דרוש: עתיד

החוליה הקדמית של הפועל פתח תקוה - שכללה לפרקים את ג'וניור ויסה, אחמד קסום, עמנואל בנאיני, שמעון אבוחצירה, חיאר סספדס, ופטי נימבה - יצרה לפרקים קבוצה מלהיבה שמשחקת כדורגל שמח, עם מבצעים אישיים מרשימים ופעולות קבוצתיות מרשימות לא פחות. עצם העובדה ששמעון אבוחצירה, אולי המחמיצן הגדול ביותר במילניום הנוכחי, נמצא בראשות טבלת מלך השערים, מלמדת על כמות המצבים אליה הגיעה הקבוצה.

ובכל זאת, הקבוצה ניצלה מירידה רק מחזור אחד לסיום, שוב עברה פירוק מאסיבי כבר באמצע העונה ותפורק לגורמים בקיץ. מרבית השחקנים הבולטים בה מושאלים ואלה שלא, יימכרו למרבה במחיר, כשהכסף כנראה שוב ייעלם מקופת המועדון לטובת "חובות עבר" לא מוסברים. גם העונות הכי גדולות של הקבוצה בעשור וחצי האחרון נגמרו בפירוק, והכישלון המתמשך הזה לא ידלג על הקיץ הנוכחי.

השחקן הכי שמח בליגת העל, החזיר את הצבע ללחיי האוהדים ואחראי יותר מכל אחד אחר על המשחקים המוצלחים של פ"ת, בזכותם נשארה בליגה.

על הנייר השוער הוותיק, שקיבל את סרט הקפטן, היה אמור להנהיג את הקבוצה ולהשרות שקט על ההגנה. בפועל הוא לא עמד באף אחת מהציפיות, וההגנה של הפועל פתח תקוה אספה 41 כדורים מהרשת, כשלאחרונה שניר דורי הצעיר כבר תפס את מקומו.

בליגה שלנו דריבלם לרוב מסתימים ברגלי היריב או סתם בחוץ. כשויסה עושה את זה עם מגע הקסם שלו זה נגמר ברשת, וכשזה בדרבי - הרי שזה מתוק כפליים. שלושה שבועות אחרי אותו הגול ומראד מגמאדוב עדיין מחפש את הפרואני.

קשה להבין מה מזלזל יותר באיטנלגנציה, זה שאבוחצירה חשב כי לא יגלו שעזב את הארץ, או זה שזאביק זלצר שחרר אותו מאימון יום חמישי כדי להשתטח על קברי צדיקים כשהקבוצה עדיין לא הבטיחה את הישארותה בליגה. לכבוד של המועדון, שנרמס כבר שנים מבפנים, זה בטח לא הוסיף.

דני לוי, ליאור שחר, רונן אלעד או האחים מולדבסקי. לא משנה מי רשום כבעלי הקבוצה, כולם יודעים היטב מי מושך בחוטים מאחורי הקלעים, וכולם גם רואים את השפל חסר התקדים אליו
הגיע מועדון הפאר תחת שליטתו.

לא משנה אם זה יהיה בעלים דמוי אלונה ברקת, יעקב שחר או משה דמאיו - העיקר שיהיה זה מישהו שרוצה בטובת המועדון ובטובתו בלבד, נטול אינטרסים חבויים ונכון לעבודה קשה על מנת להצליח.

בשביל זה חזרנו לליגת העל?