קבוצה שהביאה את שאקיל אוניל בן ה-37 ומנסה לשכנע את קינג ג'יימס שהיא מתאמצת לחזק את הסגל, לא יכולה לבזבז בחירת סיבוב ראשון על פרוספקט עתידי לא ברור. לא כשעל הלוח נמצא בדיוק החלק שחסר לה בפאזל.
פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר
* אוקלהומה סיטי
כינוסה האחרון של ועדת החקירה מתמקד בת'אנדר, שהתלבטו עד הרגע האחרון בין רוביו לג'יימס הארדן, והחליטו לבסוף ללכת בבחירה השלישית על השוטינג גארד מאריזונה סטייט. קשה מאוד לשפוט את הבחירה הזו - מצד אחד הארדן מתאים הרבה יותר לסגל הנוכחי של הרעמים והציוות שלו עם ראסל ווסטרבוק בקו האחורי אמור לעבוד הרבה יותר טוב מזה של רוביו. הארדן הוא סקורר חכם שאוהב ויודע למסור, קלעי בחסד שמשלים מצוין את האתלטיות והג'אמפ שוט הבעייתי של ווסטרבוק. ומצד שני, בכל-זאת מדובר ברוביו, גאון כדורסל בפוטנציה שהשילוב שלו עם הכישרון החד פעמי של קווין דוראנט היה יכול ליצור את אחד הצמדים המלהיבים בליגה. האם אוקלהומה סיטי פעלה נכון כשהעדיפה התאמה וביטחון על האפסייד? ובכן, אין זמן טוב יותר לשלוף את הקלישאה החבוטה - "ימים יגידו".
* מינסוטה
דייויד קאן, הג'נרל מנג'ר החדש של הזאבים, יצא לקראת הדראפט למסע רכש ביזארי סטייל פריס הילטון ביום בו גילתה כי יש כפל מבצעים בקניון הקרוב לביתה. לאחר שוויתר על רנדי פוי, שסוף סוף פרץ בעונה שעברה, יחד עם מייק מילר לוושינגטון תמורת הבחירה החמישית, הוא החליט לאסוף כמה שיותר פריטים מאותו סוג. אחרי שמיהר לחטוף את רוביו שצנח לידיו בבחירה החמישית הוא השתמש בבחירה השישית כדי לקחת רכז נוסף, ג'וני פלין מסירקיוז, ולאחר מכן המשיך בשוונג ובחר גם בטיי לאוסון וניק קאלייטס (שני רכזים נוספים שהועברו לאחר מכן לדנבר ולדאלאס בהתאמה). אולם בסופו של דבר, כשמסתכלים על השורה התחתונה שכוללת גם את בחירתו במקום ה-28 של ווין אלינגטון - השוטינג גארד הנהדר של צפון קרוליינה שנבחר ל-MVP של פיינל פור המכללות השנה ואמור לחפות על חסרונו של מילר, למינסוטה היה דראפט לא רע בסך הכל.
ועם זאת, עדיין לא ברור כיצד יעבוד החזון השאפתני של קאן, במסגרתו הוא יזרוק למגרש את רוביו ופלין יחדיו, כדי לראות מי מהם יוכל לשמור על שוטינג גארדים יריבים (רוביו עדיין חלש מאוד פיזית ופלין הוא ננס מצוי שמסתכל על דרק שארפ מלמטה). יכול להיות שהבחירה בסטפן קרי הייתה הגיונית יותר, אבל למה להתקטן. בדראפט שסיפק כל-כך הרבה הפתעות (ד"ש מפטריק מילס במקום ה-55), רגעים היסטוריים (ישראלי ראשון ב-NBA ולא פחות היסטורי טנזאני ראשון ב-NBA) ויציאות ביזאריות (הקהל של הניקס מוכיח שיש לו זיכרון טוב ושורק בוז צורם ללארי בראון באמצע ראיון ל-ESPN), למי אכפת מהאיכות. העיקר שנהינו.