הבורגנים

א.ג.נ

הנדון: מציאת מגרש כדורגל חלופי

אנו, תושבי קריית דוד רמז, מברכים את קבוצת הפועל רעננה על עלייתה לליגה הלאומית של ישראל. מגרש הכדורגל בו מתאמנת ומשחקת הקבוצה, ברחוב קרן היסוד, נמצא בלבה הפועם של שכונתנו הצנועה ומשמש מקור גאווה. אולם חגיגות הזכייה באליפות, משמחות ככל שהיו, פגמו באיכות החיים של לא מעט מאיתנו. תושבי הרחובות בר יוחאי, היובל והקדושים רוו אי נחת כשחגיגות הזכייה בגביע הכדורגל הארצי אחרי הניצחון 0:1 על קבוצה מהעיר לוד, יצרו בשכונה רעש, פקקים, לכלוך והשחתת רכוש.

בנוסף, הובא לידיעתנו כי שחקני הקבוצה מתאמנים בימים אלה במרץ לקראת טורניר הכדורגל הארצי "ליגת על", והכנותיהם מכבידות על שגרת היום. דיירים מרחוב ההסתדרות 29 התלוננו זה מכבר על כך שאימוני הקבוצה, הנערכים בין השעות 14:00-16:00, טורדים את מנוחתם ויוצרים בעיות חניה. תושבי העיר רעננה בכלל ותושבי קריית דוד רמז בפרט רואים בספורט דרך חיים, והכדורגל משמש נר לרגליהם, אך חובה למצוא פתרון מהיר לבעיה, ומן הראוי שאירועי ספורט לא יתקיימו בטבורה של עיר כי אם בשוליה. אנו מתריעים כי אם לא יימצא פתרון בימים הקרובים, נפנה לערכאות המתאימות וננקוט בצעדים חד משמעיים.

בברכה: גב' פניה ברנשטיין, יו"ר ועד הקריה

העתקים:

משרד הפנים, מחלקת פניות הציבור
לשכת ראש העיר רעננה
האגודה לתרבות הדיור
מועדון כדורגל הפועל רעננה

אשר אלון מצץ את הסיגר ונשף את העשן הריחני לעבר התקרה. “וואלאק נחום, אני שלוש שנים בקבוצה, פעם ראשונה שאני שומע על זה, מה הם רוצים?”, פנה אל ראש העיר רעננה, נחום חופרי. “הבאנו כבוד לעיר, אנחנו על המפה, יש לנו בקושי 100 אוהדים, כולם מהמשפחות של השחקנים, מה עשינו רע?”. חופרי חייג ליו"ר ההתאחדות אבי לוזון והעלה אותו על הספיקר. “אבי, אשר אצלי בלשכה, הראיתי לו את המכתב מהתושבים. תשמעו, אני אומר לכם עכשיו, זאת בעיה רצינית, אלה אנשים שבחרו בי, יש לי בעיות עם התמ"א והתב"ע. אני לא רואה איך המגרש בפארק מוכן בזמן, ואני כבר אומר לכם שהתושבים בשכונה ההיא, 'לב הפארק', מתנגדים למגרש הזה. מצדי שישחקו בהרצליה, לא אכפת לי מה, לתושבים יש קייס פה". לוזון כחכח בגרונו, ואלון נע בחוסר נוחות על כיסאו. “אשר", נשמע קולו הצרוד של יו"ר ההתאחדות, “הגדלנו את הליגה כדי להגיע לפריפריה, אז תתחיל להיטמע, שהקבוצה תהיה חלק מהקהילה וככה יהיה שקט".

כמה שעות לאחר מכן נכנס אשר אלון זועף ללשכתו של לוזון. “מה להיטמע, מה פריפריה, רעננה זה עשר דקות מתל אביב". אבל לא היה עם מי לדבר. “תקשיב”, השיב לוזון, "תהפוך את הקבוצה לחלק מהקהילה, ככה גם יהיה לך מגרש וגם השכנים לא יפריעו. אתה מהבעלים של הקבוצה, תעשה מה שצריך, אני כבר אדבר עם בקרת התקציבים שיבינו את המצב המורכב". עוד באותו ערב זימן אלון את המאמן אלי כהן לשיחה, והסביר לו את המצב. “אלי, חייבים להחליף חצי מהסגל, זאת הולכת להיות קבוצה שונה ממה שתכננת". השניים ישבו אל תוך הלילה, ורקמו מחדש את הפועל רעננה.

למחרת התייצבו כהן ואלון לאימון הבוקר, והשחקנים, שהקיפו את המגרש, צפו בהם מדברים ללא הרף בטלפון. אחרי האימון זימנו השניים את השחקנים לשיחה אישית, בה הודיעו להם על שחרורם מהקבוצה. “אתם השתגעתם??”, זעם שאול סמדג'ה, “איפה נשמע שזורקים ככה שחקנים שעשו היסטוריה למועדון. גרמתם לחיים מלכה לבכות, שרון גורמזנו ודודו ביטון דפקו כזה רייס ביציאה מהעצבים, שאני מקווה בשבילכם שהם לא יעשו תאונה בדרך הביתה. איך אתם חותכים שוער מנוסה כמוני, ששווה לכם נקודות בליגת העל, ומחליפים ת'סגל". השתיקה בחדר הבהירה לשוער הוותיק שמדובר בקרב אבוד מראש.

ידיעה קטנה בעמודים האחוריים של העיתונים דיווחה על היממה הדרמטית ברעננה. כל אותו הלילה קיימו חברי ההנהלה סבב החתמות מרתוני, ואלי כהן כינס את שחקניו החדשים לאימון ראשון. "יואל גיבשטיין, יוגב גורפינקל, עמית ויינברג, דולב מנדלוביץ', יהלי שלייפמן, צפריר סילברמן, רביד מנדלבאום, תירוש יוקלסון, ניצן גוטליב, איילון הופנהיים וחנן הירשנברג, אתם ההווה והעתיד של הפועל רעננה", רעם קולו של אלי כהן בחדר ההלבשה, “חלקכם לא שיחק עד עכשיו במסגרת מסודרת, אולי חובבנית, אבל אני בטוח שתעמדו באתגר ותשאירו את הקבוצה בליגת העל". אחד הנוכחים קם על רגליו, “המאמן, שמי שלייפמן, רק רציתי לוודא שחברת אמדוקס אישרה את כל העניין הזה, אני ראש צוות פיתוח כבר שש שנים ואני קצת מפחד שזה יקטע לי את הקידום". ראש העיר חופרי חייך מהצד. “אל תדאג שלייפסקי ואל תדאגו כולכם, הכל מסודר עם החברות שלכם, שהופכות את אזור התעשייה שלנו למשגשג”, אמר, ואלון הוסיף מיד: "אפילו תקבלו תוספת סיכון ותוספת על תרומה לקהילה. חבר'ה זה יעשה לכם רק טוב, תתאווררו קצת מהמעבדות והפלורסנטים ותרגישו קצת שמש. תהיה עונה חזקה".

אלי כהן שלח לשחקנים במייל את סדר היום, ודממת מוות שרתה באימונים. “יש לי חדשות טובות אלי", “מה אשר?”, "במוקד של העירייה לא קיבלו אף תלונה היום, אמרו שהכול שקט. אנחנו על הגל". בתום האימון, אחרי היוגה והפילאטיס, הגיע השליח עם סושי וקלמארי. המנכ"ל שלמה שטרן סידר ישיבה אלטרנטיבית עם כריות לבנות גדולות, מחצלות ושולחנות נמוכים, ואלון הדליק נרות ריחניים בחדר ההלבשה. הקבוצה פיתחה שגרת יום: כהן מעביר מצגת ובה הסברים טקטיים, השחקנים עורכים סיעור מוחות ואז יוצאים לאימון של שעה, קצת שיאצו ומדיטציה, ארוחה לצלילי מוזיקת ג'אז, מניעים את הרכב מהליסינג ונוסעים הביתה.

לאט לאט השחקנים החיוורים פיתחו שיזוף צבאי, וגם האווירה באימונים הייתה תחרותית יותר. בזמן שכהן תקתק בלפטופ הוא שמע לפתע את מנדלבאום צועק “הופנהיים, אל תשקר, הכדור עבר את הקו". האימון הופסק מיד. אלון ושטרן מיהרו לדשא ואחרי תחקיר קצר החליטו שהשניים יעשו סולחה וכעונש על ההתבטאות החריפה וההתנהגות החריגה יזמינו את הקבוצה לארוחה. בערב נפגשו כל השחקנים במסעדת "רפאל" היוקרתית, ולאחר שסעדו את לבם כהן ביקש רגע של שקט. "סידרתי לנו למחר משחק אימון ביתי נגד הפועל עכו, הם איתנו בליגה והם בטח ילחמו נגדנו על ההישארות, ככה שזה מבחן טוב".

האווירה בחדר ההלבשה של רעננה הייתה מתוחה, השחקנים ישבו בדממה ויצרו מעגל אנרגיה כשלפתע אשר אלון נכנס, מזיע כולו. "יא ווראדי אלי, אכלנו אותה, דיברתי עכשיו עם היו”ר של עכו, ציון ויצמן, והוא אמר לי שבאים איתם 300 אוהדים”. המאמן החוויר וכך גם שטרן. השלושה הביטו איש ברעהו בבעתה. “הירשנברג, רוץ תודיע לדיירים בהסתדרות 29 שבשעתיים הקרובות ייערך פה ניסוי צופרים", פקד שטרן על אחד השחקנים. “זה לא מספיק שלמה", אמר אלון ומיד פנה לשחקן אחר, “צלצל 100 תגיד שיש חפץ חשוב ברעננה צפון, שיסגרו את הצומת ויהיו פקקים, ככה עכו לא יגיעו". השחקנים המבולבלים לא הבינו את פשר הבקשות המוזרות, ובעוד הם שומעים צליל תפוס במוקד המשטרה, נשמעו הזמבורות בחוץ. כהן, אלון ושטרן תפסו את הראש, העכואים הגיעו.

מאמן עכו ירון הוכנבוים והיו"ר ויצמן נכנסו למגרש, וראו את אלון רץ לכיוונם. “בחייאת ציון תשתיקו את האוהדים, העירייה אמרה שאם אנחנו מרעישים הם מעיפים אותנו מהמגרש. אנחנו חייבים להיטמע בקהילה". ויצמן חייך, “עזוב אותך קהילה אשר, אנחנו מארחים העונה בנצרת עילית, זה נראה לך ליגה רצינית עם חיבור לקהילה?”. הרחובות בחוץ נראו כמו סדום ועמורה. בזמן שהעכואים תופפו במרץ וירקו את קליפות הגרעינים למדרכה, אימהות מקומיות הרחיקו את ילדיהם הרכים והסתירו את עיניהם כדי שלא יראו את המראות הקשים. הדיירים בהסתדרות 29 הגיפו את התריסים ונעלו את החלונות, כשמהטריבונה הרעועה נזרקו שלושה רימוני עשן לדשא. אוהדי עכו שרו לפי לחן "ברצלונה" של זוהר ארגוב "הו עכו-עכו את אימפריה, אוהב אותך, בנשמה, יאללה ג'נאנה", וכל קריית דוד רמז נעלה את הדלתות. המשחק החל, לשחקנים רעדו הרגליים ורעננה חטפה בצרורות. אבי אלפסי כבש את הראשון לעכו, משה חלפון את השני ואיתן עזריה את השלישי. כהן נראה אובד עצות. לפתע, בדקה ה-40, הגיחו שתי ניידת משטרה. השוטרים חדלו את המשחק, “קיבלנו קריאה על סכסוך שכנים, ובכלל הפארק פה לא נועד למשחקי כדור אז רדו מהדשא".

אשר אלון ישב בצד, לחלוחית בעיניו. לפתע הסלולרי צלצל. “אשר", צעק חופרי מעברו השני של הקו, “הגב' ברנשטיין נמצאת בלשכה שלי, תקשיב טוב – החגיגה הזאת נגמרה, חיי התושבים אינם הפקר! דיברתי עם לוזון, מחר בבוקר אתם עובר לכפר סבא, אתם תשחקו העונה באצטדיון לויטה, בהצלחה!”. אלון ניתק את הטלפון ובצעדים כבדים התקרב לאלי כהן. המאמן ישב שבור בקצה הספסל. “אלי, אנחנו נשחק העונה בכפר סבא". כהן הרים את ראשון וחייך חיוך מר. “נשחק, אשר? עם מי? כל המנדלוביצ'ים האלה באו אליי עכשיו ודרשו רילוקיישן".

* הכתוב לעיל הנו פרי דמיונו של הכותב, וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי כמו החיבור בין הפועל רעננה לייצוג הפריפריה. ומי שלא מאמין, שיילך לאכול סושי ברחוב אחוזה.