אני לא מפחד מכלום

אולי, אם הכל ילך לפי התוכניות, עומרי כספי ישוב ארצה בעוד שבועיים עם הבטחה מאחת מקבוצות ה-NBA שתבחר בו בסיבוב הראשון בדראפט. ואז התסריט שמריץ בראש מאז שהיה ילד סוף כל סוף יתממש. "אני רק רוצה לעמוד שם ולשמוע את דיוויד סטרן קורא 'עומרי כספי הולך לקבוצה הזו והזו'", מפנטז הפורוורד. "אם זה יקרה, זה יהיה רגע השיא של הכדורסל הישראלי".

מחר (שני) בבוקר ימריא כספי לארה"ב, שם יערוך סבב אימונים אישיים במדי מספר קבוצות מהליגה הטובה בעולם, בדומה למסע שערך בקיץ שעבר. אולם הפעם הוא נוסע לשם בוגר יותר, מנוסה יותר, וכשהוא יודע בדיוק מהי המטרה שעומדת אל מול עיניו.

"אני מאוד מתרגש ודרוך לקראת הנסיעה הזו", אומר כספי לוואלה! ספורט. "עברתי עונה לא פשוטה, גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית. בקיץ שעבר המסע היה יותר אינטנסיבי, אבל הפעם הוא יהיה יותר ממוקד. אני מרגיש שאני יכול לעשות היסטוריה, מבחינתי ומבחינת המדינה. סיימתי את העונה רק לפני שלושה ימים, אבל עכשיו אין מקום לעייפות, לעומס או לשום דבר כזה. זו הזדמנות של פעם בחיים, ואני מוכן לקראת המשימה".

אתה מאמין שהפעם זה יקרה?

"אני מאוד רוצה להאמין שכן. אני והסוכנים שלי מאוד חיוביים לגבי כל התהליך. הרבה קבוצות עקבו אחרי השנה, וגם אישית עשיתי התקדמות גדולה. לפני שלוש שנים נבחרתי לתגלית העונה בליגה, בשנה שעברה לשחקן השישי, השנה הגעתי לחמישיית העונה. זה לא הגיע סתם כך. קבוצות מכל העולם מכירות אותי. חלמתי על זה מילדות, ואני לא מתכוון לתת להזדמנות הזו לחמוק הפעם".

היום עונד כספי על אצבעו את טבעת אליפות ליגת העל. אולם לפני חמישה ימים, בערך, תרחיש הבלהות מהעונה שעברה כמעט וחזר על עצמו. הפועל גליל/גלבוע הקטנה מתחה את מכבי תל אביב עד לשניות ההכרעה של משחק חצי גמר הפיינל פור ואף עלתה ליתרון מפתיע, דקותיים לסיום. "הם חוזרים למשחק, ואני חושב לעצמי 'וואו, שוב פעם זה בורח לנו מהידיים'", משחזר כספי את רגעי החרדה. "אבל אז כולנו הורדנו לעצמנו סטירה לפנים והתעוררנו. 'אין סיכוי שזה הולך לקרות לנו שוב השנה', אמרנו. קרלוס (ארויו) דפק שני סלים וחזרנו להוביל. המזל היה איתנו באותו משחק. במחצית השנייה של משחק הגמר, מול מכבי חיפה, כבר נתנו תצוגת תכלית".

- איך נראו הימים שקדמו לפיינל פור, ובמהלכו? המשחק מול גליל/גלבוע הגביר את הפאניקה?

"דווקא לא. יצאנו מסדרת רבע גמר הפלייאוף מול אשקלון קבוצה אחרת. בשלושת המשחקים האחרונים שלה נראינו כמו קבוצה. תשמע, לפני הפיינל פור מרכוס בראון נפצע, והוא במקום מסוים היה האיש המנוסה בחמישייה שלנו. זה קצת הלחיץ. אבל טל בורשטיין נכנס לנעליים שלו כמו גבר. טל היה מדהים, הרבה אנשים כבר הספידו אותו ואמרו שהוא גמור, אבל הוא השתיק את כולם. כל השנה הוא עבד בשקט, בחדר הכושר ועל המגרש. היו לו עליות וירידות, אבל הוא שחקן כל כך חשוב וטוב, שאין ישראלים כמוהו. כשיש לי שחקן כמו טל בקבוצה אני יכול לישון בשקט. איתו אני יכול לצאת למלחמה".

- עד כמה היה קשה לזכות באליפות הזו? זה באמת היה כל כך קשה, או שאולי ניפחנו יותר מדי את היריבות?

"האמת, זה היה הרבה יותר בתקשורת ופחות על המגרש. הורדתם אותנו לרמה נמוכה הרבה יותר מהרמה האמיתית שלנו. שמע, לי ולליאור (אליהו) יש מנהג שבכל יום של משחק אנחנו מביאים את העיתונים לחדר שלנו במלון וקוראים. ביום של הגמר אני מביא את העיתונים, וקורא שכותבים עלינו שאנחנו כבר לא פייבוריטים, שחיפה קבוצה טובה יותר ושהמשחק לא תלוי בנו. זה הצחיק אותי. הלו, ניצחנו 13 משחקים רצוף בליגה, הבסנו את היריבות, עשינו דברים מרשימים".

- החגיגות שלכם הסגירו תחושות קצת אחרות.

"זה נכון שהיה לחץ, ואחרי המשחק הוא השתחרר. השמחה הייתה אמיתית, היא באה מהלב. זה היה בעיקר כי אנחנו, הישראלים, לא רצינו ללכת עם אות קלון על המצח, להיכנס להיסטוריה כשחקני מכבי הראשונים שהפסידו אליפות שנתיים ברציפות. אני וליאור לא רצינו את זה, גם לא רביב (לימונד), חג'י (דרור חג'ג') ויניב (גרין), שלא היו בעונה שעברה. אתה יודע איך זה, הזרים באים והולכים, למרות שהיו לנו השנה זרים שמתחברים למקום, אפילו שידענו שבסוף העונה הרבה מהם כבר לא יהיו כאן. ואנחנו, הישראלים, יש לנו עוד פאקינג 50-60 שנה לחיות כאן בארץ. לא רצינו – לא אני, לא ליאור ובטח שלא טל – ללכת ברחוב עוד כמה שנים, ושאנשים יצביעו עלינו ויגידו 'הנה השחקנים שהפסידו עם מכבי שתי אליפויות ברצף'. אני וליאור אמרנו לעצמנו לפני המשחק שאין מצב שזה קורה, אין סרט שאנחנו מפסידים את האליפות. אמרתי לעצמי שמבחינתי אני אבכה מכאבים בסוף הערב, אבל אני לא מפסיד עוד תואר'".

- אישית, עברת עונה קריטית לקריירה. פיתחת הרבה אספקטים במשחק שלך: שייפת את הקליעה, חיזקת את ההגנה, התחלת לייצר לעצמך הרבה יותר מצבי זריקה. הרגשת שרשמת העונה עליית מדרגה?

"כן, בהחלט. בעיקר בביטחון העצמי, אבל גם בקבלת ההחלטות. שיפרתי את הקליעה, הכדרור, החדירה, הפיק אנד רול. ועדיין, יש לי עוד המון מה לשפר. בהגנה אין ספק שהשתפרתי. אחרי המשחק הראשון שהפסדנו לאשקלון, שבו ראשון טרנר הרג אותנו, שרון (דרוקר) אמר לי 'עומרי, במשחק הבא אתה שומר עליו'. זה נראה לי מוזר, הוא הרי היה חזק וגדול. אבל בשלושת המשחקים האחרונים, הממוצעים שלו ירדו פלאים. לפני חצי גמר הפיינל פור שרון אמר לי שאני שומר על בראיין רנדל. לקחתי את זה כפרויקט. התחלפתי עם ליאור: אני שמרתי על ה-4 של היריבה, הוא שמר על ה-3. גם נגד חיפה ליאור שמר על משה מזרחי ואני על דבון ג'פרסון. אני חושב שזה עבד. ג'פרסון נקלע לבעיית עבירות, הוצאתי אותו מהמשחק".

- הרגשת כמו אחד המנהיגים של הקבוצה הזו?

"כן, אבל יותר לקראת סוף העונה. עברתי השנה סוג של תהליך התבגרות. בחצי גמר הפיינל פור ובגמר כבר הייתי הרבה יותר אקטיבי. צעקתי, כיוונתי, תמכתי. רציתי לעשות כל מה שיעזור לקבוצה. אם אשאר כאן עוד שנה, אוכל להגיד שהפכתי לאחד המנהיגים הגדולים של מכבי".

- מה קרה השנה למכבי תל אביב?

"הרבה דברים. זה התחיל כבר בתחילת העונה, עם שבעת ההפסדים שהיו לנו במסע משחקי האימון שעשינו באירופה. זה גרם להרבה לחץ. לא היה לנו את מחנה האימונים המסורתי בסלובניה. זה היה מאוד לא טוב. אני חושב שצריכים לחזור הקיץ לפורמט של מחנה אימונים מרוכז של שבועיים, שיכניס שחקנים לסיסטם, שיעזור להם להבין מה זה מכבי. זה היה חסר השנה".

- עמדתם העונה בפני מצבים מוזרים. קמתם בבוקר, הגעתם לאימון וראיתם פרצופים חדשים. בכל שבועיים-שלושה הלך שחקן והגיע אחר במקומו. זה הזוי.

"זה גם לא בריא לקבוצת כדורסל. קבוצה תלויה הרבה בתחילת העונה, בדרך שבה היא מתגבשת. לוקח זמן ללמוד את השחקנים שנמצאים איתך. אבל לפיני, לשרון ולאבי (אבן) היה חלק גדול מאוד בכך שעמדנו במטרה העיקרית שלנו, למרות הכל. הם הצליחו לשלב שחקנים תוך כדי תנועה. זה לא סיפור פשוט".

- בוא נדבר קצת על תחילת העונה. כבר אז הייתה תחושה שהעסק הולך למקומות לא טובים. גם אתה הרגשת ככה?

"עוד ברגע שהפסדנו את כל משחקי האימון האלו הייתה לי הרגשה לא טובה לגבי ההמשך. אפי בירנבוים ורועי חגאי, שלצערי לא הצליחו, גם לא האמינו בי באופן אישי בתחילת הדרך. אפי ביטל אותי לחלוטין. לא שיחקתי בכלל ביורוליג. אחר כך גם מרכוס בראון הגיע. לא אשקר, ברגע שפיני חזר, זה נתן לי ולקבוצה פוש גדול, הן מבחינה מוראלית והן מבחינה מקצועית. אין מה לומר, אחרי זה נראינו הרבה יותר טוב".

- איך אתה מסביר את הכישלון של אפי במכבי?

"אפי באמת אדם מקסים, ואני לא נוטר לו טינה. אבל במכבי אין זמן. כשאתה מגיע לאמן כזה מועדון, אתה חייב לשלוט בשוק השחקנים, אתה צריך לדעת את מי להביא. אין זמן לקחת מאמן ולהגיד 'אוקיי, בואו ניתן לו להתבשל על הגב שלנו'. צריך הצלחות. מכבי זה מועדון עם המון אוהדים, ספונסרים, בעלים שמזרימים מיליונים בכל שנה. אין אפשרות ללכת לעונות כלכליות. צריכים להביא דאבל בליגה, להביא הישגים באירופה. אם לא, הקבוצה נכשלת. וכשהיא נכשלת יש פחות ספונסרים, והקהל פחות שמח, ויש ים כתבות באינטרנט ובעיתונים".

- בדיעבד, התבוסה במלחה הייתה נקודת השפל הגדולה ביותר של העונה הזו?

"אני דווקא חושב שההדחה מהגביע הייתה הרגע הקשה ביותר עבורינו, אבל בלי ספק, אחרי התבוסה לירושלים הייתה תחושה שקיבלנו סטירה מאוד-מאוד-מאוד כואבת. עם איך שנראינו, מהדרך שבה שיחקנו... זה היה לא לעניין. אחרי המשחק כבר הייתה תחושה שיהיה שינויים. ואכן היו. אני חושב שמגיע כל הכבוד להנהלה, שהגיבה לסיטואציה כפי שהגיבה".

- אני חייב לדבר איתך על קרלוס ארויו. סטטיסטית, הוא בהלט העמיד מספרים טובים. אבל התחושה הייתה שזה פשוט לא זה. הוא הפך לסמל הכישלון של העונה הזו. בעיניים של שחקן, חבר לקבוצה, איך אתה מפענח את חידת ארויו?

"קרלוס ארויו הוא שחקן עם יכולות אדירות. הוא הארד וורקר, נלחם כל הזמן, נותן הרבה מעצמו. נכון, הוא הפך מהכדורסל לאדם עשיר, וגם יש לו אישה מקסימה. אבל על המגרש הפעילו עליו המון לחץ: התקשורת, הקהל, השחקנים, המאמנים. הלחץ הזה לא היה באשמתו. תראה, אל תשכח שהוא בא לכאן מה-NBA, כשחקן נטול ניסיון אירופאי אמיתי. שים לב מה קרה ליתר השחקנים הגדולים שהגיעו השנה לאירופה – נאכבר, צ'ילדרס, פארגו – כולם לא ממש הצליחו. פארגו הוא דוגמא מובהקת: בניו אורלינס הוא היה שחקן גדול, חשוב מאוד, ובחודשים האחרונים שלו באירופה, באולימפיאקוס, הוא כבר בקושי שיחק. זה לא כישלון?

"אני לא חושב שקרלוס נכשל", ממשיך כספי. "סטטיסטית, הוא הצליח. אמת, לקח לנו זמן ללמוד אותו ולקח לו זמן ללמוד אותנו. נכון גם לומר שהיו קטעים שהיה לו קשה איתנו ושלנו היה קשה איתו. אבל תגיד, הוא אשם שהחליפו כל כך הרבה שחקנים? הוא בא ונתן את המקסימום. גם כששמענו בתקשורת על שחקנים שכביכול חתמו, כששמענו שכבר יש רכז שבא כאילו כדי להחליף אותו, הוא לא התעניין בכך. הוא רק רצה לקחת אליפות. אני חושב שלקראת סוף העונה כבר הבנו שקרלוס לא יהיה איתנו בעונה הבאה, אבל הוא עדיין נתן הכל, ואני מאוד מעריך את זה. אם לא קרלוס, אני לא יודע אם בכלל היינו לוקחים אליפות".

- גם ליאור אליהו עבר עונה לא פשוטה. הוא ספג ביקורות רבות מגרשון על משחק ההגנה שלו. מצד שני, הוא היה האס ההתקפי שלכם. אתה רואה אותו נשאר במכבי עונה נוספת?

"ליאור עשה העונה התקדמות מאוד גדולה. הוא כבר בן 23-24, ולדעתי הוא בשל לצאת לאירופה. ההגנה שלו היא משהו שתלוי בראש, הוא יכול לשפר את זה. אין ספק שאם הוא לא ישפר אותה, היא גם יכולה לתקוע אותו. ליאור שאל אותי האם כדאי לו לצאת לאירופה, וניתחנו את היתרונות והחסרונות של כזה מהלך. תשמע, מכבי זה בית. ישראל זה משפחה, חברה, הבית שלך, האוטו שלך. כאן הוא יכול לריב עם פיני באימון, ואחריו לצאת עם חבר ולהירגע. ברוסיה ובאיטליה לא יהיה לו את זה. כשאיוואנוביץ' יקרע אותו, כשמסינה יצעק עליו, הוא ילך אחר כך הביתה ויהיה לבד.

"ולמרות זאת", מסייג כספי, "הוא הגיע לשלב מסוים שבו לדעתי הוא הפך לבוגר מספיק כדי להתמודד עם זה. בסוף הקריירה שלו הוא יצטרך להסתכל על עצמו במראה ולשאול האם הוא מיצה את עצמו מבחינת כדורסל. וכן, יש כאן גם שיקול כלכלי: כדורסל הוא 10-15 שנה מהחיים שלך, ואתה צריך גם לעשות כמה שיותר כסף, כי אחר כך אין את זה יותר. לדעתי, ליאור יקבל את ההחלטה הנכונה".

- אתה תהיה כאן?

"אני אלך למקום שבו ירצו בי הכי הרבה, מקום שיהיו לי בו הכי הרבה הזדמנויות לשחק. מקום שאהיה חלק חשוב ממנו, שיתייחס אלי כשחקן מפתח ויספק לי תנאים, מקצועיים וכלכליים. אני רוצה להאמין שאם לא ב-NBA, זה יקרה במכבי. יש גם 3-4 קבוצות גדולות מאוד באירופה שרוצות אותי. לא מפחיד אותי לצאת לאירופה. בכלל, בכדורסל אני לא מפחד כמעט מכלום".

- גם במידה ותיבחר בסיבוב הראשון, האם חשבת להישאר באירופה לעונת התחשלות נוספת, כפי שעשה רודי פרננדז לפני שנתיים (נבחר במקום ה-24 בדראפט 2007, נשאר עונה נוספת בבדאלונה והגיע השנה ל-NBA, שם נבחר לחמישיית הרוקי'ז השנייה)?

"גם זה משהו שאני חושב עליו הרבה. אבל כמובן שזה יהיה תלוי בסיטואציה, בקבוצה שתבחר בי ובאפשרות שתהיה לי להשתלב בה מבחינה מקצועית כבר בשנה הראשונה. תראה, אני מאוד מאמין שאני יכול להצליח ב-NBA. אני משוכנע שאני יכול לעשות שם דברים יפים ולבסס את עצמי כשחקן לגיטימי. גם רודי פרננדז עשה בחירה נכונה. זו אפשרות סבירה.

"אני לא חושב שיש דרך אחת להצליח ב-NBA. שאראס היה הכוכב הכי גדול באירופה, הלך ל-NBA ולא הצליח. מצד שני, קרה לא מעט ששחקנים שנבחרו במקום ה-40 בדראפט קיבלו חוזה והפכו לכוכבים. זה עניין של סיטואציה ומזל. יש לי מה למכור בדראפט הקרוב. לא הרבה שחקנים שעומדים לבחירה עשו את מה שאני עשיתי בגילי. ואם יעבדו איתי נכון מבחינה פיזית ומקצועית, אני עוד אשתפר. אני חושב שאני מביא הרבה דברים לשולחן. עשיתי השנה שדרוג התקפי והגנתי. ואני עוד יכול לצמוח. אני רק צריך מישהו שיספק לי חממה שבה אעשה את זה".

- קרה מספר פעמים העונה שאנשי סקאוט אמריקאים הגיעו לראות אותך משחק, אבל במקרה, או שלא, לא קיבלת מספיק דקות משחק בחלק מאותם ערבים. הרגשת שמפרגנים לך מספיק? שבמכבי באמת רוצים לראות אותך עוזב ל-NBA? הרי עזיבה שלך נוגדת בבירור את האינטרסים שלהם.

"ככה זה. אני לא יכול לבוא בטענות למכבי. נכון, אני לא חושב שבמהלך העונה הם התייחסו אלי כמו שחקן NBA, כי שחקן שכזה היה מקבל יחס אחר בסיטואציות מסוימות. אבל בשבוע-שבועיים האחרונים, כשאנשים במכבי באו ודיברו איתי, הם אמרו לי 'עומרי, לך תנסה להגשים את החלום'. וזה בא בקטע חיובי, מהלב. דיוויד פדרמן אמר לי את זה. שרון דרוקר. כמעט כולם. זה לא רק החלום שלי; זה החלום של עוד הרבה אנשים. כולם נותנים לי תמיכה. אפילו האוהדים: חלקם אומרים לי 'תישאר במכבי', אבל הרבה אחרים אומרים 'סע ל-NBA, זה מגיע לך'. אני, מבחינתי, רק רוצה להרגיש שעשיתי את המקסימום".

ohadgreenwald@walla.co.il