ילקוט הכזבים

במחזור אחרון בעונת 1994/95 בליגה האנגלית, יצאה מנצ'סטר יונייטד (זו שלא בדיוק ראיתם ברומא) למשחק חוץ בווסטהאם, בידיעה שניצחון יעניק לה אליפות. זו הייתה אמורה להיות האליפות השלישית ברציפות של יונייטד, עם תחילתו של עידן הזהב שנמשך עד לימים אלו. לווסטהאם, ראוי לציין, לא היה שום עניין במשחק, היא הייתה קבוצת מרכז טבלה טיפוסית שכבר גמרה את העונה, ואין כמו משחק אליפות נגד קבוצה שאין לה על מה להלחם. "קבוצה שאין לה על מה להלחם"... עוד משפט שהומצא ומיושם רק בארץ. אחרי רבע שעה היא עלתה ליתרון. יונייטד הצליחו להשוות בתחילת המחצית השנייה, אולם חרף כל ניסיונותיהם, והיו הרבה כאלה, הם לא השכילו להכריע את המשחק והפסידו את האליפות. הפטישים נלחמו כאילו נאבקו על חייהם. הם לא עשו משהו חריג ולא היה להם דבר נגד או בעד יונייטד, הם פשוט שיחקו כמו שספורטאים אמורים לשחק בכל משחק. כמו גברים.

קבוצה שאין לה על מה להלחם הוא ביטוי שנשמע כמו "פולניה שאין לה על מה להעיר". אין חיה כזאת. זאת אומרת, לא אמורה להיות כי אצלנו יש (לפחות במקרה של הקבוצות, כמובן לא במקרה של הפולניות). יש מספיק קבוצות שלא יקחו אליפות גם בעוד 100 שנה (גם אם יושב הראש שלהן יתמנה ליו"ר ההתאחדות לכדורגל), לצערי לליגה השנייה הן לא ירדו העונה, קהל שרכש מינויים אין ולא יהיה והכי חשוב: אין להן טיפת כבוד עצמי ולכן גם אין להן צורך להלחם על כבודם.

עקב רגישות המשחקים במחזור האחרון ואווירת סוף העונה אצל רוב קבוצות הליגה, החליטו הגאונים במשרדי ההתאחדות לכדורגל לשלוח מברק בהול המזכיר לקבוצות כי על פי התקנון, על כל קבוצה להעמיד את ההרכב החזק ביותר. או בשפת העם : תשחקו בשביל לנצח. "אנו סמוכים ובטוחים" הדגישו בהודעת ההתאחדות, "כי הקבוצות יפעלו בהתאם להוראות וימשיכו לפעול ברוח הספורט והמשחק ההוגן עד לסיום המשחקים". המצחיק בכל המכתב הממש לא מצחיק הזה הוא שהוא מכוון, כביכול, אל לא אחרת מאשר בחירת ליבו של יו"ר ההתאחדות, מכבי פתח תקוה. ועל זה נאמר: על ראש הגנב בוער הכובע.

ההופעות של מכבי פתח תקוה במשחקים האחרונים בליגה הן התשובה הברורה ביותר מדוע קבוצה כזאת לא תגיע לעולם לכלום (הרופאים מכנים זאת "סינדרום מ.ס אשדוד"). שם, באורווה, הליגה נגמרה כבר לפני חודש, חודש בו היא טיילה להפסדים בתצוגות מבישות, חודש בו היא הזכירה לכולנו מדוע הכדורגל הישראלי ימשיך לפגר גם במאה ה-23 אחרי עמיתיו באירופה. עכשיו, אחרי שהפסידה לקבוצות התחתית של הכוח עמידר רמת גן, הפועל פתח תקוה ומכבי תל אביב, מתעורר כבוד היושב ראש ושולח מכתב התראה. בכל זאת, מחזור אחרון וכל העיניים יהיו נשואות לקריית שמונה, שם תשחק השכונה של לוזון מול הפועל המקומית, במשחק שניצחון בו יכול להשאיר את הקבוצה הסימפטית מהצפון לעוד עונה בליגת העאלק. במשחק הבית האחרון של קריית שמונה נגד בית"ר ירושלים, יצאו לפני המשחק שחקנים בכירים מהבירה לשיט קיאקים מפנק בנחלי הגליל. הקהל המסור שליווה אותם למשחק הניף שלטים בעד הקבוצה המקומית. בשבת הקרובה קריית שמונה תנצח גם את מכבי פתח תקוה, ואנחנו נזכה לעוד עונה עם משחק החוץ הכי מרגש שיש.

למה אני כל כך בטוח בכך? כי גם אם שחקני פתח תקוה יתאמצו, ואין לי ספק שהם אכן יתאמצו, הם יפסידו. בסופו של יום, יש גבול למאמץ שיכולים להפיק שחקני כדורגל ישראלים שאין להם על מה להלחם.