מוות של מלאכים

"עשר של שבוע": האיינג'לס דועכים לא בגלל התקפה רעועה, אלא בשל מצב נזיל בבולפן. ואיזה קונפליקט אפשר למצוא במאזן 0:8?

אריאל גרייזס

1. אוהדי הרד סוקס בהחלט עלזו השבוע אחרי הסוויפ, השלישי במספר העונה, על היריבה מהברונקס, כזה שמציב את המאזן בין הקבוצות על 0:8 מרשים (או משפיל, אם אתה מהצד השני). אבל למרות המספרים המרשימים, למאזן הזה יש מעט מאוד משמעות אמיתית, כי מבט קצר בטבלאות הבתים יראה שאחרי הכל, הסוקס עומדים בסך הכל עם יתרון של שני משחקים על היאנקיז, יתרון שבאמצע יוני הוא כמעט חסר משמעות

2. אבל אם בכל זאת מתעקשים לחפש משמעות למאזן בין השתיים – שעד סוף העונה מן הסתם יהפוך להיות מעט פחות חד צדדי – אפשר אולי למצוא אותה בצד הפסיכולוגי יותר של המשחק. נדמה שמאז 2003 חזינו בתהליך שבו הפכו היאנקיז מהנמסיס של הרד סוקס, אלו שמתעללים בהם כל פעם מחדש (הפעם האחרונה – ההומראן ההוא של אהרון בון), לקבוצה שהרד סוקס לא רק שלא מפחדת ממנה – אלא להיפך, לזו שמאיימת עליה. זה התחיל במהפך המדהים ב-2004 ונמשך כל הדרך עד לאליפות השניה של עיר השעועית ב-2007. נדמה שהמהפך ב-AL מזרח (ובליגה בכלל, ניתן לומר) הושלם לחלוטין השנה, כשלמרות שהיאנקיז שולחים את כל הרכש החדש שלהם – סאבת'יה, בארנט, טשיירה – למערכה, בוסטון לא מתרגשת ומתעלה כל פעם מחדש. בהחלט נראה שיש כרגע אלפא-דוג חדש בליגה – כזה שמנצח משחקים ולו בכוח ההרתעה שלו. אתם יודעים, כמו שהיאנקיז היו עד לפני כמה שנים.

3. בשבוע שעבר דנו, גם פה וגם בטור של רוזנטל, על השיטה של הפייראטס, שנפטרים מכל שחקן שהחוזה שלו מעט גבוה לטובת תהליך תמידי של בניית קבוצה, שלעולם לא מממש את עצמו. אם מסתכלים על אוקלנד, נדמה שגם שם קיים תהליך דומה כשכמעט כל שחקן איכותי שעבר בקבוצה הזאת כבר מזמן לא שם, והדוגמאות ידועות – טחאדה, ג'יאמבי (טוב, הוא שם שוב, אבל זה לא אותו שחקן), הארדן, מאלדר, האדסון, הארן ועוד ועוד. אבל אם אצל פיטסבורג הפירות אף פעם לא מצליחים לבשול, הרי שבאוקלנד מצליחים איכשהו, עם תקציב מהצנועים בליגה, דווקא להישאר תחרותיים כמעט כל שנה. את זה האייז עושים באמצעות מערכת מתוקתקת היטב של פיתוח צעירים, כזאת שגם יודעת לזהות כשרונות צעירים (ולא זה המקום להכנס למאני בול המפורסם והשיטות הסטטיסטיות שבו הוא משתמש על מנת לזהות את אותם כשרונות) וגם להפוך אותם לשחקנים ראויים למייג'ורס.

4. זה נשמע כמעט בלתי אפשרי, אבל באוקלנד פותחים השנה ברוטציה לא פחות מארבעה רוקיז ועדיין הקבוצה נמצאת במקום טוב באמצע מבחינת ERA, בטח בהשוואה לקבוצה כמו וושינגטון, עוד אחת שהרוטציה שלה מלאה בשחקני דאבל איי, אבל נמצאת עמוק בקרקעית מכל אספקט שהוא. בעוד וושינגטון נשרכת בפיגור 19 משחקים אחרי ראש הבית שלה, הרי שאוקלנד רחוקה רק שבעה כאלו מטקסס ועשויה לעשות עוד קצת רעש. כל ההבדל? באוקלנד מאמינים שאפשר לנצח ולא משתמשים בתקציב בתור תירוץ.

5. ואם הזכרנו את הפייראטס, הרי שבדראפט שנערך השבוע, דילגו בפיטסבורג על כמה וכמה פרוספקטים שדובר בהם רבות והעדיפו ללכת על קצ'ר שדורג נמוך בהרבה. ואם חשבתם שהסיבה היא שהמחיר של אותם שחקנים גבוה מדי, הרי שיש לי מועדון משומש במצב טוב למכור לכם.

עוד בוואלה! NEWS

מהייטק ועד למשרדי ממשלה: התואר שיפתח לכם דלת לעולם מרתק ומרגש

בשיתוף המכללה האקדמית כנרת
לכתבה המלאה

חיים ומוות ביד המקלדת

6. באותו בית של אוקלנד מתקשים האיינג'לס להתרומם, וכמו שכבר טענתי בעבר, ההרגשה שלי היא שהעונה השליטה שלהם בבית הולכת להיעלם, כרגע נראה שלטובת טקסס. זה לא שההתקפה שלהם היתה איזשהו גליק גדול בעונות קודמות, אבל אז היה להם את ולאד גררו במצב משופר בהרבה, ובעיקר – בולפן שהגדיר מחדש את המושג "כיבוי אורות". כזכור, רק בשנה שעברה ניפץ קיי-רוד את שיא השמירות בליגה והעמיד אותו על 62 (ב-69 הזדמנויות). הוא עשה את זה בעזרת הפאסט בול שלו אבל בעיקר בזכות הקבוצה שלו שדאגה לתת לו משחקים בהפרשים נמוכים. כל מה שהיה צריך זה שינוי קל באיכות הבולפן כדי שאותם הפרשים קטנים יהפכו להפסדים.

7. בכלל, השנה רק מדגימה – בפעם הבאמת מי יודע כמה – עד כמה רליברים הם הנכס הנזיל ביותר בבייסבול. על האיינג'לס כבר דיברנו וגם על המטס שכל רליבר שעובר אצלם הופך מפרפר לגולם, אבל תראו את בראד לידג' שגורם לרכבת הרים להיראות כמו נדנדה בגן ילדים כששנה אחת הוא סוגר עונה בלי אף שבירה ושנה אחרי הוא לא מסוגל לגמור אאוטינג בלי לחטוף ריצה-שתיים. אותו דבר קרה גם לטמפה ביי רייז, ששנה שעברה הסתמכו יותר מהכל על הבולפן הטוב בליגה והשנה, אולי גם בגלל פציעתו של טרוי פרסיבל, לא מצליחה לייצב אותו ולכן גם לא מתקרבת לתוצאות של עונה קודמת.

8. התפתחות מעניינת נרשמה השבוע, כשראול איבנייז התבטא בצורה פומבית וחריפה נגד בלוגר שטען שייתכן שההתפוצצות ההתקפית שלו השנה נובעת כתוצאה משימוש בחומרים אסורים. הגיע הזמן לדעתי ששחקנים יבינו שני דברים: אחד – הגענו סופית ליום שבו כל שחקן שנותן תפוקה מסוימת הוא חשוד עד שיוכח אחרת (ומן הסתם, אין דרך להוכיח אחרת), ושניים - אנחנו חיים בעולם שבו כל מי שיש לו מקלדת ורשת אינטרנט מסוגל לכתוב מה שהוא רוצה, ואין שום דבר שאתה יכול לעשות נגד זה. יש לזה את היתרונות והחסרונות, אבל זה המצב.

9. את החסרונות של המצב הזה הרגיש השבוע אלכס ריוס, כשאחרי משחק גרוע במיוחד של חמישה סטרייקאאוטים (הישג מכובד במיוחד שקרה רק 50 פעם בהיסטוריה, אבל כבר פעם שניה לריוס) סירב לתת חתימה לאוהד ונקלע לקרב קללות עם אוהדי בלו ג'ייז מתוסכלים, שהונצח כולו באינטרנט, כולל קללות שהאוזן האמריקאית (ובטח הקנדית) לא ממש תסבול. אין ספק שאנחנו כבר מזמן חיים בעולם חדש ולא ממש אמיץ, והגיע הזמן שהשחקנים יבינו את זה.

10. בטח גם אתם חשבתם ש:

- יש הרבה דרכים לנצח משחקים, אבל כדור מנצח שפוגע בשחף, זה משהו שעוד לא ראיתם

- שההחלטה להחזיר את צ'ינג מינג וונג לרוטציה לא בדיוק עבדה כמו שג'ירארדי תכנן

- שהטיימינג של האינטרליג לא היה יכול להיות פחות מוצלח לדייויד אורטיז, שבדיוק קיבל את הגרוב שלו, אבל ייאלץ לנוח בפארקים של ה-NL

- אין דבר ששימח יותר את כותב המדור מאשר לקום בבוקר ולראות שאל דוקה חתם בטקסס

- טוב, אולי חוץ משילוב המספרים 8 ו-0.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully