המלאך השומר

רק לפני מספר שבועות העלה אריאל גרייזס טענה מעניינת ומוקצנת במודע, לפיה גם צופה בייסבול ממוצע (או לפחות מישהו שמכור לפנטזי) יכול לאמן קבוצה ב-MLB. מובן שצריך "קצת" יותר, ועדיין - לעתים קרובות יש בסיס לטענה הזו. כשדאסטי בייקר מחזיר את ארון הראנג להגיש אחרי יותר משעתיים של הפסקת גשם, כשטרי פרנקונה (דווקא מאמן מוערך ביותר) מעלה את ג'וש בקט לאינינג שביעי כשברור שהוא לא בזון, כל אחד מאיתנו תוהה איך זה שהאנשים האלה לא רואים את המובן מאליו. או כמו שמני אקטה מוושינגטון אמר אחרי ניצחון לפני שבועיים: "היום הפיצ'ינג עבד, ההתקפה עבדה, יצאתי גאון".

ובכל זאת, יש מאמנים שהתפיסה הזו לא מחזיקה לגביהם מים. מייק סושה מהאיינג'לס, למשל. מאז הזכיה בוורלד סירייס ב-2002, האיינג'לס של סושה תמיד היו גורם במאבק לפלייאוף. הם הגיעו (כולל 2002) חמש פעמים לפלייאוף, וגם כשזה לא קרה, סיימו במאזן חיובי את העונה.

לוס אנג'לס נראתה עד לפני שבועיים כמו קבוצה גמורה שהחמיצה את תור הזהב שלה. מכת הפציעות (והמוות של ניק איידנהארט), השובע, העובדה שבובי אבריו הוא לא מחליף ראוי למארק טשיירה והפריחה של הריינג'רס - כל אלה נתנו את התחושה שהנה בא לו חילוף המשמרות ב-AL מערב. אף אחד גם לא היה כועס על סושה לו זה היה קורה, משום שגם לקבוצות התחרותיות ביותר יש את שנת השבתון שלהן. אבל עם שבעה ניצחונות רצופים (שלוו בשני הפסדים לדודג'רס, אולי הקבוצה הטובה ביותר כרגע ב-NL), בייסבול טוב ואפילו בולפן שמתחיל להירגע מהשטויות שעשה, סושה והאיינג'לס לא הולכים לשום מקום. יכול להיות שהריינג'רס באמת יעקפו אותם בסיום העונה, אלא שהם יצטרכו לעבוד קשה מאוד ובכל מקרה אל תבנו על זה.

אחד התחביבים שלנו כחובבי ספורט מקצועני הוא להיכנס למושאי הערצתנו לכיס, ובעיקר להתפלא איך זה שהאנשים האלה, עם כל הכסף והתהילה שלהם, עושים שטויות ולא מצליחים לקנות לעצמם שקט נפשי. אבל בעוד בפוטבול ובכדורסל אנחנו עדים כל הזמן לשחקנים שמסתבכים, בייסבול הוא ענף שנחשב לרגוע יותר. ובכל זאת, גם בו יש לא מעט תסבוכים.

הדוגמא הבולטת הזכורה מהעת האחרונה היא של המגיש רוד בק, שמת ככל הנראה ממנת יתר (סיבה לא מוכחת אבל עם קשר נסיבתי ברור) בבדידות עגמומית. לפעמים הצרות האלה מקבלות טריגר ישירות מהמגרש. דוני מור מקליפורניה איינג'לס לא יכול היה לתפקד לאחר ההומראן שנתן לדייב הנדרסון מבוסטון רד סוקס ב-ALCS של 1986 ושלוש שנים לאחר המקרה ירה באשתו והתאבד.

בשבוע שעבר הוחזר דונטרל וויליס לרשימת הפצועים של דטרויט, ולא מסיבות פיזיות כי אם נפשיות. וויליס מוגדר כ"בעל הפרעות חרדה" (Anxiety disorder), ובעבר כבר טופל בשל אותה סיבה. וויליס מיהר לומר שהוא מרגיש טוב, אבל בקבוצה לא רצו לקחת סיכון. כמובן שאי אפשר להאשים את המשחק בלבד, אלא שהדוגמה הזו, גם אם היא בודדת וקיצונית, חושפת עוד טפח מהקושי שבלהיות ספורטאי מקצועני. הטיסות המרובות, המרחק מהבית, היעדר האפשרות לטפח את חיי המשפחה במשך חצי שנה והידיעה שיכולת לא טובה תגרום לך לבלות לא מעט זמן במגרשים של ליגות עם שמות של בטריות - כנראה שלא כולם חסינים בפני זה.

זה היה השבוע של הפרוספקטים המדוברים. בפיטסבורג, חבט אנדרו מק'קאצ'ן להומראן הראשון שלו בקריירה, ובבולטימור עשה מאט וויטרס את אותו הדבר. אבל מי שבכלל יכול להיות מרוצה מהפתיחה שלו בקריירת המייג'ורס הוא טומי הנסון, המגיש המדובר של אטלנטה.

הנסון, כזכור, היה האיש שסתם את המקום לטום גלאווין ברוטציה וגרם לפרידה המכוערת של הברייבס מהמגיש הותיק. הוא היה דומיננטי מאוד במיינורס ומנבאים לו קריירת עילית. הוא כל כך מוערך, עד שבעצם היה השם שהפיל את העסקה עם סן דייגו לג'ייק פיבי, לאחר שאטלנטה לא יכלה להרשות לעצמה לשחררו.

שלוש פתיחות ערך הנסון עד כה במייג'ורס. בראשונה, נגד מילווקי, הוא הגיש שישה אינינגים ורשם חמישה סטרייקאאוטים, אבל ספג שש ריצות חובה ונמלט מהפסד. בשניה, מול בולטימור, הוא הגיש 5.2 אינינגים, שכללו תשע חבטות חובה אבל רק שתי ריצות והביאו לניצחון. הפתיחה שלו בשבוע החולף מול סינסינטי הייתה הטובה ביותר עד כה - שישה אינינגים, שני סטרייקאאוטים, ארבע הולכות, שלוש חבטות וניצחון ללא ספיגת ריצות. ברור שיש מה לשפר, אבל את הפוטנציאל כבר ניתן לזהות. עכשיו נותר רק לקוות שהוא לא ייפצע, כדי לא להפוך למהדורה נוספת של פרנסיסקו ליריאנו.

- האם יש בליגה בולפן גרוע יותר מזה של קליבלנד?

- כן. זה של המטס

- האם הבעיות ה"בריאות" של טרי פרנקונה בקשר לרוטציה בעצם לא כל כך בריאות, לפחות כל עוד דייסקיי מאטסוזקה מחריב לו אותה?

- נו, תמיד אפשר לפתור בעיה באמצעות משלוח טרי ל-DL.

- וושינגטון מנצחת סדרה בניו יורק, בולטימור מטאטאת את הפיליז בפילדלפיה. כן, זה היה שבוע נדיר בבלטוויי.

- אלברט פוחולס הוא עריץ אכזר וחסר רחמים.

- שימו לב לרנדי וולס, כנראה המגיש הכי אמין שיש לקאבס כרגע להציע.

- וגם לטמפה ביי, שמתחילה לעשות קולות ב-AL מזרח.

הומראנס:

1. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 26
2. אדריאן גונזאלס (סן דייגו) - 23
3. ראול איבנייז (פילדלפיה), קרלוס פניה (טמפה ביי) - 22
5. ריאן הווארד (פילדלפיה), מארק טשיירה (ניו יורק יאנקיז) - 20

אחוזי חבטה:

1. איצ'ירו סוזוקי (סיאטל) - 35.8
2. דייויד רייט (ניו יורק מטס) - 34.9
3. פבלו סנדובאל (סן פרנסיסקו) - 33.8
4. חואן פייר (לוס אנג'לס דודג'רס) - 33.7
5. קרלוס בלטראן (ניו יורק מטס) - 33.6

ניצחונות מגישים:

1. רוי האלאדיי (טורונטו), קווין סלואי (מינסוטה) - 10
3. צ'אד בילינגסלי (דודג'רס), מאט קיין (סן פרנסיסקו), ג'ייסון מארקי (קולורדו), טים וייקפילד (בוסטון) - 9

ERA:

1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 1.96
2. דני הארן (אריזונה) - 2.23
3. מאט קיין (סן פרנסיסקו) - 2.28
4. אדווין ג'קסון (דטרויט) - 2.39
5. רוי האלאדיי (טורונטו), ג'רד וויבר (איינג'לס) - 2.53