הגל החדש של הכדורסל הישראלי

זה היה מאבק מרגש בין שני סיפורים אופטימיים, נדירים כל כך בנוף האפור של הכדורסל הישראלי. מצד אחד הפועל חולון, שחזרה ממצב של מוות קליני לזכייה בגביע והיתה רחוקה זריקה אחת של בריאן טולברט מהפיינל-פור. מהצד השני, גל מקל, שהגיע לגליל כמחליפו של אלוף ישראל, גוני יזרעאלי. אתמול, כשמקל ובריאן רוברטס נחו על הספסל ברבע השני, חולון התאוששה במהירות אחרי רבע ראשון נוראי, ויזרעאלי שידר בילבול בארבע דקות על הפארקט. מקל חזר וכמעט לא נח עד הסיום. עודד קטש יכול לסמוך רק על רכז אחד בקבוצה שלו, ילד בן 21 שהפך ככל שהעונה התקדמה לגארד הישראלי המרשים בליגה ושקור הרוח שלו בדקות ההכרעה הזכיר אחד, עדי גורדון.

בשוך הסערה, למרות המשחק הצמוד, המהפכים והשריקות השנויות במחלוקת (שרובן היו, למרבה ההפתעה, מוצדקות), חייבים לומר שלחולון לא הגיע לנצח. אחרי שברבע הראשון היא לא שמרה ואיפשרה לרוברטס להיראות כמו כוכב יורוליג, כשחזרה היא נבנתה על התלהבות ועל הטירוף של טולברט (וערב מפתיע של ליאור ליפשיץ) ופחות על כדורסל קבוצתי ומאוזן.

דני פרנקו לא אשם: לואיס פלורס לא הופיע, יהוא אורלנד שכח איך עושים סל, והגבוהים המוגבלים שלו לא מספקים שום אופציה בצבע. גליל, מנגד, פרט לבלק-אאוט ברבע השני ובחלק הראשון של השלישי, ידעה לא להתבסס רק על רוברטס ומקל, מצאה את האנשים הפנויים ולא אמרה נואש גם כשהמשחק נראה בידיים של חולון. בסופו של דבר, היתרון התקציבי של גליל בא לידי ביטוי גם במשחק הזה, כמו בכל שלוש הסדרות האחרות.

ועדיין, אי אפשר לקחת מעודד קטש את הקרדיט על הניצחון. מאמנים ישראלים אוהבים להתהדר בגידול צעירים, אבל קטש ביצע, כשטיפח את יוגב אוחיון ומקל. גליל גם משחקת תחת הדרכתו כדורסל קבוצתי, שמבוסס על גארדים, אבל לא על שכונתיות. לפני שנתיים מתח קטש את מכבי בחצי גמר הפיינל-פור, התמנה למאמנה והתרסק. הפעם, כשיפגוש את הצהובים שוב באותו שלב, המשרה ממול תפוסה לכמה שנים, וטוב שכך. המאמן הצעיר והמוכשר עדיין צריך להתבשל לפני שיתקדם לרמה הבאה. יש לקוות שמכבי תבין שהדברים תקפים גם לגבי הרכז הנהדר שלו.