על ניגרי ונגרים

ארבע פעמים בהיסטוריה עמדה מכבי חיפה בפני אפשרות מוחשית לדאבל. כשתואר האליפות בכיסה היא הגיעה לגמר, שם נוצחה 1:0 על ידי בית"ר ירושלים לאחר שזכתה באליפות ב-1984/85 ובפנדלים על ידי אותה בית"ר ב-1988/89. ב-1990/91 מימשה, סופסוף, את החלום לאחר ניצחון על הפועל פתח תקווה וב-2001/02 "חזרה לסורה" עם הפסד בבעיטות ההכרעה למכבי תל אביב. ארבע הזדמנויות, דאבל אחד.

אם תעבור חיפה את הפועל תל אביב, היא עשויה להגיע גם לגמר הגביע הקרוב עם האליפות בכיס, בפעם החמישית ב-24 שנים. זה לא משהו שאפשר לזלזל בו. ואם היא תזכה בדאבל הזה, תישאל לא רק השאלה איפה היא עומדת ביחס לדאבליסטיות אחרות בהיסטוריה, אלא אפילו ביחס לקבוצות העבר שלה, אלה שרק נגעו בתואר הכפול ולא זכו בו. האם זו קבוצה טובה יותר מאלה של שלמה שרף, של אמציה לבקוביץ' ושל אברהם גרנט? האם ראוי יניב קטן לעשות את מה שלא הצליחו אברהם אבוקרט ואריק בנאדו כקפטנים?

מובן שמדובר בדיון היפותטי לכל דבר, ועדיין – התשובה היא שלא, קטן וחיפה לא ראויים לדאבל הזה. אין צדק בכדורגל, גורסת הקלישאה הכי ישנה בספר, אבל אתם יודעים מה? לפעמים, כשצריך אותו, הוא בכל זאת נמצא שם.

לאף אחד אין ספק מי יהיה שחקן העונה במקרה שהפועל תל אביב תזכה באליפות. האיכות, הדומיננטיות ובעיקר החשק לשחק אחרי שכבר היה נדמה שנשבר לו מהליגה שלנו, כל אלה מעמידים את וינסנט אניימה בשורה אחת מעל כולם. השוער הניגרי של האדומים הוכיח השנה מדוע קבוצות מאירופה רצו בו ואיזה מחטף ביצעה בזמנו בני יהודה כשהביאה כישרון עצום כמוהו דווקא לישראל.

תוציא את אניימה מהפועל תל אביב ותקבל קבוצת ליגת על לגיטימית, מקום 5-7, לא יותר. בכך יודו גם אחרוני האוהדים האדומים. ומי מלבד אניימה היה טוב השנה בהפועל? יבואה, שלא חזר מגאנה אותו שחקן שהיה בשני הסיבובים הראשונים? נאתכו שמראה ניצוצות אבל עדיין לא בשל? יגאל אנטבי, שעם היותו שחקן נשמה, קיבע את האפרוריות על מצחו?

היו לא מעט שוערים שהביאו אליפות לקבוצות שלהם, אבל רובם ככולם נהנו מפיגורות התקפיות או הגנתיות. לחודורוב היה את שלמה לוי, לצ'אנוב את ברקוביץ' ועטר ולאובארוב את נמני ואיציק זוהר. בכל אליפות של הפועל תל אביב, זו שאנחנו נוהגים להדביק לה תדמית הגנתית, הייתה לפחות דמות נוצצת אחת בשדה – שייע פייגנבוים, משה סיני, שלום תקוה ורונן חרזי. המשפט לפיו "בסוף לא זוכרים איך, זוכרים רק מי לקח אליפות" מעולם לא היה כל כך שגוי. להיסטוריה ולמיתוס יש ערך משלהם, ומה שנזכור מהאליפות הזו הוא ניגרי תמיר אחד.