במשימה כזו גם סופרמן עוד לא נתקל

קשה לדמיין פלייאוף מוצלח יותר עבור לברון ג'יימס עד כה. הסופרסטאר, המגה-סטאר, האולטרה-סטאר עומד על 0:8 בפוסט-סיזן עד עכשיו, ולא מעט פרשנים מוכנים לשים אחת מאצבעות הרגליים שלהם ולהמר כי גם לגמר הליגה הוא יגיע ללא הפסד. אם וכאשר, מדובר יהיה בהישג עצום. אלא שכדי לעשות זאת - קודם כל לעבור, אחר כך לא להפסיד - לברון ושות' יצטרכו להתגבר על אורלנדו. חודש לסיום העונה הרגילה היינו מדברים על מאץ'-אפ צמוד ומרתק. כעת, פערי הרמות אמנם יותר ניכרים, אך המג'יק מגיעים במומנטום חיובי והם חמים. האם זה יספיק לסנסציה? את זה נוכל לראות כבר במשחק הראשון בסדרה (בין רביעי לחמישי, 03:30, ספורט 5). עד אז, בואו נבחן גם את הסדרה הזו.

מאזן בעונה הרגילה: 1:2 לאורלנדו

מאמנים: מייק בראון (20:34), סטן ואן גנדי (21:30)

בזכות הקבוצתיות. אין מועדון בליגה עם כימיה טובה מזו של הקאבס. זה מתחיל בהצגות הפנטומימה השטותיות שהם עושים לפני משחקים, עובר דרך ההבנה של כל אחד את התפקיד שלו בקבוצה ומסתיים בנכונות של כולם לתת ללברון את הכדור כמעט בכל התקפה ולסמוך עליו שיעשה את הדבר הנכון. ההתלהבות והיכולת של ג'יימס נדבקו בשאר חברי הקבוצה וכולם מודעים לכך שרק בזכותו הם יישארו חופשיים ויקבלו מסירה בזמן הנכון. אם הם ימשיכו לשחק בלכידות שאפיינה אותם עד כה, שהיא גם אחד הגורמים לכך שההגנה שלהם היא מהטובות בליגה, הם יצליחו לערער את משחק הפנים-חוץ של המג'יק.

אם לברון יצליח להגיע לטבעת. בשני ההפסדים של קליבלנד לאורלנדו במהלך העונה הרגילה לא הצליח המלך לחדור לסל ביעילות, ודייק ב-36 אחוזים מהשדה בלבד, תוך שהוא מסתפק ביידוי ג'אמפים מבחוץ. לברון לא יכול לסמוך על הקליעה שלו מבחוץ - הוא חייב להתקיף את הסל, למרות הענק החוסם שעומד מהצד השני. אם הוא ידביק עבירה או שתיים להווארד בתחילת המשחק, דוויט יאלץ להיזהר וזה ירווח את האמצע עוד יותר.

ולבסוף, בזכות הקו האחורי. מו ויליאמס ודלונטה ווסט לא הציגו משחקים טובים במפגשים בין שתי הקבוצות במהלך העונה (35 אחוז מהשדה למו, 7.5 נק' למשחק לדלונטה בשני המשחקים בהם שיחק). אם זה לא מספיק, את המשחקים הטובים ביותר שלו העונה נתן רייפר אלסטון דווקא מול הקאבס. על הנייר ווסט ו-וויליאמס עולים על אלסטון וקורטני לי. הם יצטרכו להראות זאת.

בזכות סופרמן. למרות החסרונות שלו (קליעות עונשין, משחק פוסט מוגבל), דוויט הווארד עשה קפיצת מדרגה בפלייאוף הזה. אחרי ההפסד הכואב במשחק החמישי מול בוסטון וההשתלחות שלו במאמנו, הווארד הבין שהוא חייב להיות דומיננטי יותר (ולא רק המאמן אשם בזה שהוא לא). במשחק השישי הוא נתן את ההופעה הטובה ביותר שלו בסדרה (עם 10 ריבאונדים בהתקפה) ודרס את קנדריק פרקינס וגלן דייויס, שומרים לא רעים בכלל בכל יום אחר. בקליבלנד אין מי שיעצור אותו באחד על אחד והווארד צריך לקבל את הכדור כמה שיותר, לכווץ את ההגנה ולשחרר את החבר'ה לשלשות. אלא שלא רק בהתקפה דוויט צריך להיות דומיננטי: שחקן ההגנה של השנה חייב להימנע מעבירות מוקדמות ויחד עם זאת לחסום את הצבע מפני החדירות של לברון ומו ויליאמס. בשניים משלושת ההפסדים לבוסטון בסדרה הקודמת סופרמן לא חסם אף זריקה. מול קליבלנד אסור שזה יקרה.

בזכות הספסל. ואם להיות ספציפיים, אז בעיקר בזכות מרצ'ין גורטאט ומיקאל פייטרוס. כן, קראתם נכון, ובואו נפתח עם הפולני. גורטאט התגלה במהלך העונה כריבאנודר בחסד וכחוסם לא רע. אם וכאשר הווארד ייכנס לבעיית עבירות, הסנטר המחליף יצטרך להחזיק את ההגנה ולמנוע מביג זי ומוורז'או לקחת כדורים חוזרים בהתקפה. אם הוא יצליח להשאיר את אורלנדו במשחק כשהווארד לא משחק, למג'יק יהיה סיכוי טוב. ומאירופאי אחד, לשני. מיקאל פייטרוס הובא כדי להיות השוטינג גארד הפותח של המג'יק, אבל סדרת פציעות חסרות מזל והפריחה של קורטני לי הובילו אותו לספסל. רק לקראת סוף העונה התחיל הצרפתי להיכנס לקצב ובסדרה מול הסלטיקס הוא נתן הגנה מצוינת על פול פירס וגם הראה שיש לו התקפה. אין ספק שפייטרוס הוא המאץ' אפ ההגנתי הטוב ביותר שיש למג'יק מול לברון, בזכות הידיים הארוכות והאתלטיות הבלתי נגמרת שלו. אם הוא יצליח להאט את קינג ג'יימס ולגרום לו לאיבודי כדור, זה מאוד יסייע לקבוצתו. במיוחד בהתחשב בזה שאין ממש אף אחד אחר בקבוצה שמסוגל לכך.

ולבסוף, בזכות הביטחון.העצמי – איך לא. אחרי שלכל אורך הפלייאוף איבדו המג'יק יתרונות בסוף משחקים – גם מול פילדלפיה וגם מול בוסטון - הגיעו משחקים 6 ו-7 מול הסלטיקס, בהם הראו המג'יק דומיננטיות לכל אורך המשחק ולא התקפלו בשום שלב. יכולת הביצוע של קליבלנד גבוהה בשני צידי המגרש והמג'יק לא יכולים להרשות לעצמם נפילות בסיום המשחק. מול בוסטון העייפה והפצועה זה עבד, אבל אם זה יקרה מול החבורה האנרגטית מקליבלנד זה יהיה הרסני. אורלנדו צריכה כל הזמן להיזכר בשני המשחקים האחרונים בגמר המזרח – להיזכר שאפשר גם אחרת - ולא להישבר.

כי סוף סוף נראה את לברון מתאמץ. המג'יק מגיעים במומנטום ועם אמונה שהם יכולים להגיע לגמר, גם בזכות הניצחונות במהלך העונה. המאץ' אפים בין הקבוצות נוטים מעט לטובת אורלנדו, תאמינו או לא, ויהיה מעניין לראות כיצד הקאבס יתמודדו מולם. מייק בראון הוא מאמן חכם, והוא יזדקק לכל ארסנל התחבולות שלו כדי לעצור את המג'יק; כי נגמרו הסדרות החד צדדיות, עכשיו זה הדבר האמיתי – שתי קבוצות במלוא כוחן (טפו טפו טפו) שמתמודדות ראש בראש; כי מי שאוהב לראות הגנה יתענג על הסדרה הזו, שתציג שתי קבוצות שלא רק מרביצות כמו בשנות ה-90, אלא גם משחקות הגנה חכמה, שמבוססת על חיפויים ותנועה נכונה. אם נוסיף לכך ששניים משחקני ההגנה הטובים של השנה עומדים במרכז העניינים, נקבל סדרה עם סקור פוטנציאלי נמוך. הסדרה הזו היא בעצם הנגטיב של גמר המערב, והגיוון הוא תמיד חיובי. רק דבר אחד לפני שהולכים - בשביל שזו תהיה סדרה באמת מושלמת, אפשר להביא שופטים מקפריסין?

קשה לדעת כיצד המנוחה הארוכה תשפיע על הקאבס במשחק הראשון, וניצחון של הלברונים ייתן להם יתרון פסיכולוגי גדול להמשך. בכל אופן, הקו הקדמי של המג'יק דליל מדי לטעמי, והקאבס יידעו לנצל זאת. חבל שבעוד שקבוצות כמו בוסטון וקליבלנד החתימו לקראת סוף העונה את מייקי מור (למרות שהתברר כפלופ) וג'ו סמית', המג'יק לא התחזקו באף שחקן פנים. בקיצור, להווארד יהיה קשה להתמודד לבדו מול ההתקפה של הקאבס, ותאמינו או לא – לברון ג'יימס יזכה לפגוש את קובי בריאנט בגמר הליגה. 2:4 לקליבלנד.