הדרך לגמר עוברת בהרי הרוקיז

אז זהו זה, גבירותי ורבותי. חצאי הגמר האזוריים הסתיימו להם - אחד בסוויפ, אחד בחמישה משחקים ושניים בשבעה - וכעת עוברים הלאה, לגמרים האזוריים. במזרח נטפל מחר (שלישי), אך לפני שנצלול לדרכים הקוסמיות בהן תוכל אורלנדו להדהים את קליבלנד, בואו נעסוק רגע בדנבר ובלייקרס (משחק ראשון: בלילה שבין שלישי ורביעי, 03:30). הראשונה היא, ככל הנראה, ההפתעה הגדולה של הפלייאוף הנוכחי - ו-1:4 על ניו אורלינס ולאחר מכן על דאלאס בוודאי מוכיחים זאת. הלייקרס, לעומתם, אכזבו קשות בחצי הגמר מול יוסטון, ולפתע הם נראים פגיעים מתמיד. עם שידורים ישירים של כל המשחקים בספורט 5 וב-ESPN, הגיע הזמן להתחיל להתכונן. האם דנבר מסוגלת להרוס את הגמר הקלאסי?

מאזן במהלך העונה: 1:3 ללייקרס

מאמנים בפלייאוף: פיל ג'קסון (88:201), ג'ורג' קארל (85:70)

אינטנסיביות. זו היתה אמורה להיות השנה בה הלייקרס מגיעים לכפר על ההפסד בגמר של העונה שעברה. הם היו אמורים להיות מפוקסים, דורסניים, עם רצח בעיניים. אלא שבפועל זה לא ממש קרה. לוס אנג'לס מתנהלת לה על מי מנוחות - הניצחונות נתפסים כמובנים מאליהם, וההפסדים כגליצ'ים קטנים במערכת. בשתי התבוסות שחטפו מיוסטון, הלייקרס לא היו במשחק מהרבע הראשון ולא הצליחו להתגבר על הפיגור אליו נקלעו. הם סמכו על הביתיות ועל יכולת ההתעלות במשחקים החשובים, ובעוד שמול יוסטון הפצועה זה עבד, מול דנבר מאוד מסוכן לשחק ככה. הרי מדובר כאן בקבוצה מנוסה, שיודעת להעלות הילוך כשצריך. הלייקרס חייבים להגיע בפוקוס מלא לכל משחק ומשחק בסדרה בידיעה שהם לא יכולים לסמוך על המשחק הבא, כי הנאגטס יודעים להעניש על שאננות (ע"ע ניו אורלינס).

דרך עצירה של כרמלו אנתוני. ללייקרס יש מי שיעצור את כוכב הנאגטס – טרבור אריזה. בשלושת ההפסדים של דנבר ללייקרס העונה קלע כרמלו ב-27.5 אחוז מהשדה. כשהוא מתקשה, אנתוני נוטה לקחת זריקות קשות ולנסות להיכנס למשחק בכוח, דבר שעשוי לשחק לידיהם של המלאכים. אריזה הוא מאצ'-אפ בעייתי לנאגטס, והם יצטרכו למצוא דרך לשחרר את הכוכב שלהם מציפורניו של הסמול פורוורד האתלטי.

בזכות הגובה. ללייקרס קו קדמי מהגבוהים והמסיביים בנמצא – וכפועל יוצא, מדובר באחת מקבוצות הריבאונד הטובות בליגה. כפי שראינו במשחק השביעי מול יוסטון, פאו גאסול, אנדרו ביינום ולמאר אודום יכולים לכתוש ולדרוס בצבע. נכון, הם שיחקו מול קבוצה נטולת יאו מינג ורק במשחק האחרון נזכרו שיש להם יתרון בצבע ואפשר לנצל אותו, אבל מול הנאגטס האתלטיים אך מאותגרים ורטיקלית הם יצטרכו לעשות את זה יותר.

ואפרופו גובה, אז אנדרו ביינום. הסנטר הצעיר, שנפצע באמצע העונה וחזר רק לפלייאוף נראה חלוד וחסר ביטחון עד כה. רק במשחק השביעי מול הרוקטס הוא התחיל להראות ניצוצות של סנטר אימתני בהתקפה ובהגנה. אולי פיל ג'קסון משך את הסדרה מול הרוקטס רק כדי שביינום ייכנס סוף סוף לעניינים (ואולי לא), אבל יכול להיות שזה עבד. בכל אופן, ביינום יצטרך להיות הרבה יותר דומיננטי ואגרסיבי בגמר המערב מול ננה וכריס אנדרסן הקופצני.

בזכות בילאפס. זה המאצ'-אפ היחיד בו היתרון הוא של דנבר. לא דרק פישר, לא ג'ורדן פארמר ולא שאנון בראון יכולים לעצור את המנוע של הנאגטס. דנבר חייבת לנצל את זה עם חדירות, פוסט-אפים ומסירות לחברים החופשיים. בילאפס גם יצטרך לתת לקבוצה שלו את השקט ברגעים המכריעים. מלבד קניון מרטין, לאף אחד בדנבר אין ניסיון גדול בפלייאוף, ובמשחק צמוד מול הלייקרס קור הרוח של מר ביג שוט עשוי להיות מכריע. כזכור, בילאפס כבר ניצח את הלייקרס בסדרה, עם דטרויט, וגם אז הוא היה אנדרדוג גדול - אולי הוא מכיר את נקודות החולשה הפסיכולוגיות של הסגולים-צהובים ויידע לנצל אותן.

אם דאנטיי ג'ונס יצליח להפריע לקובי. בסיבוב הראשון בשנה שעברה, מי ששמר על בריאנט היה קניון מרטין. מיותר לציין שזה לא עבד והלייקרס טיילו לסוויפ חלק. השנה יש כאמור את ג'ונס, סטופר אמיתי שהצליח להאט בסיבוב הראשון את כריס פול. ג'ונס אמנם לא גבוה כמו שיין באטייה, אבל הוא צעיר יותר ואתלט יותר. אם הוא יצליח להרחיק את קובי מהסל ויאלץ אותו לזרוק ג'אמפים מרחוק, לנאגטס יש סיכוי. אם הוא ייכנס לבעיית עבירות ויאלץ את 'גיי.אר. סמית או את קיי-מארט לשמור על הקובסטר, זה לא ייראה טוב.

ולבסוף, בזכות הקשיחות. לקו הקדמי של הלייקרס יש אולי גובה ומסה, אבל הוא רך – דבר שבשום פנים ואופן אי אפשר להגיד על מקבילו מהרי הרוקיז. שני הפייטרים קניון מרטין וכריס אנדרסן יצטרכו להילחם על מיקום עם שחקנים גבוהים מהם, לנסות לחסום אותם ולעוט על כל כדור חופשי. גם ננה, שהמנוחה לבטח עשתה לו טוב, יצטרך לנצל את ידיו הזריזות בחטיפות וחסימות. הלייקרס אולי מוכשרים יותר בפנים, אבל לפעמים שריטות ונשיכות שוות יותר.

כי דנבר מגיעה במומנטום אדיר, עם הכדורסל הכי טוב במערב עד כה, ובאמונה שאפשר לנצח כל קבוצה, כאשר פרשנים רבים כבר מנבאים לה מעבר לגמר. כי הלייקרס, שנראו בטוחים בגמר והתנהלו כך, יצטרכו להראות באמת מה הם שווים. כי אם קובי ופיל ג'קסון לא יגיעו לגמר זה יהיה כישלון מונומנטאלי, שיגמד אותם באור ההיסטוריה וידביק סימן שאלה גדול על היכולת של הלייקרס לקחת אליפות במתכונתה הנוכחית. כי סוף סוף צפויה לנו סדרה מותחת באמת. מאז שיאו נפצע, היה די ברור שהלייקרס יגיעו למעמד הזה, וכל מה שקרה עד עכשיו היה משיכת זמן אחת ארוכה ומעצבנת. בסדרה הזו, לעומת זאת, אם הלייקרס יירדמו הם יפסידו ויכול מאוד להיות שלא תהיה להם הזדמנות לתקן. אז תצפו לראות שתי קבוצות דרוכות, שיודעות לתפקד במצבי לחץ ומאמינות בעצמן.

למרות האיכויות של הנאגטס, הקשיחות וההתלהבות, המאצ'-אפים לא הולכים לטובתם. הקו הקדמי של הלייקרס גבוה מדי גם בשביל הנחישות של דנבר וההגנה של דאנטיי ג'ונס על קובי לא תספיק למנוע ממנו להגיע שנה שנייה ברציפות לגמר. אני גם מאמין שככל שהמטרה תתקרב הלייקרס יהיו מפוקסים יותר ויפסיקו לבזבז לעצמם ולנו את הזמן. אז כן, תהיה סדרה צמודה, בלי הרבה משחקים חד צדדיים, ואני מקווה מאוד שהשופטים לא הולכים להכריע אותה, אבל בסופו של דבר זה ייגמר ב-2:4 ללייקרס.