1. האירוע המעניין של השבוע היה אמור להיות הטרייד ששלח את ג'ייק פיבי לשיקגו וייט סוקס, אבל לצערם של אנשי הצד הדרומי של שיקגו (וקצת לשמחתם של אנשי הצפון), פיבי החליט לדחות את הטרייד, כנראה בגלל העדפתו לשחק בנשיונל ליג. אין ספק שמבחינת הוייט סוקס זה היה המהלך הנכון לעשות, כאשר הדיוויז'ן שבו הם משחקים עדיין פתוח לחלוטין ומצב ההגשה הפותחת שלהם ירוד, כמו שהתבוסה באותו ערב עצמו 20:1 למינסוטה, הוכיחה.
2. התוצאה הברורה של הטרייד הזה שלא נעשה, היא שקבוצות אחרות מבינות שאם הן רוצות להשיג את פיבי, הן צריכות להזדרז עכשיו ולא לחכות למועד הרגיל של שבועיים לפני הטרייד דד-ליין כדי לנסות לשים עליו יד. הרמז בעיקר מכוון לקבוצה השניה של שיקגו, שכבר היתה קרובה מאוד בפגרה להחתים את פיבי אבל בסוף לא היתה מוכנה לשלם את המחיר הנדרש בשחקנים צעירים. אולי עכשיו, כשהיא מתחילה לראות את מילווקי וסט. לואיס קצת בורחות לה, היא תהיה מוכנה להתגמש קצת.
3. צריך לזכור, שנה שעברה מילווקי הביאה את סי.סי. סבאת'יה יותר מחודש לפני הטרייד דד-ליין, וקיבלה ממנו חודש שלם נוסף של הופעות איכותיות. הסיבה העיקרית שקבוצות מחכות עד לתאריך האחרון האפשרי, חוץ מאשר שמרנות נטו, היא פשוט ציפיה לראות אלו קבוצות יסיימו את העונה עד סוף יולי ואז יהיה אפשר לקחת מהן את הנכסים המרכזיים שלהן. אבל מכיוון שסן דייגו כבר הודיעה מזמן שהיא הולכת להיפטר מפיבי, אין שום סיבה אמיתית לחכות, כך שצפו להתפתחויות בקרוב.
4. אם נישאר בבית ה-NL מרכז לשניה, הרי שמילווקי מפתיעה הרבה קבוצות, כולל אולי את עצמה, כשהיא מובילה את הבית בגאון ונותנת ריצה מרשימה של שמונה ניצחונות בתשעת המשחקים האחרונים, וכל זאת למרות פיצ'ינג סטאף שלקרוא לו בינוני יהיה כמו להגיד שבובי ג'נקס קצת שמן, וכולל שמות לא מרשימים בעליל כג'ף סופאן, דייב בוש, בריידן לופר ואפילו חורחה חוליו האלמותי. מי שכן מרשים שם הוא טרבור הופמן הנצחי, שנותן שם את אחת מעונות הקאמבק הכי גדולות שראינו לאחרונה, כשעדיין לא הרשה ריצה העונה וכמובן עוד לא שבר שמירה ב-11 הזדמנויות.
5. בכלל, עוד מעט נצטרך להכתיר את העונה הזאת כעונת הצביקה פיק. קודם בארי זיטו מזכיר (קצת) את ימיו הגדולים באוקלנד והשבוע דונטרל וויליס חזר למאונד אחרי היעדרות ארוכה מהמגרשים ונתן משחק מצוין של שישה אינינגים והיט אחד בלבד.
איפה המחבטים של המטס?
6. הקבוצה הבאמת רותחת של הליגה כרגע היא כמובן ניו יורק יאנקיז, שהלילה ניצחה את משחקה התשיעי ברציפות, וביחד עם הרד סוקס שעשו סוויפ נאה על הסינדרלה מטורונטו, הם כבר מרגישים את ראשות הבית קרובה, קרובה מאוד. אחרי פתיחת עונה בינונית, נראה שהענינים מתחילים להסתדר בברונקס סבאת'יה, כפי שרוזנטל ציין מוקדם יותר השבוע, התאקלם מהר מהצפוי, שאר ההגשה הפותחת יעילה ואפילו הבולפן נראה שהתייצב עם חזרתו של בריאן ברוני לעמדת הסט-אפ של ריברה (הנה שילוב מילים שלא חשבתי שאי פעם אני אגיד באותו משפט בריאן ברוני והתייצב). אבל השינוי הגדול ביותר ביאנקיז הוא ההתקפה שלהם, שעם שובו של אלכס רודריגז, חזרה להיות אחת המפחידות בליגה, והכי חשוב כזאת שאף פיגור מאוחר לא מפחיד אותה, כמו ששלושת המשחקים מול הטווינס השבוע הוכיחו, כשכולם נגמרים בווק-אוף הומראנס.
7. קבוצה שנראית כאילו היא מתחילה להתרומם סוף סוף היא אריזונה, שלאחר רצפי הפסדים מביכים, ניצחה ארבעה מחמשת המשחקים האחרונים ואולי מתחילה לראות פירות מפיטורי המאמן. כזכור, הדי-באקס פיטרו את בוב מלווין לפני שלושה שבועות ומינו במקומו את איי ג'יי הינץ' במהלך לא שגרתי, לאור העובדה שהינץ' מעולם לא ניהל קבוצה בשום רמה שהיא והיה רק האחראי על פיתוח שחקנים במועדון. כותב המדור מעולם לא הסתיר את דעתו שלהיות מאמן קבוצת בייסבול רחוק מלהיות מדע טילים ושכל שחקן פנטזי מוצלח יוכל להחליף בלי בעיה חלק נכבד מהמאמנים בליגה, שנראים קפואים בשמרנותם. אין ספק שהמהלך של אריזונה הוא הזדמנות טובה לבחון את התיאוריה הזאת, וסימנים ראשונים לשינוי נראו השבוע כשמארק ריינולדס נכנס לטראנס (מה שקרה לו לא פעם בעבר, יש לסייג) וג'ראלדו פארה, הפרוספקט המדובר, הועלה לבוגרים כדי להתחרות עם כריס יאנג המתדרדר על עמדת הסנטר פילדר. יהיה מעניין להמשיך לעקוב.
8. אחד המאמנים שכותב שורות אלו לעולם לא ייטען שהוא מסוגל להחליף בהצלחה גם אם יתנו לו, הוא טרי פרנקונה, המאמן של בוסטון רד סוקס. הרד סוקס הם, כזכור, הקבוצה היחידה בעשור הזה לזכות בשתי אליפויות אבל מעט מאוד קרדיט קיבל פרנקונה בתוך ומחוץ לניו אינגלנד על ההצלחה של המועדון, כשבמרבית ההכרה זכו השחקנים ובעיקר ה-GM ת'יאו אפשטיין (הכרה שהוא הרוויח בזכות, יש לומר). אבל מה שהופך את פרנקונה למאמן כה מצוין ראינו בשבועות האחרונים עם ההתעקשות על דייויד אורטיז, שהסלאמפ שלו עלה לקבוצתו לפחות במשחק-שניים. פרנקונה התעקש להשאיר אותו באותו מקום בליינאפ כל אותה תקופה. עוד מוקדם להגיד האם ההומראן של אורטיז השבוע הוא סנונית ראשונה או משהו מקרי, אבל לפרנקונה יש היסטוריה ארוכה ברד סוקס של דבקות בשחקנים שלו ואמונה בהם למרות דרישות הקהל, אמונה שכמעט תמיד השתלמה לבסוף אם זה ג'וני דיימון ב-ALCS של 2004 או מארק בלהורן בוורלד סירייס של אותה עונה.
9. מי שנמצא במחסור קשה בהומראנס הוא לא שחקן אלא קבוצה, הניו יורק מטס, שכבר כמעט 70 אינינגים (יותר משבוע) לא הצליחו לחבוט ולו להומראן אחד בודד. לו היה מדובר בתופעה מקרית, ניחא, אבל המטס כרגע נמצאים במקום השלישי מהסוף בליגה, אחרי סן פרנסיסקו ואוקלנד, במספר ההומראנס שהם חבטו. אם אצל הג'איינטס והאייס התופעה הזאת הגיונית בכל זאת, החובטים הכי טובים שלהם הם בנג'י מולינה ו- "יש לאייס חובט טוב?" הרי במטס, שם משחקים קרלוס בלטראן, דיוויד רייט ואפילו חוזה רייס שחבט פעם ליותר מ-20 הומראנס, היינו מצפים לטיפה יותר מ-26 הומרים ב-40 משחקים. המזל של המטס הוא שבכל קטגוריה סטטיסטית התקפית אחרת דאבלים, טריפלים, עליה לבסיס וממוצע הם נמצאים בין הראשונים בליגה, אבל אם המגמה תמשיך, אל תתפלאו לראות את המטס מחליפים מאמן באמצע העונה שנה שניה ברציפות.
10. בלי ששמנו לב עברו כבר כמעט חודשיים, מה שאומר שבסוף השבוע הקרוב נפתחים משחקי האינטרליג, שחביבים על רבים באותה מידה שהם שנואים על רבים אחרים. עבדכם תמיד חיבב את האינטרליג, בעיקר בזכות ההזדמנות לראות מפגשים יוצאי דופן, וסוף השבוע הזה לא יהיה שונה כשיוהאן סנטנה יבוא להגיש בפנווי פארק, רנדי ג'ונסון יחזור לסיאטל והפיליז והיאנקיז ייפגשו בקורס פילד מזרח, הידוע גם בשם יאנקיז סטדיום, למפגש שצפוי להיות תענוג לחובבי ההומראנס.