בכל זאת הצלחנו: חזרה הקבוצתיות, חזרה האליפות
בקיץ 2006 עמד יעקב שחר על הבמה במסיבת העיתונאים שלפני פתיחת העונה, ואמר שאם רוני לוי היה מאמן את נבחרת ברזיל, כנראה שהיא הייתה זוכה במונדיאל. אחרי שנתיים שחר התיישב עם לוי אחר, אלישע, ואמר את המילים שכל אוהד חיפאי מתעורר בגללן מזיע: "המטרה שלנו היא לבנות קבוצה, כדי שבעונה הבאה נתמודד על אליפות". את פליטת הפה ב-2006 בודאי ששחר היה רוצה לשכוח, ומעניין מה הוא חושב על זאת של העונה. שחר שוב עשה בית ספר לכולם, כשמאחוריו יש כבר שש אליפויות בתוך פחות מעשור ו-11 ב-25 השנים האחרונות. אבל מעבר לשחר ואפילו מהכדורגל הבינוני שהציגה חיפה, הדבר שאיחד את הירוקים העונה הוא הקבוצתיות. גם בעונות שבהן לקחה הקבוצה אליפויות בסטייל, תמיד היו בתוך המחנה הירוקים סכסוכים שהעכירו את האווירה במועדון. על כך מגיע קרדיט גדול לא רק לשחר, אלא גם ובעיקר לאלישע לוי.
אל תפספס
בכל זאת נכשלנו: אין המשכיות
כמעט בסיום כל עונת אליפות של הירוקים, החששות העיקריים של אוהדי הקבוצה היו איך להשאיר את הסגל הקיים. כעת הבעיה הפוכה: ספק אם יש בכלל מישהו שחושב לשמור עליו. ג'ון קולמה הוא עדיין לא קשר אחורי שמתאים לאלופה, שלא לדבר על אירופה. קרופניק גורם ליציעים הירוקים להתגעגע לימי אריק אג'יפור. פאנטני רחוק מלהיות חלוץ גדול, רפאלוב עדיין נחשב לפוטנציאל לא ממומש, כיאל אמנם התקדם אבל יש לו עוד מקום להשתפר, ארבייטמן רחוק מלשמור על יציבות ועל משומר חוששים לבנות. נשארנו עם קטן, בוקולי, דוידוביץ' וקינן. מזל שיש את אלון חרזי.
המצטיין: יניב קטן
רבים יתנו את הכבוד הזה לניר דוידוביץ', אבל צריך לזכור שהשוער החסיר לא מעט משחקים העונה בשל פציעה ולמעשה לא היה פעיל כמעט לכל אורך השליש הראשון. במקרה של קטן, עובדה היא שכשהוא טוב גם מכבי חיפה טובה. אם נעמיד את סרגל ההצלחות של הקבוצה לעומת הסרגל של קטן העונה, קשה יהיה למצוא הבדלים גדולים.
אל תפספס
המאכזב: ליאור רפאלוב
בגיל 23, למרות ניסיון לא מועט שצבר בליגת העל, הוא עדיין רחוק מאוד ממימוש הפוטנציאל שלו.
השער: אייל משומר
מחזור 26. דקה 89. משומר מקבל כדור מצד ימין קצת אחרי מרכז המגרש, מתקדם לעבר השער של הפועל פתח תקווה ומפציץ את החיבורים של שביט אלימלך כדי לקבוע 1:2 ולהעניק ניצחון חשוב. גול ששווה אליפות.
הסאגה: ביקורת התקשורת
בסיום משחק הניצחון של מכבי חיפה על הפועל תל אביב הגיח דובר הירוקים, דודו בזק, מהדשא בקרית אליעזר אל כיוון חדר העיתונאים באצטדיון. בדרך ביקש בזק מכל עיתונאי שנקלע בדרכו דבר אחד: התנצלות על הביקורת שספגה הקבוצה. אז יכול להיות, דודו, שהעיתונאים המסקרים היו חריפים מדי, אבל גם אתה יודע שחיפה, כמו כל הכדורגל שלנו, לא ממש הבריקה העונה.
אל תפספס
תודה ושלום: ארבעה שחקנים ומושאל אחד
אם מכבי חיפה רוצה לשדרג את עצמה בעונה הבאה בצורה משמעותית, היא צריכה כבר ביום ראשון הקרוב להגיד שלום לקולמה, פאנטני, קולמה ו-ווסט, ואת רנספורד לשלוח להשאלה. רק ככה אולי אפשר יהיה לדבר על הפתעה באירופה.
הלוואי שהיית כאן: רוברטו קולאוטי
רק לחשוב על קולאוטי, חלוץ המטרה האמיתי האחרון ששיחק בירוקים, מקבל את אותם אסיסטים מקטן וניצב מול אניימה במקום להתייבש על הספסל של מנשנגלאדבך, לשים את הידיים על הראש ולא להאמין שהוא היה שם במקום בקרית אליעזר. לשים את הידיים על הראש, בדיוק כמו שעשו האוהדים אחרי כל החמצה של פאנטני וארבייטמן העונה.
העונה במשפט:
תודה לך גאידמק