קוראים לו פיקנבאואר

בגמר ליגת האלופות של 2006 ישב ביציע של אוהדי ארסנל מסתנן, אוהד בארסה שרוף, ושמו ז'ראר פיקה – בין היתר שחקן זניח במנצ'סטר יונייטד. פיקה קיבל כרטיס למשחק מחברו הטוב ססק פבגראס – כמו פיקה קורבן לאדישותו של ז'ואן גאספרט, נשיא בארסה בתחילת העשור, לכשרונות קטלאניים. בשבוע שעבר סיפר פיקה כי "כאשר בלטי הבקיע (את מה שהתברר כשער הניצחון) רציתי לקפוץ מרוב אושר ולא יכולתי". שלשום (שבת), בחגיגות האליפות של בארסה בקאמפ נואו, פיקה כבר יכול היה ועוד איך – והוא ניצל את ההזדמנות בגדול.

מיד אחרי דברי הפתיחה הצנועים כתמיד של גווארדיולה אל קהל, פיקה הוליך את השחקנים שהקפיצו את המאמן באוויר, ואז השתלט על המיקרופון. בעוד כל שאר השחקנים של בארסה שדיברו אחריו מלמלו דברים חסרי פשר (בוסקטס), הסתפקו בעיקר ב"ויסקה-בארסה ויסקה קטלוניה" (פויול, צ'אבי), בשטויות משועשעות (דני אלבס), או סתם במילים ביישניות עד כדי מבוכה (מסי, אינייסטה), . פיקה הלהיב את הקהל בקריאות "קמפאונס" ובעיקר הקפיץ את האצטדיון בקריאות חוזרות ונשנות: "voti, voti, voti, madridista el qui no voti!". לא צריך לדעת קטלאנית כדי להבין שהמשמעות התמציתית היא "מי שלא קופץ מדרידיסטה". האוהדים התמוגגו, אבל פיקה לא הסתפק בכך ומאוחר יותר השתלט שוב על המיקרופון והחל לנהל את ה"גלים המקסיקניים" באיצטדיון. בשלב מסוים נראה היה שלו יש יותר אנרגיות מאשר לכל הנוכחים בקאמפ נואו ביחד.

רמז לתמונה הזו הגיע כבר בהליכה לקאמפ נואו מכיוון הדיאגונל, השדרה הרחבה שכמתחייב משמה חוצה את כל ברצלונה באלכסון. כמות האנשים בחלק של הדיאגונל הקרוב למגרש מהווה אינדיקציה קבועה לכמות האנשים באיצטדיון. כאשר שאלתי שני אוהדי בארסה, סטודנטים, מה הם חושבים על פיקה, הם חייכו באושר, ואחד מהם, גבי, השיב: "הוא הגיבור החדש. אנחנו קוראים לו פיקנבאואר". השני, סנדרו, הצביע על המשך הדיאגונל הריק יחסית ואמר: "אפילו במשחק הביתי האחרון של עונה היסטורית, אנחנו הקטלאנים לא מעריכים את מה שיש לנו - ובגלל זה אתה רואה שאפילו עכשיו הדיאגונל לא מלא. אבל פיקה הוא קטלאני שמעריך ועוד איך".

אולי זה לא כל כך מפתיע, אם כך, שימים ספורים לפני הגמר ברומא, נדמה שזרקור מיוחד מופנה דווקא אל פיקה. מעבר ליכולת הספורטיבית, פיקה לאחרונה מככב בתקשורת הספרדית כדמות פוליטית, ואם לשפוט על פי ההתרחשויות בחגיגות בקאמפ נואו, הרעיון מוצא חן בעיניו. זה החל בגמר הגביע מול בילבאו, בסיומו עלה פיקה ללחוץ את ידו של המלך חואן קרלוס כאשר הוא עטוף לא סתם בדגל קטלוניה, כי אם בגרסה של הדגל המזוהה עם המחנה הקורא לעצמאות ולהיפרדות מוחלטת מספרד – הגרסה שנוצרה על ידי קטלאנים בהוואנה ב-1898, וכוללת כוכב על רקע כחול לצד האדום-צהוב הקטלאני. המלך עצמו המשיך לשמור על חיוך הפוקר שלו, כפי שהוא עושה בכל מעמד ומול כל אדם. התקשורת הייתה רגועה פחות, ורגזה על "חוצפתו" של הבלם הצעיר. אבל פיקה עצמו סירב להתרגש, ולשאלת כתבים בקטלוניה לגבי האקט הבולט השיב פשוט "אני לובש את הדגל הזה כי אני קטלאני. זה הכל".

מעבר לכך, ישנן כמובן גם הסיבות הספורטיביות, ובראשן העובדה שלדעת רבים, פיקה הוא ההפתעה הגדולה ביותר של בארסה העונה. אומנם מבחינת אוהדי בארסה הוא ממש לא היה אלמוני: עצם המעבר שלו ליונייטד כנער עם פוטנציאל מבטיח היווה עילה נוספת לזעם על גאספרט. יחד עם זאת, כאשר פיקה חזר לבארסה בקיץ האחרון, קשה היה לומר שבקטלוניה חגגו. "ידענו שהוא טוב", מסביר לי אוהד בשם מרטין, "שמחנו שכקטלאני הוא חוזר הביתה, אבל מן הסתם לא עליו בנינו כמי שיחיה את הקבוצה".

זה אכן לא היה תפקידו של פיקה, אבל באופן הדרגתי, הבלם, שרק בפברואר חגג יום הולדת 22, נעשה לדמות בולטת יותר ויותר, על המגרש כמו מחוצה לו. פיקה נחשב על ידי אוהדי בארסה ל"קולה" - (cule), האוהד השורשי - הנלהב ביותר מבין השחקנים הנוכחיים בקבוצה. לא מדובר רק בהיבט הפוליטי – האירוע בגמר הגביע היה הרגע ה"פוליטי" המשמעותי הראשון של פיקה בקבוצה – אלא קודם כל בשגרת היום יום. דמותו של פיקה, חמוש בבגדי בארסה מכף רגל ועד ראש, בולטת תמיד במשחקי קבוצת הכדורסל של בארסה, למשל. טרם הדרבי הקריטי בחוץ מול אספניול בתחילת הסיבוב הראשון, פיקה, חדש לחלוטין בקבוצה הבוגרת, כבר הצהיר שכאוהד בארסה הוא מייחל לכך שהיריבה העירונית תרד לליגה השניה ושתפסיד לבארסה "לא חמש, אלא שש אפס". אגב, באותו משחק הוא גם הבקיע.

עם פציעתו של מארקז במשחק הראשון מול צ'לסי היה ברור עוד יותר שפיקה יהיה שם ברגעי ההכרעה של העונה. האופן בו סיים את המשחק מול ריאל, כאשר הוא כובש את השער השישי במהירות ויעילות יוצאי דופן עבור בלם, הבהיר שוב כי אוהדי בארסה יוכלו להיות מרוצים מכך. גם פיקה עצמו, שלא במפתיע, מאושר, וכבר הצהיר מספר פעמים כי את החופש ההתקפי שבלמים מקבלים בבארסה של גווארדיולה אי אפשר למצוא בשום קבוצה אחרת. אולי בשנה שעברה ובחלקים מהעונה הנוכחית, תקן הבלם ההתקפי שכן במדריד, אבל ברגע שפפנבאואר עבר לתקיפה פלילית וככל שפיקה צבר ביטחון, תואר "הקייזר החדש" עבר לקטלוניה.

אין ספק שהבלם הצעיר לקח לא בשתי ידיים אלא בארבע גפיים את ההזדמנויות שסיפק לו העונה גווארדיולה, שאימן אותו עוד בקבוצת הנוער של המועדון. העובדה שלעיתים ההזדמנויות האלו היו תולדה של היעדר אלטרנטיבות ממשיות (לא רק הפציעה של מארקז, אלא גם גבי מיליטו המושבת לכל העונה ומרטין קסרס שגורם לקטלאנים לבכות על כל סנט מ-16 מיליון היורו ששילמו עבורו לויאריאל) לא משנה. אבל באותה המידה, גם כשרונותיו של פיקה ליד רחבת היריב לא אמורים לשנות יותר מדי ביום רביעי. הדבר החשוב באמת מבחינת הקטלאנים הוא שפיקה יסתייע בניסיונו מיונייטד כדי לעצור את כריסטיאנו רונאלדו.

"אנטי-כריסטיאנו", זעקו עיתוני הספורט של ברצלונה בכותרת הראשית בשבוע שעבר, כאשר תמונתו של פיקה מתחת לכיתוב. מעבר לרמיזה הלא מוצלחת למוטיבים דתיים, המילים האלו ייצגו את המשך ההתעקשות בקטלוניה לראות את יונייטד כקבוצה המורכבת משחקן אחד בלבד. פיקה עצמו מתעקש בתגובה לקחת את עניין רונאלדו בפרופורציה. מצד אחד "אין מרשם לאיך לעצור אותו", ומצד שני "לא יהיה שחקן אחד שיופקד עליו. אני מאמין שכקבוצה אנחנו מספיק חזקים כדי לבלום אותו ואת כל יונייטד".

כל עוד לא מדובר באספניול, פיקה שומר על טון מלא כבוד כלפי מושאי ההתייחסות שלו. הוא נותן קרדיט לתקופתו ביונייטד: אין לו ספק שחזר מאנגליה "שחקן טוב יותר" – ביונייטד, לדבריו, הוא שיפר משמעותית את יכולתו להגן עם הגוף רחוק מהכדור, בין היתר מכיוון שהכריחו אותו שלא "להסתמך אך ורק על יתרון הגובה". גם החניכה האינטנסיבית אותה קיבל לאורך העונה מפויול כבר הותירה את חותמה – "קרלס לא נותן לך לאבד ריכוז לרגע". פיקה נשאר מרוסן גם על רקע תקוות ודיבורים בקטלוניה בנוגע לבנייתה של שושלת ה"סופר-דרים-טים": "ליהנות מהאפשרות לזכות בטריפלטה זה משהו שאולי לא נוכל לחוות שוב לעולם, זו הזדמנות היסטורית."

ומה באשר לתחזית כלשהי למשחק עצמו? כאשר אפילו פרגוסון מפרגן לגווארדיולה, ברור למדי שיונייטד ובארסה מעריכות מאוד זו את זו. פיקה כבר סיפר כי חבריו לשעבר התקשרו אליו ודיברו על הכבוד שיש להם כלפי בארסה, וגם הקטלאנים מודים כי ההגנה של יונייטד דומה הרבה יותר להגנה של צ'לסי אותה ניצחו ברגע האחרון מאשר להגנות הספרדיות אותן ביתרו בקלות לאורך העונה. פיקה נוקט בזווית אישית לא לגבי התוצאה, אלא לגבי משמעות הרגע עבורו: "אתן הכל כדי לזכות בצ'מפיונס עם בארסה, כדי להניף את הגביע עם הקבוצה שתמיד אהדתי מאז הייתי ילד". לא בטוח שהרצון העז יספיק לפיקה, אבל דבר אחד בטוח: גם אם הוא לא יהיה "אנטי-כריסטיאנו" על המגרש, המחויבות הרגשית לחולצה אותה הוא לובש כבר הופכת אותו לנגטיב מובהק של הפורטוגלי. האם גם ברביעי בערב פיקה יקפיץ את הקהל בשירת "מי שלא קופץ ממדריד" – ומה כריסטיאנו רונאלדו ופלורנטינו פרז יחשבו באותו רגע?

ז'ראר פיקה

2004/5 - מנצ'סטר יונייטד, 3 הופעות בכל המסגרות (0 בליגה)
2005/6 - מנצ'סטר יונייטד, 7 הופעות בכל המסגרות (3 בליגה)
2006/7 - סראגוסה, 26 הופעות בכל המסגרות (22 בליגה)
2007/8 - מנצ'סטר יונייטד, 12 הופעות בכל המסגרות (9 בליגה)
2008/9 - ברצלונה, 40 הופעות בכל המסגרות (24 בליגה)

Shmulik_nili@walla.co.il