הכי קרוב שיש

1. כשקבוצה קולעת 70 נקודות ב-44% מ-2 ו-32% משלוש, מפתה להגיד שיריבתה גררה אותה ליכולת חלשה באמצעות הגנה אימתנית, אבל גם פיני גרשון יודע שהנתונים הלא מרשימים של גלבוע אינם קשורים למכבי ת"א. קבוצה שמעניקה לליאור אליהו 38 דקות משחק לא יכולה להיות קבוצת הגנה טובה. אליהו קלע 20 נקודות, אבל היה השחקן הגרוע על הפארקט. הוא גרם לאלישי כדיר להיראות כמו טים דאנקן וסלל את הדרך לסל לכל גארד של הגליל.

גלבוע איבדה אתמול שישה כדורים בלבד, כי מכבי לא ממש הפריעה לה. הקבוצה של עודד קטש הפריעה לעצמה, במשחק חלש של בריאן רוברטס ובהתעוררות מאוחרת. היתה לה הזדמנות בלתי חוזרת לנצח את מכבי, נטולת מרקוס בראון, והיא פספסה.

בלתי חוזרת, אמרנו? טוב, לא ממש. קטש היה בסיטואציה הזאת גם לפני שנתיים. גם למכבי חיפה תהיה ביום חמישי הזדמנות כזאת. אם בראון לא יתאושש ואם קרלוס ארויו לא יחזור לתקשר עם הסביבה, לגרשון תישאר קבוצה שלא עולה בהרבה על חיפה, אם בכלל. על טל בורשטיין ניכרת החלודה, די בראון לא עולה על מאליק דיקסון ועל הגבוה הישראלי המוביל כבר דיברנו. האמירה שעכשיו מכבי תתעורר ותתעשת היא לא יותר מקלישאה: לא מוטיווציה חסרה לקבוצה הזאת, במצבה הנוכחי והשביר, אלא כישרון.

2. כששרון ששון קלע את השלשה שהשלימה ריצת 0:21 והעלתה את הפועל ירושלים ליתרון 76-68, ברח לגיא גודס חיוך. מאמנים מנוסים משתדלים לשלוט ברגשותיהם במצבים כאלה, אבל זו בסך הכל עונתו השנייה של גודס כמאמן ראשי.

שניות אחר כך הוא נתן הוראה מאוד הגיונית, שבדיעבד עלתה לו במשחק: הוא הזכיר לשחקניו שיש להם עבירות לתת. הם יישמו בהתלהבות ועד מהרה שלחו את חיפה, שלא הצליחה במשך דקות ארוכות לעשות סל, לקו. ששון, שביחד עם ווטסון היה אחראי למהפך העצום, יצא בחמש עבירות והיה חסר בהארכה.

גודס ילמד משגיאותיו, אבל לא בטוח שתהיה לו הזדמנות ליישם, לפחות לא באותה קבוצה. לאור עתידה הכלכלי המעורפל, ייתכן שדווקא ירושלים היא שפספסה אתמול הזדמנות בלתי חוזרת לאליפות.