1. זה קורה כמעט בכל שנה, איכשהו תמיד אנחנו מופתעים מחדש לגלות את הבלו ג'ייז בראשות, או קרוב לשם, ה-AL מזרח, רק כדי לגלות בהפסקת האול סטאר שהם חזרו למקום הטבעי שלהם במרכז הטבלה. האם השנה תראה אחרת? בדיקה מדוקדקת של טבלת הבית תגלה שלפני הסדרה באמצע השבוע מול היאנקיז, הבלו ג'ייז שיחקו בדיוק שלושה משחקים מול קבוצות מהבית שלהם (בולטימור החלשה) ועל כן הסדרה הזאת עשויה היתה להדגים לנו האם הקנדים על אמת או לא. ונראה שזה בדיוק מה שקיבלנו - כשדוק האלאדיי לוקח את הכדור אליו לידיים, הג'ייז טובים כמו כל קבוצה אחרת במייג'ורס, אבל כשאחד מארבעת המתמחים של הדוק, כמו שקוראים להם בטורונטו, עולה למאונד מול קבוצות מנוסות, התוצאות קצת פחות מחמיאות ועשויות לרמז על העתיד לבוא.
2. הסיפור החם השני של העונה עד עכשיו הוא בית ה-NL מרכז, שבהתחלה נתן לנו את פיטסבורג עם פתיחה סוערת, שבינתיים חזרה למציאות, אבל כרגע יש בו ארבע קבוצות סט. לואיס, שיקגו, סינסינטי ומילווקי שלכולן מאזן חיובי וביניהן מפריד לא יותר מחצי משחק. מארבע הקבוצות, המעניינת ביותר לטעמי היא סינסנטי, שלא בדיוק הריחה את ניחוח ההצלחה בשנים האחרונות. לבנגאלס, טוב לרדס (תודו שהדימיון לא קטן, אפילו לשתיהן יש מאמן שחור) נראה שיש השנה מספיק מרכיבים להצלחה כשהראנג, וולקאז ו-קואוטו מרכיבים רוטציה יעילה ומעלה ובהתקפה יש להם שחקנים עולים כדוגמת ברנדון פיליפס, ג'ואי ווטו וג'יי ברוס. הבעיה שעשויה להתעורר לרדס והיא תתעורר היא האיש מאחורי הקווים, דאסטי בייקר, שמאז שלקח את הג'איינטס לוורלד סירייס על הגב של בארי בונדס, נכשל בכל קבוצה בה היה וגם הצליח לחסל בדרך קריירה של מגיש או שניים (וד"ש מג'ייסון שמידט).
3. הא, כן, קנזס סיטי אלו שהיו אמורים לרענן לנו את הקיץ עם רצף של שישה הפסדים וכבר ירדו למקום שני בבית.
4. מי שכן עשויים להשאר איתנו לאורך זמן אלו הריינג'רס, שאמנם כבר שנים מציגים את אחת ההתקפות הפוריות בליגה, אבל למעט נגיעות פה ושם, לא הצליחו ממש לאיים על מקום בפלייאוף, והסיבות לכך ידועות. זאת קצת שאלת הביצה והתרנגולת, אבל לא משנה אם זה בגלל שהמגרש עשה את הפיצ'רים שלהם לגרועים או שפיצ'רים טובים לא הסכימו להגיע לארלינגטון בגלל המגרש, הרי שהחוסר במגישים איכותיים כבר שנים רבות עומד בעוכרייהם של הריינג'רס. אז למה שהשנה תהיה שונה? קודם כל, כי ההתקפה של הריינג'רס עוד יותר טובה מזו של שנה שעברה, אם זה בכלל אפשרי, כשאיאן קינסלר הוא כרגע הסקנד בייסמן הטוב בליגה (וכבר דיברנו כמה העמדה הזאת השתפרה בשנים האחרונות) ואפילו ג'וש המילטון מתחיל להכנס לגרוב. הסיבה השניה והמרכזית היא שהפיצ'ינג, גם אם לא הפך לאימתני או אפילו קרוב לזה, ממוקם במקום טוב באמצע כרגע, עם ERA של 4.61, שמספיק עם התמיכה ההתקפית כדי לשמור את הריינג'רס תחרותיים.
5. מה שכן, שימו לב לאיינג'לס. ארווין סנטנה חזר אתמול, ג'ון לאקי חוזר בסוף השבוע וגם קלווים אסקובר לא רחוק.
לא משתלם להיות חזק
6. שבוע עבר מאז נתפס מני רמירז על סטרואידים ואיך מסתדרים בקבוצה השניה של לוס אנג'לס בלעדיו? ובכן, ככה ככה. מאז ההרחקה של מני, הדודג'רס על מאזן שלילי של 4:3, אבל זה לא מפתיע בהתחשב שרוב המשחקים הללו היו בחוץ, שם מתקשים הדודג'רס. מה שכן מפתיע, הוא שממוצע החבטה של לוס אנג'לס מאז ההרחקה, דווקא השתפר משמעותית ועומד מעל 30%, כך שהמושבעים עוד לא החליטו.
7. רצף החבטות של ריאן צימרמן הצליח להגיע עד למספר העגול שלושים לפני שנעצר מול הג'איינטס השבוע, מה שהזכיר לנו שוב כמה בלתי אפשרי היה הרצף ההוא של דימאג'יו, עם 56 משחקים רצופים. צימרמן בקושי עבר את חצי הדרך וזה משהו ששחקנים גדולים כמו טד וויליאמס, בייב רות' וווילי מייז מעולם לא הצליחו להשיג ועדיין היה רחוק 26 משחקים מלהגיע לשיא ההוא. תחשבו על זה יש רק שחקן אחד נוסף שהצליח לעבור את ה-40 משחקים רצוף (פיט רוז, עם 44) ואפילו הוא היה רחוק שבועיים מהשיא של דימאג'יו.
8. ואיזה מסכנים הנשיונאלס, עכשיו אפילו את התשומת לב הקטנה שהם קיבלו מהתקשורת בגלל הרצף של צימרמן הם לא יקבלו.
9. ואם דיברנו על רוז, שימו לב לזה אם זה לא היה מצחיק, זה היה קורע מצחוק פיט רוז חושב שא-רוד צריך להכנס להול אוף פיים, למרות שהוא מאמין שלקיחת סמים יותר חמורה ממה שהוא עשה (הימר על כל העולם ואשתו, כולל על הקבוצה אותה אימן). נו, אם פיט רוז ממליץ עליך, באמת תמו בעיותך.
10. ולסיום, סתם סטטיסטיקה מעניינת (כרגיל, באדיבות ג'ייסון סטארק) אחרי 13 הסטרייקאאוטים של ג'סטין ורלאנדר אתמול מול מינסוטה (ברוך השב מן הכפור, אדון ורלאנדר) ראינו השנה תשעה משחקים בהם פיצ'רים זרקו 12 סטרייקאאוטס ומעלה. כמה מאותם מגישים זכו בניצחון? אחד בדיוק (טים לינסקאם האליל מול אריזונה). בהחלט מוזר.