סיכום בבלק ג'ק

1. אתם מוכרים לי מאיפשהו: לראשונה מאז 1977/78, נפגשות אותן קבוצות בשני גמרים ברציפות. ב-1978 ניצחה מונטריאול את בוסטון בששה משחקים, אחרי שטאטאה אותה שנה קודם. דטרויט היא גם הקבוצה האחרונה שזכתה שנתיים רצופות בגביע אחרי שניצחה ב-1997 את פילדלפיה 0:4 ושנה אחר כך את וושינגטון באותה תוצאה. אגב מאמן הקבוצה המנצחת בשתי ההזדמנויות היה סקוטי באומן. באומן, גדול מאמני הליגה בכל הזמנים ואחד המאמנים המצליחים והטובים בהסטוריה של הליגות בצפון אמריקה, מחזיק בשיא הליגה עם תשע זכיות בגביע, וביחד עם פיל ג'קסון (שצפוי להגיע לעשירית שלו ממש בקרוב) ורד אאורבך, בשיא של צפון אמריקה באליפויות. באומן הוא המאמן היחידי בצפון אמריקה שזכה באליפות עם שלוש קבוצות שונות, כשמלבד מונטריאול, הוא זכה גם עם הפנגווינס.

2. אתה מוכר לי מאיפשהו: שני אנשים ערכו מפגש מחודש בגמר משני הצדדים, אחרי שבפעם הקודמת הם היו ביחד. מייק באבקוק, מאמן דטרויט, היה ב-2003 מאמן אנהיים, שהפסידה בגמר לניו ג'רזי. אחד משחקניו היה דן בילסמה, היום מאמן פיטסבורג.

3. דטרויט שווה ניו ג'רזי: דטרויט חוזרת על הישג של הדווילס, שהיו האלופים האחרונים שהפסידו בגמר ב-2001 לקולורדו, אחרי שניצחו את דאלאס סטארס ב-2000. הסטארס, אגב, זכו באליפות שנה קודם. בריאן רפאלסקי היה שחקן של הדווילס באותו זמן.

4. פנגווינס 2009, אוילרס 84. בסקירה הדומה שנעשתה שנה שעברה, השווינו את פיטסבורג לאוילרס של שנות ה-80. ככה זה גם התחיל. אחרי הפסד בגמר ב-1983 לאיילנדרס, ניצחו האוילרס את האיילנדרס ב-1984 בדרך לחמש הופעות וחמש זכיות בגמר.

5. משחק מספר 1 – ג'סטין עבד-אל-קאדר. השחקן הזה, עם סבא ירדני למי שמתעניין, הבקיע במשחק הזה את השער הראשון שלו בליגה. עבד-אל-קאדר רגיל להבקיע במעמדים כאילו, אחרי שב-2007 כבש את שער הניצחון עבור מישיגן סטייט נגד בוסטון קולג' במשחק הגמר של אליפות המכללות.

6. משחק מספר 1- חיילים אלמונים. למרות הפציעה של פאבל דאטסיוק, רגילים לשמוע בדטרויט את השמות של הנריק זטרברג, תומאס הולסטרום, מריאן הוסה ויוהאן פרנזן. הפעם בצוברי הנקודות ראינו שמות פחות שכיחים כמו עבד-אל-קאדר, בראד סטויארט או וילה לאינו, שמסר את האסיסט לעבד-אל-קאדר.

7. משחק מספר 2 – חיילים אלמונים מספר 2, ועבד-אל-קאדר מספר 2. עבד-אל-קאדר הבקיע שוב את השער השלישי במשחק לרד ווינגס, והיה לרוקי הראשון שמבקיע בשני משחקים ברצף בגמר מאז דינו צ'יקארלי ממינסוטה ב-1981. שני המבקיעים הנוספים הם גם שחקנים פחות ידועים – ג'ונתן אריקסון וולטרי פילפולה.

8. משחק מספר 3 - שערוריה. האירוע בעצם מתחיל מסוף משחק מספר 2, בקטטה בין ייבגני מלקין להנריק זטרברג – הראשונה של שניהם ב-NHL. אלא שמלקין, בנוסף לחמש דקות על הקטטה, ספג גם עבירה נוספת של "יוזם הקטטה" (Instigator). לפי חוקי הליגה, שחקן שיוזם קטטות בחמש הדקות האחרונות של המועד החוקי או בהארכה, אמור להיות מושעה אוטומטית מהמשחק שלאחר מכן, אך הליגה החליטה לבטל את ההשעייה וזכתה על כך לביקורת רבה. מצד שני, לפני מספר שנים קרה אירוע דומה בפלייאוף ה-NBA, כששחקנים חשובים הושעו על כך שקמו מהספסל בעת קטטה. ישנה פה סוג של צביעות, משום שבשני המקרים הליגות ספגו ביקורת על ההחלטות שלהן, כשמצד אחד ה-NBA על ה"מרובעות", ומצד שני ה-NHL שלא מקיימת את החוקים. משחק 3 היה הטוב של מלקין בסידרה, והוא סיים אותו עם שלושה אסיסטים.

9. משחק 4 – היחידות הלא מיוחדות של דטרויט. אחת הבעיות של הרד ווינגס בפלייאוף היא היחידות המיוחדות, בעיקר במצב של חוסר שחקן. בכל הפלייאוף, אחוז ההצלחה של דטרויט במצב של חוסר שחקן היה כ-72 אחוז (אחוז נורמלי הוא בין 80 ל-85 אחוז). אחרי ארבעה משחקים, פיטסבורג הבקיעה ארבעה שערים בשמונה הזדמנויות של פאוור פליי. ואם זה לא הספיק, ג'ורדן סטאל הבקיע שער במצב של חוסר שחקן במצב של 1:2 לדטרויט, מה שפתח קטע של שש דקות שבהן פיטסבורג הבקיעה שלוש פעמים ושינתה את המומנטום בסדרה. אגב, השער של סטאל היה השער השלישי של פיטסבורג בפלייאוף במצב של חוסר שחקן, הקבוצה היחידה שהבקיעה שער כזה יותר מפעם אחת השנה בפלייאוף.

10. משחק 4 – שגיאת שיפוט מוזרה. כריס קוניץ היה אחד משני השחקנים שפיטסבורג רכשה בדד ליין (ביחד עם ביל גרין). קוניץ הגיע לסדרת הגמר עם שער אחד בלבד, כדקה וחצי לסיום משחק 4. כשדטרויט הוציאה את כריס אוזגוד עבור שחקן התקפה נוסף, פיטסבורג חטפה את הדיסקית, וקוניץ עמד מול שער ריק כאשר ניקלאס קרונוול מושך אותו מאחור. לו היה שוער בשער היה צריך לשרוק על פנדל לטובת קוניץ, אלא שמאחר שדטרויט הוציאה את השוער, היה צריך להעניק שער לקוניץ. אלא שהשופטים החליטו שזו הייתה עבירה "רגילה" ובמקום זה פיטסבורג קיבלה פאוור פליי, שלא ניצלה אותו עד הסיום.

11. משחק 5 – איפה פיטסבורג. לקבל 5:0 זה אף פעם לא נעים, אבל גם להיראות רע ביחד עם זה? הפנגווינס הגיעו פיזית למגרש, אבל לא יותר מזה. התוצאה היתה 0:5 ארבע דקות לסיום השליש השני, כשדן בילסמה "ריחם" על מרק אנדרה פלרי והחליף אותו במת'ייה גרון. הפנגווינס עשו גם הרבה שטויות כשנתנו תשעה מצבי פאוור פליי לדטרויט, מהם ניצלו הרד ווינגס שלושה. ייבגני מלקין היה אחד ה"פושעים" עם שלוש עבירות במהלך המשחק. מלקין, שמוביל את הפליי אוף בנקודת (35 ) ובאסיסטים (21), שני ב-10 דקות עונשין פחות מבן איגר משיקגו. לא ידוע על שחקן שהוביל את הפלייאוף בנקודות ובדקות עונשין באותה עונה.

12. משחק 5 – כריס אוזגוד. מי שפרח בסדרה הוא שוער הרד ווינגס, שמלבד השליש השני במשחק 4, הייתה לו סדרה מצויינת (93 אחוזי עצירה, 1.87 שערי חובה). אוזגוד הוביל בעונה שעברה בממוצע שערי חובה של 2.09, כאשר דטרויט הגיעה בשנה שעברה לגמר כקבוצה שספגה הכי מעט שערים. השנה, הרד ווינגס הובילו את הליגה גם בהבקעה, ואוזגוד עבר עונה חלשה, כשהוא סופג בממוצע שער אחד יותר ומסיים עם פחות מ-89 אחוזי עצירות (שיא קריירה שלילי). המאזן שלו בפליי אוף היה 2.01 שערי חובה, ו-92.6 אחוזי עצירה. במשחק 5, בנוסף לשאטאאוט, הוא קינח גם באסיסט.

13. משחק 5 – ברוך השב, פאבל דאטסיוק. דאטסיוק, הסנטר המצוין של דטרויט, היה פצוע ממשחק מספר 4 בסדרה נגד שיקגו. הוא חזר למשחק 5 והיה מהשחקנים שהחזירו את המומנטום לרד ווינגס, כשמסר לשני אסיסטים.

14. משחק 6 – פלרי ופיטסבורג חוזרים לסדרה. אחרי שהוחלף במהלך המשחק הקודם, פלרי היה מצויין בשער, במיוחד בשליש השלישי. לזכותו עומדת ההצלה של המשחק, כששתי דקות לסוף הוא עצר את דניאל קלירי בהתקפה מתפרצת.

15. משחק 6 – חיילים אלמונים. לפני תחילת המשחק התבטא ביל גרין שהפנגווינס צריכים תרומה גם מהשחקנים הפחות מוכרים. טיילר קנדי הבקיע את שער הניצחון ומסר אסיסט, רוב סקודרי המגן הוסיף אסיסט והצלה מקו השער בדקות הסיום, וכל זה כשקרוסבי ומלקין לא צוברים אפילו נקודה אחת.

16. משחק 7 – הפנגווינס מנצחים דרך ההגנה. נקודת החולשה העיקרית שהועלתה בשתי סדרות הגמר של פיטסבורג הייתה ההגנה. השנה, מתוך שבעת המשחקים ההגנה של פיטסבורג הרשתה שלושים ניסיונות הבקעה או יותר רק פעמיים. הנריק זטרברג כמעט ולא נגע בדיסקית במשחק, דטרויט התקשתה ברגעים מסוימים להשלים יותר משתי מסירות ברציפות. גם פעולה התקפית פשוטה יחסית, של השארת הדיסקית בתוך השליש ההתקפי (האזור בין הקו הכחול לקו השער של הקבוצה היריבה ר.פ.) והפעלת לחץ על הגנה לא עבדה כמו שצריך.

17. משחק 7 – מזל של אלופים. אם ציינו את ההגנה של פיטסבורג, גם קצת מזל תמיד עוזר. שתי דקות לסיום פגע ניסיון הבקעה של ניקלאס קרונוול בקורה העליונה, וניסיון נוסף של ניקלאס לידסטרום נחסם על ידי קרייג אדאמס כשהשעון הראה 0:00. בכלל, בשליש השלישי דטרויט "ישבה" על ההגנה של פיטסבורג ורק שער אחד של ג'ונתן אריקסון יצא לה מזה.

18. ייבגני מלקין - MVP: מלקין נעלם בשנה שעברה בסדרת הגמר, ואלמלא שער שוויון של מקס טלבו כ-20 שניות לתום המועד החוקי במשחק מספר 5, הוא היה מסיים את הסדרה ללא נקודות. הפעם הוא פתח חזק מאד את הסדרה, כשבארבעת המשחקים הראשונים צבר שבע נקודות (שני שערים וחמישה אסיסטים), מתוך עשרת השערים של הפנגווינס בסדרה. במשחק מספר 3 הוא כיכב עם שלושה אסיסטים בניצחון של פיטסבורג וסיים את הסדרה עם אסיסט במשחק 7 המכריע. מלקין הוביל את הפלייאוף עם 36 נקודות, הכי הרבה מאז וויין גרצקי ב-1993 (40), ו-22 אסיסטים, והיה שני לקרוסבי עם 14 שערים.

19. הדמות הטראגית – מריאן הוסה. הוסה היה השחקן הבכיר ביותר שהועבר בדד ליין של 2008, כשנרכש מאטלנטה על ידי הפנגווינס. הוא שדרג משמעותית את ההתקפה של פיטסבורג. הפנגווינס רצו להחתים אותו לחוזה ארוך טווח, אך הוא העדיף לעבור לדטרויט כי "שם היה לו סיכוי גבוה לזכות בגביע". הוסה היה מבקיע השערים המצטיין בליגה בעונה הסדירה, היה לו פלייאוף לא רע, אך הוא לא בלט בסדרת הגמר, בההשיג רק שלושה אסיסטים. במשחקים בפיטסבורג הוא לא השיג אפילו נקודה אחת, ושמע שריקות בוז צורמות כל פעם שנגע בדיסקית.

20. הפנגווינס מזכירים לנו: ב-15 בפברואר, הפנגווינס היו במקום העשירי במזרח אחרי פתיחה מצויינת של העונה, שמשמעותו צפייה בפליי אוף מהבית. בצעד דראסטי, הם החליטו לפטר את המאמן מישל תריין, שבעצם בנה את הקבוצה שהגיעה בשנה שעברה לגמר והיה מועמד לתואר מאמן העונה. במקום תריין מונה דן בילסמה, שכשחקן שיחק ארבע שנים במכללות בבאולינג גרין ובלט יותר בצד האקדמאי. הוא היה שחקן NHL בינוני, ורק החל לאמן הוקי בתחילת העונה, כשמונה לקבוצת המשנה של הפנגווינס. תחת בילסמה ניצחו הפנגווינס 18 מ-25 משחקים בעונה הסדירה, הגיעו לפליי אוף, והשאר כמו שאומרים, היסטוריה.

21. ומה נשאר לנו העונה ? ביום חמישי יערך הטקס המסורתי של פרסי סוף העונה. המועמד מפיטסבורג הם ייבגני מלקין, לגביע הארט כ-MVP של הליגה, וגביע לסטר פירסון כ-MVP מטעם השחקנים. מדטרויט מועמד כריס צ'ליוס, שכשחקן המבוגר בליגה מועמד לגביע מסטרטון (סוג של קאמבק), ניקלאס לידסטרום לגביע נוריס כמגן המצטיין, ופאבל דאטסיוק, המועמד לארבעה גביעים: הארט, פירסון, ליידי בינג (השחקן ההוגן של הליגה), וסלקה (לחלוץ המצטיין ביכולות הגנתיות).