ברזל שווה זהב

עם תקציב מינימלי, הכי נמוך בליגת העל ונמוך יותר מרוב קבוצות הלאומית, הצליחה הכח עמידר רמת גן להגיע למבחנים, לאחר שמתחילת העונה ראו בה את היורדת המיידית והברורה. לא רק שהחבורה המלוכדת של דודו דהאן הצליחה להגיע עד למחזור האחרון ולא ירדה כבר בסיבוב השני כפי שצפו, היא כמעט השיגה את המטרה שעמדה בפניה – הישרדות. הכח לא נשברה העונה, לא חטפה תבוסות משפילות, לא הפסידה ליריבותיה הישירות למאבקי התחתית - קרית שמונה וסכנין, הגיעה למרחק דקה אחת מגמר גביע המדינה ונראתה תמיד כמו קבוצה שעם עוד קצת זמן יכולה להגיע רחוק. אם לא יהיו הפתעות במבחנים, בשנה הבאה הם יקבלו את הזמן הזה.

למרות ההצלחה הספורטיבית והאמוציות הגבוהות בקבוצה הצעירה, הקהל לא הגיע למגרשים השנה. אלה שכבר כן הגיעו היו עסוקים במריבות מטופשות עם הקבוצה על תליית תחתונים או הכנסת אוטו גלידה לאימון המסכם והפכו את הקבוצה להלצה שבועית בתקשורת. לו היה מדובר בקבוצה חדשה וללא מסורת זה עוד היה נסלח, אבל כשמדובר במועדון עם היסטוריה מפוארת ותארים באמתחתו, עצוב לראות את הקהל המועט שמגיע נסחב אחרי פרובוקציות זולות של חלקו. אולי זו הסיבה שהספונסרים לא מיהרו להגיע, ואת מרבית העונה העבירה הקבוצה ללא ספונסר ראשי וכמעט בלי הכנסות.

אפשר היה לבחור בז'וסלן מאייבי או במייקל טוקורה, אבל הכח של השנה הייתה יותר קבוצה מאשר אוסף שחקנים, ואת הקבוצה הזו הרכיב באפס תקציב דודו דהאן. המאמן לא התייאש גם ברגעים הקשים, הוא סירב להחזיר את המפתחות והאמין בעצמו ובבחורים שלו. את הפירות הוא קצר בסוף העונה, ועכשיו נותרו לו שני משחקים לשים חותמת על העבודה הטובה.

זה לא שאונגר היה פחות טוב משמעותית משחקנים אחרים בקבוצה, אלא שהפוטנציאל הגלום בו לא התגשם, וזו הסיבה שהוא מצטייר כאכזבה. גיבור העליה של השנה שעברה והשחקן עליו דהאן נלחם בשיניים עד לרגע האחרון של מועד ההעברות של הקיץ, לא תרם את מה שציפו ממנו למרות הברקות פה ושם. אם ימשיך בקבוצה בעונה הבאה הוא צריך ליצור רצף של משחקים טובים כדי לבסס מעמד.

עוד אחד מהשחקנים שדהאן הביא משום מקום, ולמרות שפחות בלט העונה, החלוץ המצטיין (עד לפני שנה שיחק, למי שלא זוכר, בליגה ב') נתן גול מהאגדות בניצחון של הכח על מכבי פתח תקווה. הוא הקפיץ מעל להגנת המלאבסים, הקפיץ שוב על הרגל ורק אז שיחרר טיל לחיבור. אולי העובדה ששיחק שנים על מגרשים בהם אי אפשר לכדרר ונאלצים להקפיץ נתן לו בכל זאת יתרון.

לא פעם ולא פעמיים דהאן השעה שחקנים חשובים דווקא ערב המשחק שהוגדר כקריטי ביותר נכון לאותו הרגע. חלקם התלונן וטען כי הוא נותן מקום חשוב מדי למשמעת, אבל הגנרל יצא עם ידו על העליונה בדרך כלל ובסופה של עונה, המשמעת והקבוצתיות של הכח הן אלה שהביאו אותה למשחקי ההישרדות.

זה לא שהם איכזבו, להפך - השניים מילאו תפקידי מפתח בקאמבק של הקבוצה שסומנה כמתה מהרגע הראשון, אבל השניים נמכרו עוד בתחילת השנה לג'קי בן זקן ולא ימשיכו ככל הנראה בוינטר בשנה הבאה. לשניים היה אולי חלק משמעותי בהישרדות של הקבוצה, אבל סביר להניח שלא הם השחקנים שעזיבתם תפגע בקבוצה.

אם זה מה שהצליחו לעשות בהכח ללא תקציב, תחשבו מה היה קורה לו היו זוכים לתקציב דומה לזה של קרית שמונה.

עמדו במבחן הכח