שאבתם מאי בששון

ככה, בלי שהרגשנו, סגרה ה-MLB את חודש מאי וצלחה מעט פחות משליש עונה. הליגה, כרגיל, רוויה במהפכים בימים אלה, כשמלבד ה-NL מערב אין שליטה דומיננטית וברורה. מי עלה ומי ירד ביחס לאפריל, איזו מגמה ניתן לזהות, אם בכלל, ומי השחקנים שממשיכים לפסוע לעבר תארי העונה? סיכום החודש של וואלה! בייסבול.

כפי שחששנו כבר בסוף אפריל, הריצה המטורפת של טורונטו נעצרה באמצע החודש, כשהבלו ג'ייז (9:15 באפריל) נחלו תשעה הפסדים רצופים ואיבדו את הפסגה לניו יורק ולבוסטון. טורונטו עדיין על מאזן חיובי, (24:29) אבל המומנטום הלך, הפציעות מתחילות להשפיע ודוק האלאדיי לא מקבל את התמיכה הנחוצה כדי להבטיח לפחות ניצחון במשחקים שבהם הוא מגיש.

בוסטון (22:29) המשיכה לצעוד בצמרת, אם כי הרד סוקס ממש לא מגלים דומיננטיות ועדיין סובלים מהבעיה המטרידה ששמה דייויד אורטיז. מי שהיה הסלאגר הגדול של הגרביים לא תורם מאום לקבוצה, ורשם את ההומראן היחיד שלו העונה רק לפני שבוע וחצי. בולטימור (28:23), כרגיל, מספקת את הכותרות שמאחורי הכותרות, עם סיום חזק של לוק סקוט (חמישה הומראנס בשלושה ימים), יכולת מעודדת ומזהירה של אדם ג'ונס והעליה מהמיינורס של מאט וויטרס, התופס שמעורר היסטריה בבלטוויי.

נשארנו, אם כן, עם היאנקיז וטמפה ביי. ניו יורק סגרה את אפריל במאזן חיובי (10:12), אבל פתחה את מאי בצליעה ונראה היה שהיא הולכת לעוד עונה ארוכה. אז חזר אלכס רודריגז לשחק, וההתקפה של הפסים קיבלה את השידרוג שהיא צריכה. א-רוד העיר את כל הליינאפ (כמה מפחיד זה נראה יחד עם מארק טשיירה?), במיוחד את מלקי קבררה שהצטיין ברגעי הקלאץ', כשגם הבולפן מתייצב ומאפשר להגשה להגיע למריאנו ריברה. כרגע נראה שניו יורק, שספגה ביקורות רבות ולא זכתה בבית בשנתיים האחרונות, נמצאת בעמדת יתרון על שאר הקבוצות בבית, עם מאזן 21:29, חצי משחק לפני בוסטון.

הסיפור הגדול במזרח היא טמפה ביי. חובבי הבייסבול ציפו מהרייז להמשכיות, כשהשלד שהוביל את הרייז לוורלד סירייס נשאר. אבל טמפה ביי לא מצליחה לשחזר את היכולת וסיימה את מאי במאזן שלילי (28:25). לקבוצות ללא מסורת של הצלחות יש נטיה להתפרק לאחר עונת סינדרלה, ובחודש הקרוב יצטרכו הבחורים של ג'ו מאדון לעלות על המסלול הנכון, או שיסומנו כמו הרוקיז של 2007 או דטרויט של 2006 - קבוצות שלא מסוגלות לעשות את הצעד הבא. שימו לב לדייויד פרייס, שדפק הופעה מול מינסוטה ונראה כמו הדבר הבא.

כמו במקרה של טורונטו, גם כאן לא האמנו שקנזס סיטי, שסיימה את אפריל במאזן 10:12 בראש הטבלה, מסוגלת להמשיך ביכולת. הרויאלס (27:23) לא יצאו מהתמונה בבית הצמוד יחסית, אבל נסיגה גדולה חלה ביכולת ההתקפית שלהם. זאק גריינקי ממשיך למשול בכיפה ונשאר המועמד המוביל לסיי יאנג למרות הופעה פחות טובה מול הוייט סוקס, אולם ביכולתם של שאר המגישים חלה ירידה. קליבלנד (30:22) ממשיכה ב"עונת הבניה", ולמרות סוויפ מרשים בן ארבעה משחקים על טמפה ביי, לא מתנהגת כאילו הקרב על התואר נוגע לה.

הוייט סוקס (25:24) הראו ניצוצות של בייסבול התקפי, אך צריכים שיפור מאסיבי בהגשה הפותחת, משום שמלבד מארק בהרלי אף אחד לא מספק את הסחורה. לג'ון דאנקס ERA של 4.80, ברטולו קולון וחוזה קונטרראס הם לא פותחים ראויים במצבם ובגילם וגאווין פלויד מאכזב בענק, עם חמישה הפסדים ו-ERA של 6.12. גם מינסוטה (27:25) לא מצליחה למצות את הפוטנציאל מהמגישים שלה, במיוחד מסקוט בייקר המאכזב, וסגרה את החודש במאזן שלילי. ועם זאת, נראה שפוטנציאל ההתפוצצות הגדול של הקבוצה הזו יתממש לפחות בחלקו בשבועות הקרובים.

נשארנו, אם כן, עם דטרויט. הקבוצה המאכזבת של העונה שעברה היא היחידה בבית שסיימה את החודש במאזן חיובי (21:28). ג'ים לילנד הצליח לייצב את השורות ובמיוחד לסדר את הראש לג'סטין ורלאנדר. אחרי עונת נפילה, ורלאנדר נתן חודשיים עצומים, ובמאי צבר ארבעה ניצחונות בחמש פתיחות, כולל שתי הופעות דומיננטיות של שבעה אינינגים ועוד פנינה של תשעה. תוסיפו לכך את היכולת של אדווין ג'קסון ואת העובדה שהטייגרס מקווים לחזרה קרובה של ג'רמי בונדרמן, כדי לזהות הרבה סימני אופטימיות בעיר המכוניות.

סיאטל סגרה את אפריל עם מאזן 9:13, ולאחר שזכתה לסופרלטיב "בונבון של קבוצה", חזרה להיות סיאטל וירדה במהרה למאזן שלילי (27:24), כולל הפסד מביך באנהיים ביום הסיום של החודש. אוקלנד (29:19) כבר בהכנות מתקדמות לטרייד הבא של בילי בין, ולא נראה שתהיה פקטור למרות התעוררות נעימה של ג'ייסון ג'יאמבי.

האיינג'לס (24:25), ששולטים בבית הזה בשנים האחרונות, קיבלו בחזרה את ג'ון לאקי ואת ולאדימיר גררו, אולם לא מצליחים לצמצם משמעותית את הפער מטקסס (20:30), בעיקר בשל בעיות קשות מכיוון לא אופייני: הבולפן, שמחרב משחק אחרי משחק. מי שראוי לציון הוא ג'רד וויבר, שבעבר נחשב לטופ פרוספקט והפך לעוד מגיש בליגה. וויבר נשא על הכתפיים את עול הטרגדיה של ניק איידנהארט והפציעות של לאקי ואסקובר, ונתן מאי פנטסטי שכלל ארבע הופעות איכות, אחת של שבעה אינינגים, שתיים של שמונה ואחת של תשעה. ה-ERA השנתי שלו עומד על 2.42.

הריינג'רס, מצידם, מציגים יכולת שאפתנית ומגלים הרבה אופי, במיוחד בזכות האלה של נלסון קרוז, שרשם כמה חבטות גדולות, כריס דייויס ומייקל יאנג, בעונה שמחזירה אותו לטופ של רשימת האינפילדרים בליגה. קווין מילווד הותיק ממשיך לעשות עבודה טובה ולהוביל את צוות ההגשה הצעיר שאולי לא נוצץ אבל מנצח.

מי זוכר היום את פתיחת ה-1:11 של פלורידה? המארלינס עם מאזן של 28:23 ולא נראים כמו קונטנדרים רציניים. אטלנטה (25:25) משאירה את הראש מעל המים, ושומרת על יציבות של משחק כן משחק לא, כשהיא נשארת על ה-50 אחוז. וושינגטון (36:13) עושה צעדים גדולים כדי להירשם כקבוצה הגרועה בהיסטוריה, כשלמרות הבלחות פה ושם של ריאן צימרמן ואדם דאן, ההגשה מצליחה לאבד כל יתרון.

המאבק שקורם עור וגידים מתנהל, כרגיל בשנים האחרונות, בין המטס לפילדלפיה. הפיליז (20:28) סובלים מירידה חדה ביכולת של בראד לידג', שאיבד להם משחק כקלוזר ולא משרה שקט באינינג האחרון, אבל אחרי שסיימו חודש דחוק של 9:11 באפריל, סגרו את מאי טוב יותר.

המטס (21:28) בכלל רשמו שיפור ניכר. ניו יורק סגרה את אפריל על מאזן 12:9 והרינונים על החלפתו של ג'רי מנואל התחילו לעוף באוויר. בינתיים רשמה הקבוצה חודש יפה, גם אם לא דומיננטי, כולל ניצחון נאה בסדרת האינטרליג בפנוויי פארק על בוסטון. שיפור גדול ביכולת של ג'ון מיין ומייק פלפרי (שנתן חודש אדיר עם ארבעה משחקים של שבעה אינינגים ויותר) יוצר גיבוי טוב ליוהאן סנטנה, ובקווינס אפשר להתחיל לחייך, אולי. אבל אסור לשכוח שלמטס יש נטיה לירות לעצמם ברגל, ככה שלא נופתע מכלום במהלך יוני.

למי שלא זוכר, פיטסבורג פתחה היטב את העונה ורשמה הצלחה סמלית עם מאזן של 10:11 באפריל. אלא שהפייראטס לא נענו לתחינותינו וחזרו להשתרך בתחתית הבית עם מאזן 28:22). מיוסטון, שסוגרת את הטבלה (28:20) אנחנו עדיין מחכים לפריצה השנתית, אבל זו תגיע, אם בכלל, רק אחרי פגרת האולסטאר, והאסטרוס ממשיכים לדשדש למטה.

סינסינטי (23:26) ממשיכה להפתעת רבים להחזיק מעמד עם קריצה לצמרת, כשהקוואדרו הראנג-קואטו-וולקז-ארויו משאיר אותה בתמונת המאבק. המאכזבת הגדולה עד כה היא שיקגו קאבס, שאמנם סובלת מפציעות וממעט חוסר מזל, אבל יכולה להאשים בעיקר את היכולת בעובדה שהיא ממשיכה לנוע סביב מאזן ה-50 אחוז (24:25).

סט. לואיס (21:29) סגרה את החודש שעבר עם המאזן הטוב במייג'ורס - 7:16, וגם החודש נראתה סביר, רק שמי שנכנסה למאבק היא מילווקי (20:30). הברוורס שיחקו בייסבול מלא השראה וחסר מורא, ואי אפשר להתחיל בכלל לתאר את הקאמבק של טרבור הופמן. הקלוזר הכי ותיק בליגה, שאשתקד עבר עונה איומה בסן דייגו, רשם כבר 12 שמירות ועדיין לא ספג ריצה. אם זה ימשיך כך, בסט. לואיס צריכים לדאוג מהיריבה מוויסקונסין.

על פניו, זהו הבית הכי פתיר בליגה כרגע. למי שלא זוכר, סן דייגו ביצעה ריצה של עשרה ניצחונות רצופים, מה שהספיק לה רק כדי להגיע למאזן של 25:25. סן פרנסיסקו עובדת יפה עם אפס התקפה, בעיקר בזכות ההגשה המעולה של טים לינסקאם ומאט קיין, ועם מאזן של 24:25, מהווה איום כלשהו על המעמד של הדודג'רס בראש הטבלה.

העבודה שעושה ג'ו טורה בלוס אנג'לס יפהפיה. טורה לא התרגש מאיבודו של מני רמירז, והפיק את המיטב מצוות ההגשה ומההתקפה שלו. מי שגנב את ההצגה הוא מחליפו של רמירז בהרכב חואן פייר, שנחשב כבר לשחקן גמור ועורר בעיקר גיחוכים בדודג'רס סטדיום. עם קרוב לארבעים אחוזי חבטה, הוא כרגע המחבט הכי חם בעיר הכוכבים. לוס אנג'לס מובילה בגאון את הבית עם מאזן 17:35, 8.5 משחקים לפני הג'איינטס.

ומכאן לסיפורים העצובים של הבית, קולורדו (29:22) ואריזונה (29:20), שהיו הראשונות העונה להיפרד ממאמניהן. הדיאמונדבקס אמרו שלום לבוב מלווין והרוקיז העיפו את קלינט הארדל. המאזנים של שתיהן מעידים שהשינוי היה צריך לבוא, והגיע לא דקה אחת מוקדם מדי. עכשיו נראה האם הרוח החדשה שהביאו עימם ג'ים טרייסי (לרוקיז) ואיי ג'יי הינץ' (לאריזונה) תעזור להם כדי להיכנס לפחות למאבק על הויילד קארד.

הומראנס:

1. אדריאן גונזאלס (סן דייגו) - 20
2. קרלוס פניה (טמפה ביי), ראול איבנייז (פילדלפיה) - 17
4. אדם דאן (וושינגטון), אלברט פוחולס (סט. לואיס), מארק טשיירה (ניו יורק יאנקיז) - 16

אחוזי חבטה:

1. ג'ייסון בארטלט (טמפה ביי) - 37.3
2. קווין יוקיליס (בוסטון) - 36.6
3. מיגל קבררה (דטרויט) - 35.5
4. איצ'ירו סוזוקי (סיאטל) - 35.4
5. קרלוס בלטראן (ניו יורק מטס) - 35.2

ניצחונות מגישים:


1. רוי האלאדיי (טורונטו), זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 8
3. חמישה מגישים עם שבעה ניצחונות

ERA:

1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 1.10
2. יוהאן סנטנה (ניו יורק מטס) - 1.77
3. וואנדי רודריגז (יוסטון) - 2.26
4. אדווין ג'קסון (דטרויט) - 2.30
5. מאט קיין (סן פרנסיסקו) - 2.31