כיצד תזכרו את האליפות?

13 במאי, 1989, מכבי חיפה מארחת את הפועל פתח תקוה למשחק ההכתרה על האליפות. יציעי קרית אליעזר נצבעים בירוק ומתפוצצים ב-15 אלף צופים שבאו לחגוג אליפות שלישית. אחרי עונה משעממת, כמעט ללא הצגות כדורגל, האוהדים רצו דבר אחד: לקחת אליפות בסטייל, משהו שיגרום להם להאמין באמת שהם הקבוצה הטובה בליגה, למרות שתיקו היה מספיק להם לצלחת שלישית.

"ככלל, זה היה משחק חלש למדי. אבל כשיש אליפות, מה זה אכפת לאמציה?", כך אז נכתב בסיקור המשחק בעיתון "חדשות". לאחר עשרה משחקים שהסתיימו בתיקו, גם אותו משחק מול פתח תקוה הסתיים בתיקו (1:1) ולמרות החגיגה על כר הדשא, הטעם היה מר בפה. "באמת חיכינו למשחק גדול", נזכר חיים קאופמן, אוהד מכבי חיפה מעל ל-50 שנה והיסטוריון ספורט במכללת וינגייט. "אני לא יכול להגיד שלא שמחנו בסוף, אבל התחושה לא הייתה זהה לאליפויות שקדמו, בהן דרסנו את היריבות. אולי בגלל זה אמציה לבקוביץ' (המאמן דאז, ע"ג), שעשה באמת עבודה טובה, לא ממש נזכר בהיסטוריה של חיפה. אם אלישע לוי לא ייקח אליפות בעונה הבאה, יכול להיות שזה גם מה שיקרה לו. לפחות המשחק מול הפועל תל אביב נתן פיצוי על עונה שלמה".

קאופמן מעלה נקודה חשובה: כיצד האוהדים יזכרו את האליפות ה-11 של מכבי חיפה? האם ההצגה מול הפועל תל אביב תשנה את הטעם ממנו ייצאו הירוקים מהעונה הזה? האם, בניגוד לתיקו ההוא ב-1989 בעונת האליפות הכי פחות מרשימה של חיפה, הפיניש יעשה את ההבדל? "זו עונה של משחק אחד", טוען קאופמן. "מהאליפות הזו יזכרו רק את המשחק נגד הפועל תל אביב, שבאמת היה אחד הטובים של חיפה בשנים האחרונות. אבל פרט אליו, קשה לי להיזכר במשחקים גדולים שלנו העונה.

"הקלישאה אומרת שהטבלה לא משקרת, שחיפה לאורך העונה הייתה כמעט תמיד במקום הראשון ושהיא עשתה צדק מול הפועל תל אביב שזו קבוצה נוראית עם שוער יוצא מן הכלל. אבל לאורך העונה הייתי מאוד פסימי וראיתי כבר איך בית"ר ירושלים עוקפים אותנו ולוקחים את האליפות. לדעתי הם עדיין יותר איכותיים, אבל הם לא שמרו על יציבות בגלל אין ספור צרות בתוך הקבוצה. בסופו של דבר, לאנשים בארץ יש זיכרון קצר. מי זוכר כמעט שללבקוביץ' היו 11 תוצאות תיקו, זוכרים רק שהוא הביא אליפות. אותו דבר גם היה בטקס של היכל התהילה, שהרבה שחקנים גדולים נשכחו, כי פשוט זוכרים את אלה ששיחקו לא מזמן. ככה גם יקרה עם האליפות הזאת. בסופו של דבר אנשים יזכרו את הניצחון המתוק על הפועל ולא את שריקות הבוז שבועיים לפני כן מול הכח עמידר רמת גן. אישית אני מאוד שמח על האליפות, אבל זה לא אותו ריגוש כמו בעבר".

קאופמן מייצג צד אחד של אוהדי מכבי חיפה. הח"כ לשעבר, דדי צוקר, לעומתו, מייצג את הצד שמעדיף להסתכל על הקשיים דרכם נולדה הצלחת ה-11. גם אם לא היו יותר מדי הצגות, היה שם מספיק אופי, סיפור מרגש על ילדים שהתחילו עונה בלי כלום וגמרו אותה עם שלל רב. "אותי כל אליפות מרגשת באותה מידה", אומר צוקר, "אם זו הראשונה או ה-11. המשחק בשבוע שעבר מול הפועל תל אביב הוכיח רק דבר אחד: כמה הפועל לא אמורה להיות אלופה, וכמה פוטנציאל יש לשחקנים שלנו, פוטנציאל שלא בא לידי ביטוי בהרבה חלקים של העונה. אי אפשר שלא לראות כי לחיפה חסרים חלוצים, אבל זה אולי רק מוסיף להישג.

"כשמסתכלים על האליפות העונה אפשר לראות בירור איך ההתנהלות של חיפה הרבה יותר טובה מכל קבוצה אחרת בליגה. מכבי תל אביב רק מחזיקה בעבר מטושטש, הפועל תל אביב פשוט לא ראויים, ובית"ר ירושלים זה מועדון שנבנה על רגש והזדמנויות חד פעמיות".

"רק אתמול הנוער שלנו חגגו אליפות, וזה בדיוק מראה איך הכל בנוי כמו פירמידה, שהיא אליפות בבוגרים", ממשיך צוקר. "אותם שחקנים שהביאו את האליפויות בנוער היו גם אחראים על האליפות הזו. זה מראה שהכל עובד במחשבה קדימה במכבי חיפה. וזה מוכיח שהפועל ומכבי תל אביב הם סתם עוד חיקוי זול, וחיפה היא היחידה שמנוהלת כמו שצריך בליגה שלנו. מאז שאני ילד תמיד האמנתי שחיפה תהפוך לקבוצה הטובה במדינה, והאליפות הזו היא עוד חלק קטן בכדי להוכיח זאת".

העיתונאי והפרשן הפוליטי, אמנון אברמוביץ', כמו קאופמן, לא התרגש יותר מהעונה הזו. "אליפות היא בעצם דבר יחסי לעומת הקבוצות האחרות בליגה, ובסך הכל זו הייתה עונה עיוורת וחיוורת", אומר עיתונאי ערוץ 2. "מכבי חיפה התעלתה במשחק אחד בודד נגד הפועל תל אביב, שהוא בעצם הכריע את גורל האליפות. לאורך העונה היתרון של חיפה על בית"ר, הפועל ואפילו נתניה, היה קטן וזעיר. לחיפה היה משחק מעולה, ולמרבית המזל הוא נפל מול הפועל. אי אפשר להשוות את האליפות הזאת לאליפויות קודמות. בליגה, בניגוד לגביע, קבוצה נמדדת על סרגל לאורך עונה שלמה, והעונה רק עין מאוד מזוינת הייתה יכולה לראות את הבדל בינה לשאר קבוצות הצמרת. האליפות הזו נלקחה בנקודות ולא בנוקאאוט. אני שמח שחיפה לקחה את האליפות ולא קבוצה אחרת, אבל היא הייתה יכולה לעשות אותה הרבה יותר מרגשת".

דווקא השחקן והקומיקאי, אבי גרייניק, מאמין שיש עוד סיכוי לשנות את דעתם של אוהדים כמו אברמוביץ' וקאופמן, וזה על ידי זכייה בדאבל ביום שלישי. "המשחק מול הפועל תל אביב השאיר אותי מבולבל", מספר גרייניק. "מצד אחד, הנה סוף סוף רואים כדורגל איכותי. מצד שני, איפה זה היה כל העונה? בהחלט אחרי המשחק הזה הייתי בפעם הראשונה גאה העונה, ולעונת אליפות לא ממש בריא להרגיש ככה.

"כמובן שאני מאוד שמח במיוחד בשביל האוהדים שלנו ובשביל יעקב שחר שמשקיע כל כך הרבה, ואם הוא יצליח להרוויח מהאליפות הזו עוד כמה שקלים, אז בהחלט יצא דבר חיובי. אבל יחד עם זאת, האליפות לא ריגשה אותי. חיפה פרט ליופי החיצוני והטבעי שלה לא מובילה בשום תחום במדינה, פרט לכדורגל. בשבילי מכבי חיפה זה כדורגל אטרקטיבי והיא חייבת להמשיך ולדבוק בזה בכדי להיות תמיד הראשונה בכדורגל. לכן לא מספק אותי תואר האליפות. אני אחד שמעדיף עונה כמו של יצחק שום, שהיה בה כדורגל מלהיב, על שלוש האליפויות של רוני לוי.

"מה שנותר בכדי שלא נשכח את העונה הזאת היא להביא דאבל, אבל לזכות בגביע אך ורק בכדורגל מלהיב, כדורגל מהלב שאפיין את המועדון הזה כל השנים. אם נעשה זאת, בהחלט זו תהיה דרך בלתי נשכחת לסיים את העונה הזו ולדעת שאנשים לא ירצו לשכוח אותה".