שעת מבחן

מי יהיה שחקן העונה במקרה שמכבי חיפה תהיה אלופה? השאלה הזו הרבה יותר ברורה במקרה של הפועל תל אביב – וינסנט אניימה. אבל מה יקרה אחרת? יניב קטן? אולי שחקן תחילת העונה. ניר דוידוביץ'? אולי שחקן סוף העונה. יותר מכולם, מגיע לגוסטבו בוקולי. דווקא בגלל שזה לא היה בוקולי שאנחנו מכירים, זה שהיה מפרפר שחקנים על הקו ומלהטט באזור ה-16. לשחקן ברמתו של בוקולי קשה להמציא את עצמו מחדש ברגע שהתנאים להצלחה משתנים. הגוף מתחיל לבגוד, המאמן פחות בונה עליך ומתזז אותך בין הספסל למגרש, ובין העמדה הישנה לחדשה. יש חוזה אין חוזה, יש הרכב אין הרכב – בוקולי בנה את עצמו בזכות כוח רצון, הכוח לשרוד בכבוד ולא לתת לאף אחד למחוק אותך. למעשה, זאת מכבי חיפה של העונה: לא מבריקה, אבל לא מוותרת. לא בטוח שזה יספיק לאליפות בסופו של דבר, והפועל תל אביב עוד יכולה לנצח בקרית אליעזר, אבל יעקב שחר צריך להעביר הלאה את המסר: מכבי חיפה של השנים הבאות צריכה לבנות את עצמה על בסיס האופי של בוקולי. אם זה לא יביא אליפות העונה, זה ודאי יביא בעונות הבאות.

קבוצות מנצחות הן תמיד מבריקות טקטית, ו/או חזקות מנטלית, ו/או בנויות באופן מאוזן, ו/או מחזיקות בסגל מרשים. עם השנים התיאוריות שלנו לגבי סיבת ההישג הן הרבה יותר מוחלטות, ושוכחות לא פעם מרכיב מאוד חשוב: המזל. אותו גורם על טבעי, נשגב מבינתנו, שטורף בשנייה את הקלפים שזה עתה סידרנו. לולא אותו מזל, לולא אותו סל של דרק שארפ, מכבי תל אביב הגדולה של פיני גרשון לא היתה זוכה בגביע אירופה, ואחד מהמיתוסים הגדולים ביותר על קבוצת ספורט ישראלית היה משתנה לכרוניקה ידועה מראש של כישלון.

האדם לא אוהב את אותם חלקים בחיים שהוא לא מבין אותם, אבל הם קיימים בספורט הרבה יותר משאר התחומים. בדרך כלל, כל שעליך לעשות הוא ליצור את התנאים כדי שהמזל יהיה איתך. כי מה ההבדל בין אותו ניצחון של מכבי חיפה על הכח לתיקו של הפועל תל אביב מול סכנין, אם לא המזל? מכבי חיפה אפילו שיחקה גרוע יותר ונתנה ללחץ להשפיע עליה יותר מאשר הפועל תל אביב, אבל היה לה את קורטוב המזל ששינה את התמונה. אלישע לוי יצר את התנאים לכך: הוא ערך חילוף כפול במחצית, הכניס את ארבייטמן, והגדיל את הסיכויים שלו לעקוץ. הודות לשוער הכח ולשתי הדקות שלקח לקבוצה של דודו דהאן להבין שאין מה לפחד מהשינויים שחיפה ערכה במחצית, זה הצליח.

אלי גוטמן, כך לפעמים נדמה, מאוהב יותר מדי בכוח שלו לשלוט בדברים, ומאמין יותר מדי בהשפעה שיש למאמן על ההתרחשויות. לעתים אפילו נראה שגוטמן ממש מאוהב בשיטה שלו, דבק במערך שלו ולא מטיל בו ספק. את החילוף הראשון שלו מול סכנין, להבדיל מאלישע לוי, גוטמן ערך רק בדקה ה-60. הכי סטנדרטי שיש. גוטמן הוא מאמן של דרך. הוא מאמן עקשן של דרך. זה מה שהפך אותו לאחד המאמנים הטובים והיסודיים בישראל, אבל זה גם מה שעצר אותו לפעמים. ההיצמדות המוגזמת לדרך.

גוטמן חייב להפתיע השבוע. לגרות את הקבוצה שלו עוד פעם אחת לפני הישורת האחרונה. המלצה: תן את הקבוצה לטלקיסקי. תן לו את המפתחות של הקבוצה, כי מכל שחקני החלק הקדמי לו יש את הסיכוי הגבוה ביותר לשבור את הצפוי ולעשות את הנדרש. למרות שהוא נראה רדום והוא מעצבן חלק מהאוהדים שלך, צור אצלו את התנאים לכך, תאפשר לו לעשות דברים שהוא אוהב יותר ואתה פחות. בראי ההיסטוריה בסוף יזכרו את המערך שלך לאורך כל העונה כדבר המנצח.

הבעיות שמעיקות על יניב קטן להפוך לשחקן שכולם היו רוצים שהוא יהיה הן ידועות, אבל יש נקודה נוספת שמומלץ לקחת בחשבון: קטן הוא שחקן קצת שבע. שחקנים מסוגו, שפורצים בגיל מוקדם, 17-18, מתקשים לשמור על אותה רמת מתח לאורך כל הקריירה. בגיל 26, 27, 28, כשאתה כל הזמן במרכז העניינים וכל הזמן תחת דרישות, הריגוש קצת נשחק, האנרגיות קצת פחות חזקות. את הרגעים הכי טובים שלו בקריירה קטן מצא כאשר היה משהו שגירה אותו להתעורר, שאילץ אותו שוב להוכיח. אצל קטן, בדרך כלל, זה מאמנים איתם התעמת. גרנט לא נתן לו לשחק? הוא הגיב במספר חודשים מצוינים תחת יצחק שום. רוני לוי לא כיבד אותו? הוא הגיב בפתיחת עונה מצוינת תחת אלישע לוי. אבל כמו שמלמדת העונה הנוכחית, במספר מקרים קטן חזר לישון אחרי שהתעורר.

תהיו בטוחים שקטן ירצה לנסות להוכיח את עצמו גם במשחק העונה מול הפועל תל אביב. זה כבר קרה לקטן מספר פעמים, אבל לרוב זה נראה כאילו הוא מנסה להיות משהו שהוא לא, שיחק בצורה מוזרה, איבד את הביטחון, וגרר את מכבי חיפה איתו. ביום שני קטן יהיה חייב לגלות בגרות ולהבין מהר מאוד האם במשחק הזה הוא באמת מצליח להתעלות, ואם לא, להיות מספיק בוגר כדי לזוז הצדה.

סליחה על ההשוואה, אבל זו נקודה חשובה לא רק בהקשר של המשחק בקרית אליעזר ביום שני. גם ליאו מסי, להבדיל מיליוני הבדלות, סובל מעדת מעריצים שמצפה ממנו להיות מה שהוא לא. כולם ציפו שמסי ייקח עליו את משחק הגומלין של ברסה מול צ'לסי, אבל מסי, ברוב המקרים, אפילו לא ניסה. לכאורה, זה מביך, אבל מותר גם להתפעל מהבגרות שהוא גילה. מסי זז הצדה וחילק לא מעט מסירות מצוינות לחברים שלו. הוא לא נכנס עם הראש בקיר, ועשה את מה שנכון לאותו רגע ולא כדי לרצות תיאוריות ישנות לגביו. הוא יכול היה לנסות את אחד השערים המרהיבים שלו בדקות הסיום בסטמפורד ברידג', אבל תחת זאת בחר למסור מעט אחורה לאינייסטה. התוצאה ידועה.

אם קטן יידע לעשות זאת, לזוז הצדה רק כדי לתת לשאר החברים שלו לעבור, הסיכוי של מכבי חיפה לנצח את הפועל תל אביב יגבר. אם קטן ינסה לקחת את המשחק עליו וייכשל, הוא שוב ייגרר למערבולות ששאבו אותו כל כך הרבה פעמים. זו לא בושה לזוז הצדה ולהפעיל את האחרים. להפך. אין אף שחקן במכבי חיפה עם יכולת מסירה כמו של קטן, שיכול וצריך לשמש בורג באזורים בהם המשחק נתקע להם. לעזור בניהול המשחק, בהפעלת האגפים, בהכנסת כדור חכמה שתפרק פלונטר. אם אתה לא מסוגל להכריע משחקי עונה, כנראה שאתה הרבה יותר מתאים בלעזור לאחרים לעשות זאת.

מי זוכר כמה שערים בני יהודה כבשה בעונת האליפות ההיסטורית שלה, זו שכולנו אוהבים להתרפק עליה? 1.5 למשחק – בדיוק כמו מכבי חיפה והפועל תל אביב העונה. מי יודע כמה שערים כבשה מכבי חיפה בעונת האליפות הראשונה שלה, זו של סלקטר, ארמלי ורוזנטל? 48 ב-30 משחקים, רק שלושה יותר משתי המובילות שלנו העונה. בית"ר של אותה עונה, אגב, עם אוחנה, מלמיליאן ונוימן, כבשה בדיוק כמו מכבי חיפה והפועל תל אביב הנוכחיות – 45 ב-30 משחקים.

לא פעם התקשורת נוטה לשכוח את הדברים האלה ולקטול את הליגה שלנו. לדבר על ירידת הרמה, לבכות על המחסור בשערים ולרצות את הצורך הנורא של לקוחותיה לגשר בין מה שאנחנו רואים בליגת האלופות לליגת העל. אני לא אומר שזה לא נכון והרמה לא בשפל, רק מבקש בשם מי שעוד אוהב כדורגל ישראלי: אנא, לא השבוע. לא הפעם. יש מעט מאוד מקרים בהם מזדמן לנו משחק כזה מרתק בצמרת הליגה, אל תהרסו גם אותו עם הבכיינות המתגעגעת שלכם. נכון, זה משחק בין אלופות לא ממש ראויות, שמתקשות לעמוד בלחץ ולעשות עלינו רושם. אבל גם אם נצעק את זה השבוע חזק יותר, זה לא בדיוק עומד להשתנות. אז באמ'שלכם – תנו פעם אחת לשם שינוי ליהנות מהדרמה.

"הפועל תל אביב הקבוצה הכי טובה בארץ"

זה השבוע בו אלישע לוי חייב לשים חותמת אישית ברורה יותר על האליפות של מכבי חיפה, אם וכאשר כמובן. ההיסטוריה מלאה במאמנים מהדרג השני שזכו באליפויות שלא עזרו להם בסופו של דבר לקחת את הקריירה שלהם לבמות חדשות. זה השבוע בו יכולת ניהול האנשים ותמרון היריבים נמדדת יותר מתמיד. זה השבוע בו אלישע לוי חייב להראות שהוא עשוי מהחומרים הנכונים, מהחומרים שמעבירים את הלחץ ליריבה, מוציאים אותה משיווי משקל ומסמנים בדיוק לשחקנים מה צריך לעשות. עד המשחק, זה השבוע שלו.

הפועל תל אביב צריכה יותר את האליפות הזו ממכבי חיפה. האדומים הרבה יותר רעבים לתואר הזה מחיפה, שעדיין לא פתרה לחלוטין את הבעיות הישנות שלה – הצעירים שעדיין לא סוחבים, הקהל שלעתים נוהג בבוגדנות. מכבי חיפה תרוץ לאליפות גם בשנים הבאות, להפועל תל אביב זה קורה בתדירות הרבה יותר קטנה. עד המשחק מול סכנין, הרעב הזה שיחק לטובתה של הפועל תל אביב. תחושת ההזדמנות ההיסטורית עשתה את שלה. בזמן שהדברים הלכו קצת בקלות מדי למכבי חיפה, הפועל תל אביב נבנתה מהקשיים ולכן היתה ערוכה טוב יותר להתמודד עם מצבים בעייתים. בשנייה שנהיה לה קצת טוב, היא נרדמה על ההגה.

למזלו של אלישע לוי, ההזדמנות ההיסטורית של האדומים הפכה פתאום ללחץ היסטרי. עכשיו נראה כיצד לוי ישחק עם המצב הבעייתי אליו נקלעה הפועל תל אביב. אם לוי ינסה להסתער, אולי מתוך מטרה להוכיח משהו לפרשנים, כמו שעשה במשחקים מול היריבות הרציניות, ייתכן שהוא ייעקץ וייענש על כך. במבט מהצד נדמה היה שאלישע לוי נגרר אחרי מה שכתבו עליו, וניסה גם לנצח וגם לשחק התקפי ויפה, אבל מהר מאוד הבין שיש לו קבוצה של ילדים שייקח זמן עד שתנצח משחקים גדולים על אוטומט.

המצב של הפועל תל אביב מאפשר לאלישע לוי לשלוט בדברים. להכתיב את סגנון המשחק הנכון לשלב הזה בהתפתחות הקבוצה שלו. לתת להפועל תל אביב לשבור את הראש איך כובשים, ולגרום לה לשלם על כך כשהיא נלחצת ברגע שהדברים לא יילכו. הייתי רוצה לראות גם יותר מניפולציות של אלישע לוי בתקשורת. גם כדי להוציא את הפועל תל אביב קצת משיווי משקל, וגם כדי להבהיר לסביבה על מי בדיוק מעיק הלחץ. רמז: פחות לגרום לשגרירי הפועל תל אביב בתקשורת לדבר על קללת אליעזר (מה שמעביר את הלחץ אליך) ויותר לדבר על קללת האליפות שהפועל תל אביב שוב עלולה להחמיץ (מה שיעביר את הלחץ לאדומים). בעיניי, זה מודד מנהיגים ולא פחות מרשים מעוד ניצחון על הפועל תל אביב.