הנס גוסס

סדרות רבע הגמר, שהחליפו העונה את הסיבוב השלישי המיותר, היו אמורות להשיב לכדורסל את הדרמה שנעדרה משני הסיבובים חסרי ההשראה שקדמו להן. תחת זאת, בשלוש מהסדרות נמשכו המגמות מהעונה הסדירה, כמעט ללא שינוי.

מכבי תל אביב התעוררה רק לאחר ששמטה משחק ראשון מול אשקלון, בהמשך ישיר לשנה טראומתית. ירושלים לא שיכנעה, כמו לאורך כל התקופה מאז הודחה בחצי גמר הגביע, אבל זה הספיק כדי לדלג מעל נהריה המרוששת. בשתי הסדרות האלו ניצח היתרון הכלכלי. בסדרה השלישית הסיפור מעט מורכב יותר. המקום הרביעי בפיינל-פור היה צריך להיות רשום על שמה של בני השרון בטאבו. יש לה בעלים שמכניס את היד לכיס ויו"ר שמבין בכדורסל - מצרכים נדירים בענף. אלא שעונה גדושה בטעויות - החל במינוי של משה ויינקרנץ למאמן, המשך בהתבססות המוגזמת על מאיר טפירו המזדקן ועד להיעדרו של ישראלי מוביל נוסף - הרחיקה אותה מהמעמד.

מכבי חיפה, שגברה עליה וחגגה כאילו לקחה אליפות, צריכה לראות בפיינל-פור את תחילת הדרך, ולא את סופה. לאחר שניצחה את ירושלים בחצי גמר הגביע, תגיע חיפה למפגש החוזר מולה טובה עוד יותר, עם דורון פרקינס הבריא וכשמאמנה אבי אשכנזי מעניק לדבון ג'פרסון הנהדר תפקיד משמעותי יותר בהיררכיה.

הקבוצה היחידה שיכולה לשבור את ניצחון הכסף היא הפועל חולון. מאז הזכייה בגביע, התחושה היא שתיכף ייחשפו מגבלות ההרכב של דני פרנקו. אתמול זה קרה. משחק החדירות של גלבוע המוכשרת והעמוקה יותר פירק את ההגנה המפורסמת שממול. על אף שתארח את המשחק החמישי, חולון היא האנדרדוג - הקבוצה שכמעט התפרקה, שמשחקת באולם מט לנפול ולא נטשה את הבית כשסבלה ממצוקה כספית, בניגוד ליריבתה. אם חולון תעפיל לפיינל-פור, היא תשלים עונה גדולה לא פחות מהקודמת. נכון לאתמול, נראה שהנס שלה מתחיל להתפוגג.