היום שאחרי פרגוסון

בתחילת דרכו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, כשהתוצאות בוששו מלהגיע והקבוצה סיימה שנתיים ברציפות במקום ה-11, בעיתונים הופיעו חדשות לבקרים ידיעות על פיטוריו הקרבים. המנג'ר הסקוטי פנה למאט באזבי האגדי על מנת לקבל עצה, ומאמן העבר השיב: "פשוט תפסיק לקרוא אותם". פרגוסון שמע בקולו של באזבי, ניצל מפיטורים בזכות שער של מארק רובינס בגביע האנגלי לרשת נוטינגהאם פורסט והמשיך ל-23 שנות כהונה מוצלחות להפליא באולד טראפורד.

11 אליפויות, חמישה גביעים, שלושה גביעי ליגה, שתי זכיות בליגת האלופות, אחת בגביע המחזיקות, סופר קאפ אירופי, גביע בין יבשתי, אליפות העולם לקבוצות ועוד שמונה גביעי צדקה, ביססו את פרגוסון כמנג'ר הבריטי המצליח בכל הזמנים. לצד התארים הרבים שקטף, היה אחראי סר אלכס לקידום עשרות שחקנים, הציב את מנצ'סטר יונייטד בצמרת המועדונים באירופה ושיגע לא מעט מאמנים יריבים עם משחקי מוחות ועקיצות פסיכולוגיות.

אבל מה יקרה כשפרגי יפרוש? ההנהלה רוצה מישהו שיוכל להיכנס לנעליים הענקיות שמשאיר אחריו הסקוטי, ללא צורך בביצוע יותר מדי שינויים, וימשיך בקו אותו הנחיל פרגוסון - שילוב מדוד בין שחקני רכש לכשרונות תוצרת בית. כמובן שגם לפרגוסון עצמו תהיה מילה, כאשר הוא עשוי לקבל תפקיד על במועדון או תואר אחר שיאפשר לו להתוות את המדיניות מאחורי הקלעים. אלא שרגע הפרישה עוד רחוק: ב-2002 פרגוסון כבר היה עם רגל וחצי בחוץ, לאחר שהודיע על סיום הקריירה בגיל 60, אך בסופו של דבר האהבה למשחק הכניעה אותו והוא חזר לשלוש שנים נוספות. אלה, בינתיים, התארכו לשבע והיד עוד נטויה.

מקור הדחף החדש של פרגוסון נעוץ בליגת האלופות. מאמן השדים האדומים אמר מספר פעמים שיגיד שלום רק אם יזכה בשתי אליפויות אירופה נוספות, ונראה קורן מאושר לקראת התמודדויות חשובות בבמה המרכזית של היבשת. "בליגה, המסורת גורמת לנו לשחק ולהציג יכולת טובה, אבל ההתרגשות האמיתית היא בליגת האלופות", הסביר פרגי. "ההכנות הן אחרות לגמרי והכדורגל פשוט פנטסטי. כל מה שאני רוצה זה לזכות בגביע הזה פעם שנייה ברציפות, ואז אתחיל לדאוג לגבי העונה הבאה והגדלת הרצף לשלוש. תמיד טענתי שלא זכינו במספיק תארים באירופה".

הרעב הבלתי נגמר להצלחות ולהשלמת פרויקטים – השוואת מספר האליפויות של ליברפול, קידום שחקנים צעירים - לא נותן לפרגוסון מנוח. מדי עונה הוא מפזר רמזים על תאריך פרישה אפשרי, אך פעם אחר פעם נמצאת הנקודה הרגישה בנפשו שנלחצת ומתניעה מחדש את הרצון להמשיך. "בפעם הקודמת שחשבתי על פרישה, עשיתי טעות ומיהרתי להודות בה", הסביר פרגוסון בראיון ל'סאנדיי טיימס'. "אז סברתי שגיל 60 זה זמן אידיאלי לפרוש, אבל הבנתי שבשבילי זה ממש לא כך. במועדון כזה גדול תמיד יש אתגר, וכשעובדים עם שחקנים כל כך טובים הדברים נעשים קלים יותר".

אפקט נוסף שמשפיע על החלטתו של פרגוסון להמשיך, הוא אקורד הסיום. שלושת מושאי החיקוי של מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, ג'וק סטין, מאט באזבי וביל שאנקלי, פרשו מקריירת האימון עם טעם חמוץ משהו. פרגוסון רואה בהם בני דמותו – סקוטים אשר גדלו בקהילות עובדות ובסביבה לא פשוטה, וסיגלו לעצמם אופי נחוש, אמביציוזי ובעיקר נאמן לאנשים ולמקומות בהם עבדו. "ג'וק היה נאמן לסלטיק, באזבי ליונייטד ושאנקלי לליברפול", הסביר פרגוסון, "וזה לא דבר של מה בכך. יש לזה קשר עצום למקום ממנו הגיעו, וכך גם אצלי".

סר אלכס רוצה להסיר עכבות שמנעו מאליליו לפרוש כשהם שלמים עם ההחלטה. בספורט זוכרים את המשחק האחרון, ופרגוסון לא רוצה להיפרד כלוזר. "חבל לדבר על פרישה", קבע פאדי קרראנד, שחקן העבר של מנצ'סטר יונייטד, כיום בן 70. "הוא יהיה המנג'ר של המועדון כל עוד אני בחיים". "אני לא רואה אותו מרים ידיים ועוזב את הכל, בעיקר עכשיו כשכל הילדים המוכשרים עושים את הפריצה. הוא יותר מדי מחויב. מדובר באדם בן 67 עם מנטליות של בן 21".

כשמדברים על העתיד של מנצ'סטר יונייטד ביום שאחרי פרגוסון, אי אפשר לפסוח על השרידים מ"תינוקות פרגי". ריאן גיגס, פול סקולס וגארי נוויל עדיין מהווים נדבך משמעותי בסגל של השדים האדומים, כשהראשון הגדיל לעשות עת קטף את פרס שחקן העונה, אם כי הרוב סוברים ששלושתם יכריזו על פרישה עוד בטרם פרגוסון עצמו ירים ידיים. גם המנג'ר יודע שהיום הזה קרב, ודווקא בעונה הזו, שהחלה עם הפרידה מקרלוס קיירוש ועברה לנובלת כריסטיאנו רונאלדו והדיבורים על אובדן הדרך של המועדון, הוא העביר הילוך בתהליך ההצערה, בדרך להשלמת פרויקט חדש.

"הפרויקט עם הצעירים מרגש אותי הרבה יותר מהשוואת השיא של ליברפול", הודיע פרגוסון חגיגית לאחר הבטחת תואר אליפות שלישי ברציפות ו-18 בתולדות המועדון, כשהוא מדגיש בין היתר את פדריקו מאקדה, האחים דה סילבה ודני וולבק. "יש לקבוצה הזו עוד הרבה לאן להתקדם וזה מרגש אותי. הרמה שלהם והפוטנציאל הבלתי נגמר שהם מראים, גבוהים ממה שהיה לגיגס וחבריו כשהם עלו לקבוצה הבוגרת. בגיל הזה הם עדיין היו בעיצומו של שלב הלמידה".

אבל רגע לפני שהגווארדיה הוותיקה תולה את הנעליים, פרגוסון מייעד להם תפקיד חשוב בהכשרת הקרקע לדור העתיד. "יש לנו הרבה שחקנים צעירים וזה החלק הבריא של המועדון, ולצידם יש לנו עדיין דינוזאורים כמו ריאן גיגס, פול סקולס וגארי נוויל. כולי תקווה שהם ימשיכו לשחק לפחות עוד שנתיים, כי הצעירים יכולים רק להרוויח מהשהות בחברתם. אלה שחקנים ואנשים שאני יכול בשקט להפקיד את חיי בידיהם". הצעירים הם כחומר ביד היוצר עבור המנג'ר הסקוטי, ולמעשה סיבה נוספת למוטיבציה שלו להמשיך לאמן.

אז פרגוסון לא חושב כרגע על היום שאחרי ("אשאר המנג'ר כל עוד בריאותי תאפשר לי. בואו נתפלל שאחזיק מעמד עוד חמש שנים"), אבל בקרב אנשי המועדון וכמובן ביציעי אולד טראפורד כבר עוסקים בסקופלציות לגבי היורש המיועד. בעלי המועדון האמריקאים חושבים על שמות כמו ז'וזה מוריניו או חוס הידינק, אבל מי שמזכיר את אלכס פרגוסון מבחינת מזגו וגישתו, הוא בן עמו הסקוטי, דייויד מויס. המנג'ר הג'ינג'י של אברטון הצליח לשלב בין שחקנים מקומיים לשחקני רכש בטופיז, ועשה זאת תוך שימוש בתקציב מוגבל ובתנאים הרבה פחות נוחים מאלו המוצעים באולד טראפורד.

מתוך הבנה שפרגוסון יישאר בתפקידו לפחות בשנתיים הקרובות, יש מי שמציעים ליונייטד לשים את ידה על מויס כבר עתה, בטרם יקבל הצעה מקבוצה גדולה אחרת, ואולי אף לצרף אותו בשנה הבאה לצוות האימון על מנת לעבור שנת חפיפה עם סר אלכס. כמובן שהמהלך, כמו גם כל נושא המחליף העתידי, תלוי בדעה של פרגוסון בנושא, שכן בשנים האחרונות, מאז החליף דייויד גיל את פיטר קניון בתפקיד המנכ"ל, השפעתו וכוחו של פרגוסון במועדון עלו בצורה ניכרת.

עבור סר בובי צ'רלטון, עוד אגדה תוצרת יונייטד, לפרגוסון אין כרגע תחליף ראוי וכל מי שיבוא במקומו יחויב להמשיך את דרכו. "כולם יכולים להיות בטוחים שכשפרגי יפרוש, גם הוא יקבל פסל בדמותו באולד טראפורד, כמו מאט באזבי. למעשה מגיעים לו שישה כאלה לפחות. הפילוסופיה של באזבי הייתה לשחק תמיד את הכדורגל שגורם הנאה לצופים, ואלכס בנה את הקבוצה שלו על פי דרך זו. כך אנחנו משחקים - תמיד הרפתקני". בדיוק כמו שפרגוסון המשיך את דרכו של באזבי ואף שידרג אותה, כך יידרש גם המאמן הבא, ללא קשר לזהותו.