הקרב על אגם מישיגן

גמר המערב ב-NHL יפגיש מחדש יריבות ותיקה בין שתי קבוצות מה-original six, שש הקבוצות שהקימו את הליגה ב-1942. אלה גם שתי קבוצות במגמות הפוכות. דטרויט כבר נמצאת שני עשורים בצמרת הליגה כשכוכביה הולכים ומזדקנים, ואילו שיקגו מנסה לחזור לשם אחרי שנים ארוכות של אכזבות וכישלונות עם סגל צעיר מאוד. שתי הקבוצות נפגשו שש פעמים בעונה הרגילה, כשדטרויט ניצחה את ארבעת המשחקים הראשונים (כולל ה"ווינטר קלאסיק" בריגלי פילד) ושיקגו את שני האחרונים.

דטרויט רד-ווינגס:

מאזן בעונה הרגילה: 112 נקודות (51 ניצחונות, 21 הפסדים, 10 הפסדים בהארכה) . ראשות בית המרכז ומקום שני במערב.

דטרויט פתחה את העונה במאבק צמוד עם שיקגו על ראשות הבית אבל בחצי השני של העונה ברחה לעוד זכייה בראשות הבית. את הפרזידנט קאפ היא הפסידה לסן-חוזה במאבק צמוד. בסיבוב הראשון בפלייאוף הרד-ווינגס טיילו נגד קולומבוס הבלתי מנוסה עם סוויפ, אבל בסיבוב השני זה הלך הרבה יותר קשה נגד הקבוצה האחרונה שהדיחה אותם מהפלייאוף, אנהיים דאקס, עם ניצחון בשבעה משחקים צמודים ומותחים.

שיקגו בלקהוקס:

מאזן בעונה הרגילה: 104 נקודות (46 ניצחונות, 24 הפסדים, 12 הפסדים בהארכה). מקום שני בבית המרכז ומקום רביעי במערב.

שיקגו פתחה את העונה מצוין, ובניגוד לשנים קודמות הצליחה להתמיד ביכולת הטובה ולהבטיח מקום בפלייאוף בשלב יחסית מוקדם. בסיבוב הראשון בפלייאוף שיקגו ניצחה את קלגארי 2:4 ובתוצאה זהה גם את המדורגת שלישית, ונקובר.

לשתי הקבוצות שוערים עם רקורד של הצלחות בפלייאוף וזכייה בגביע. כריס אוזגוד היה מצוין בריצה של דטרויט לאליפות בעונה שעברה, אבל בעונה הרגילה הוא סבל מחוסר יציבות ויכולת בינונית עד כדי כך שמעמדו כשוער הראשון של דטרויט כבר לא היה בטוח. ואז הגיע שוב הפלייאוף, ושוב אוזגוד מפגין יכולת מעולה. ייתכן שמה שהספיק מול קולומבוס הבלתי מנוסה והספיק בקושי מול ההתקפה הבינונית של אנהיים, עלול לא להספיק מול ההתקפה הקטלנית של שיקגו.

מצד שני, ניקולאי חביבולין נותן בפלייאוף הזה קאמבק של ממש. מי שהיה מכוכבי האליפות של טמפה ביי וזכה לכינוי "חומת בולין" על יכולתו באותן שנים, אכזב מאוד אחר כך בשיקגו, שאפילו הציבה אותו בווייברס עד שמשכה אותו בחזרה מכיוון שאף קבוצה לא התעניינה בו. לחביבולין אולי אין מספרים מרשימים במיוחד בפלייאוף הזה, אבל יש לו את הניסיון והמנהיגות והוא פשוט נמצא שם ברגע שבאמת צריך אותו.

כרגיל, דטרויט מציגה בפלייאוף הזה הגנה אימתנית. ניקלאס לידסטרום הבלתי נגמר לא רק עושה עבודת הגנה מעולה, אלא גם משיג בממוצע נקודה במשחק. החזרה של בריאן רפאלסקי הותיק בודאי רק תוסיף. ג'ונתן אריקסון, הרוקי, היה מצויין כשהחליף את רפאלסקי לצידו של לידסטרום ויש עוד את בראד סטיוארט וניקלאס קרונוול הותיקים.

צמד המגנים המוביל של שיקאגו, ברנט סיברוק ודאנקן קית, עשו עבודה מצויינת נגד הקוים החזקים של קלגארי וונקובר, ואף סייעו לא מעט להתקפה. גם שאר שחקני ההגנה, בראשותו של בריאן קמפבל הותיק, מסייעים רבות להתקפה. אבל נגד דטרויט, בניגוד ליריבות הקודמות, הם יצטרכו להשקיע יותר בהגנה כיוון שלדטרויט יש יותר מקו התקפה חזק אחד שצריך לעצור.

שיקגו ודטרויט מובילות את הפלייאוף בממוצע כיבושים למשחק (שיקגו עם 3.67 ודטרויט עם 3.64), וזה מבלי להכניס אף שחקן לשלישיה הראשונה של המבקיעים או ספקי הנקודות בפלייאוף. מה שמראה שנטל הבקעת השערים מתחלק על כולם, כולל הקו השלישי והרביעי. פאבל דאטסיוק ומריאן הוסה אמנם לא מציבים מספרים מרשימים לדטרויט בינתיים אבל הם תמיד מסוכנים, הנריק זטרברג מראה למה בדטרויט כל כך רצו להשאיר אותו ויוהאן פרנזן, כהרגלו, פורח בפלייאוף. דניאל קלירי חוגג גם הוא בפלייאוף ומוביל את הקבוצה עם 10+ .

מנגד, שיקגו מציבה התקפה צעירה מאוד שלא נראה שהמעמד הגדול עושה עליה יותר מדי רושם. הקו הראשון, שכולל את פטריק קיין (בן 20), ג'ונתן טאוס (21) ופטריק שארפ (27) מציג משחק מהיר מאוד שיכול להקשות על ההגנה הזקנה של דטרויט, אך גם שאר הקוים עם שחקנים כמו סמואל פאהלסון, מרטין האבלאט, אנדרו לאד והמועמד לתואר רוקי השנה, כריס ורסטיג', תורמים את חלקם למאמץ ההתקפי בשערים ובמשחק פיזי. רק תראו מה הם עשו לרוברטו לואונגו בסיבוב השני.

פאוור-פליי (ספיישל טים): גם כאן שתי הקבוצות מובילות את הפלייאוף כששיקגו עם 29.4 אחוזי הצלחה ודטרויט עם 26.4. שתיהן גם לא מרבות לבצע עבירות בעצמן, אך בכל זאת יחידת הפנלטי-קיל של דטרויט חלשה עם 72.5 אחוזי הצלחה בעוד זאת של שיקגו טובה יותר עם 79.5 אחוזים.

הסדרה הזאת הולכת להיות מרתקת גם בגלל היריבות הותיקה וגם בגלל המצ'-אפ המעניין בין דטרויט הותיקה והמנוסה לבין שיקגו הצעירה והמתחדשת. מפגש בין שתי ההתקפות הטובות ביותר במערב לאורך כל העונה, מה שמבטיח משחקים עם הרבה ניסיונות הבקעה והרבה שערים. שיקגו משחקת בפלייאוף הזה הרבה יותר פיזי מאיך ששיחקה בעונה הרגילה ויהיה מעניין לראות אותה מול ההגנה הקשוחה של דטרויט.

על פניו, הניסיון, העומק ויתרון הביתיות אמורים להטות את הסדרה לטובת הרד ווינגס. אבל הסדרה נגד אנהיים חשפה כמה נקודות חולשה אצל האלופה ושיקגו, שנראית מצוין עד עכשיו, בהחלט יכולה לנצל אותן ולהמשיך את ההתלהבות והיכולת הפנטסטית גם לסדרה הזאת, ולקרוא תיגר על השליטה של דטרויט בבית המרכז.

שיקגו בששה משחקים.