בספטמבר 2008 הגיעו לשיאו המיזם המדעי הענק, שעיקרו - שחזור המפץ הגדול על ידי הפעלת מאיץ חלקיקים כביר. מטרת הניסוי היתה להבין את הרגע בו נוצר היקום, ולמצוא פתרון לשאלות פיזיקליות סבוכות הנוגעות בהתהוות החומר, הכוחות הפועלים בטבע ובחלל, חורים שחורים, החומר האפל ועוד. ייקח שנים עד שיגיעו למסקנות ברורות, אם בכלל. באותה תקופה החלה מכבי תל אביב בניסוי כביר משל עצמה, ובנתה את הקבוצה היקרה בתולדותיה, תחת הנהגתו של אפי בירנבוים. בניגוד לניסוי הפיזיקלי ההוא בשוויץ, התוצאות, ובעקבותיהן גם המסקנות של שמעון מזרחי ושות', לא איחרו לבוא. אחרי עונה כושלת בזירה האירופית, מאבקים בהנהלה והיקלעות לפרשיות פליליות מחוץ למגרש, מכבי קיבלה את הפתרון לכל השאלות הסבוכות שצצו בעקבות המפץ הגדול ההוא בספטמבר, במשחק האחרון של העונה, נגד מכבי חיפה, משחק שהחזיר לה את תואר האליפות. הפתרון היה פשוט: כמה דקות לפני תום המחצית הראשונה, דרק שארפ קם מהספסל ומאז הכול השתנה.
באותם רגעים ברוקס סיילס העלה את חיפה ליתרון 20:32 ומכבי נראתה אובדת עצות מול היד החמה של משה מזרחי ודבון ג'פרסון. אז, לחש שלף מילה אחת באזנו של גרשון, ורוח של שינוי נשבה ביד אליהו. אוהדי מכבי תל אביב נראו עד אותו רגע כערב רב, אספסוף, וברגע אחד הם הפכו לעם שרואה את הגאולה לנגד עיניו, וזה עוד לפני ששארפ ביצע פעולה אחת. כריזמה היא מילה שמאגדת בתוכה מגוון תכונות, מילה שמתארת משהו קצת עמום ולא תמיד ברור, אך כזה שאנו יכולים לחוש אותו בוודאות. הכריזמה והניסיון של שארפ הפכו את הקערה על פיה, מכבי רצה 7:23 עד למחצית, ופתאום הכול הפך יותר קל.
קרלוס ארויו סימל את מכבי של העונה: יקרה, יהירה, אנוכית, נטולת נשמה. גם בגמר הפורטוריקני לא סטה ממנהגו ולא ספר אף אחד, ולעתים היה נדמה שהנקמה הקטנה של אפי מכדררת שם על הפרקט. בתחילת המשחק החטאותיו וניסיונותיו העקרים והעיקשים לעשות הכול לבדו, חפרו למכבי את הבור ממנו הוציא אותה שארפ. ברבע השלישי שארפ פתח בחמישייה, וההתקפה של מכבי שוב הסתמכה אך ורק על יכולתו האישית של ארויו, שאפילו השתפר ככל שחלפו הדקות. לכאורה, לא שינוי טקטי גדול מסגנון המשחק של המחצית הראשונה, אבל הרוח הקבוצתית, והאמונה בצדקת הדרך (שמא הד?ר?ק?) כבר פעפעו בשורות האלופה שבדרך.
לאורך כל העונה מכבי הקפידה להוכיח פעם אחר פעם שהיא איבדה את הדרך, ובמשחק הגמר שארפ כיוון אותה למסלול בו עליה לצעוד אם ברצונה להחזיר עטרה ליושנה. את המשחק ניצחו הלכידות והניסיון של שארפ ובורשטיין, יחד עם הלחימה מצד כספי ופישר וקור הרוח של ארויו מקו העונשין. מכבי של העונה לא היתה זקוקה לסגל ארוך ונוצץ, כי אם לניצוץ. נכון, כסף הוא חלק חשוב במשוואה, אך לא החלק ה-חשוב. בשלוש השנים האחרונות מכבי הפנתה עורף לרוח המועדון, כשראשיה מתנהלים בהיסטריה, ממנים ומפטרים, בונים והורסים, שותלים ועוקרים ולא נותנים לשום דבר לצמוח. הם שכחו שאימפריות בנויות מאנשים. בגמר הפיינל פור "השחקן שלא התאמן שלושה חודשים", כדברי גרשון, היה השחקן שהסביר איך למועדון הזה יש 48 אליפויות מקומיות.
כדי לחזור ולהיות אימפריה גם בזירה האירופית מכבי חייבת להיזכר שהקבוצות הגדולות בתולדותיה נבנו על 2-3 ישראלים דומיננטיים שיצרו זיקה מקומית למועדון, סגל שבסיסו רץ יחדיו כמה שנים, כימיה בין-אישית ומקצועית, מסורת וקצת מזל. היכולת הטובה והתארים הגיעו בעקבות כל אלה. רגע לפני שהיא מתחילה לבנות את עצמה מחדש, שארפ הניח למכבי את המטבע מתחת לפנס.
עם כיוון הרוח
22.5.2009 / 3:12