הפנטזיונר

דני קליין צודק: ההתנפלות התקשורתית עליו אינה מוצדקת. אין שום דבר חדש בהתנהלות שלו בפרשת גיא גודס. אין סיבה לבקר אותו או להתעצבן. אחרי הכל, קליין בסך הכל מפגין כאן את התכונות שאיפיינו אותו לאורך כל הקריירה שלו כאיש החזק של הפועל ירושלים: אימפולסיביות ופזיזות. כך נהג כשרץ לתקשורת ברגע שגילה שדרק המילטון מעשן סמים, כך עשה כשלא בדק לעומק את שורשיו הצ'כיים של קני וויליאמס, כך ירד מהמגרש עם קבוצתו באמצע משחק מול מכבי תל אביב. אז מה זה כבר להיפרד ממאמן שלא זכה בתואר לטובת עודד קטש, על אף שטרם חתם על חוזה עם האיש הכי הפכפך בכדורסל הישראלי? במושגים של קליין, באמת אין כאן סיפור.

הסיפור מסתתר במקום אחר. עכשיו, אחרי שקטש החליט (סופית?) שלא להגיע למלחה, עולה השאלה במה בעצם הוא עולה על גיא גודס. לגיטימי לחלוטין להיפרד ממאמן אחרי עונה שהסתיימה ללא תואר ובהדחה מוקדמת מאירופה. אם קליין היה מחתים תחתיו מאמן ישראלי מוביל, מוכר, עם רקורד של הצלחות ותארים, בסדר הגודל של דייויד בלאט או אפילו שרון דרוקר, אפשר היה להבין אותו. אבל קטש? נכון, הוא מתח פעמיים את מכבי תל אביב בחצי גמר הפלייאוף, והקבוצות שלו מציגות לפרקים ניצוצות של כדורסל מרשים. אבל הוא עדיין לא מאמן מגובש, ניהול המשחק שלו לוקה בחסר ובחודשים הספורים שבילה בקבוצה גדולה התרסק לחלוטין. יש לזכור שגודס, בדיוק כמוהו, הוביל קבוצה מהדרג השני למרחק שניות ספורות מגמר הפלייאוף (מכבי ראשון לציון בעונת 2005/6). קטש עדיין לא מכיר את המערכת של ירושלים, גודס יכול היה לשחות בה בעונתו השנייה. קליין יכול היה לצאת מנקודת הנחה שהוא ילמד משגיאותיו ולתת לו הזדמנות נוספת.

אלא שמהלך כזה היה מנוגד לרוחה של הפועל ירושלים, שנמצאת בסיטואציה בלתי אפשרית: תקועה בלימבו שבין מכבי תל אביב לשאר הליגה, בלי אפשרות אמיתית להתקדם, בלי יכולת אמיתית להצליח. גם הגביעים המקומיים שבהם היא זכתה ואפילו התואר האירופי שלה לא הביאו אותה ליורוליג, גם המשבר הקשה שעובר על מכבי תל אביב לא גרם לצמצום הפער בין הקבוצות. מכבי החלה לבנות קבוצה כבר באפריל, בזמן שדני קליין מקושש כספים ובונה שוב מאפס. כשאין אפשרות לטפס לשלב הבא, מחפשים מושיע, עם הרבה כסף או עם מוח כדורסל מבריק. פעם זה נחום מנבר, פעם זה ארקדי גאידמק, פעם זה ארז אדלשטיין ופעם זה עודד קטש.

החטא הגדול של גודס, פרט לכך שלא הביא תואר, הוא האפרוריות שלו. כמו יורם חרוש, שעזב בנסיבות דומות אחרי שהודח בחצי גמר הפלייאוף, גם הוא שקט, סולידי, קצת משעמם. הוא לא מספק לירושלים תקווה כוזבת להתקדם מקום אחד בטבלה וליטול את ההגמוניה ממכבי תל אביב. קטש, נער הזהב של הענף, מדליק את קליין לא בגלל יכולותיו כמאמן, שטרם הוכחו, אלא בשל הפוטנציאל והכריזמה. קטש היה מאפשר לירושלים לפנטז. עכשיו היא תהיה תקועה שוב עם סתם מאמן כדורסל טוב ואפרורי, אולי אפילו גודס עצמו, שיעשה כמיטב יכולתו להצליח. לפחות עד שיצוץ המאמן החם הבא, שיגרום שוב לקליין לשגות באשליות.