פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מאנדיי, מאנדיי: נשבר המיתוס

        למה יותר מאלכס רודריגז ובארי בונדס, דווקא התפיסה של מני רמירז פגעה עמוקות בחובבי המשחק ומה הסיפור של טורונטו? סיכום השבוע בבייסבול

        האכזבה

        זו לא העובדה שתפסו מגה סטאר, משהו שכבר קרה בעבר ועוד יקרה בעתיד. זה גם לא הקטע של "את האחרים תפסו רטרואקטיבית ואותו תפסו על חם". זה לא העניין של "אם הוא נגוע כל הענף נגוע" (יו דונט סיי). לא, זה לא זה. זה פשוט משום שהוא מני רמירז.

        קראתי את השטויות (אם יסלחו לי בעלי הדעה האחרים) על כך שהאליפויות של בוסטון מ-2004 ו-2007 נגועות מעכשיו לעד, כאילו שביאנקיז של שנות ה-90 או בכל האלופות של שנות ה-2000 לא היו צרכנים. אין שום קשר לאליפויות של בוסטון, לקליבלנד הגדולה משנות ה-90' או להצלחה העכשווית של הדודג'רס. הקשר היחיד הוא למני רמירז, האיש שמכולם לא העזנו לחשוב שיש אפילו אפשרות קטנה שייקח סמים.

        מני מעולם לא היה חסיד אומות העולם. הוא אינפנטיל ילדותי שמחפש תשומת לב ושלפעמים משדר שהוא בכלל לא חלק מהמשחק. הוא יודע לחבוט, הוא טוב בזה ולכן הוא משחק בייסבול, אבל התחרות, הכסף שמסביב, התהילה - לכל אלה לא נראה היה שהוא באמת מודע. הוא ילד קטן, Manny being Manny. אז זהו, שיותר לא נוכל לחשוב עליו כעל Manny being Manny. שוב אנחנו כועסים עליו, אבל בעבר תמיד סלחנו. הפעם יהיה לנו הרבה יותר קשה.

        הקאמבק

        לעתים רחוקות אנחנו מרחמים על העשירים. לעתים יותר רחוקות אנחנו מביעים חמלה והזדהות לשחקני בייסבול, אותם אלה שלא מתאמצים במיוחד כדי להביא מיליונים לחשבון הבנק. כשהם חוטפים בראש, הם הופכים לבדיחה ואנחנו תוהים מה לעזאזל עובר בראש של מנהלי הקבוצות. למה את 126 מיליון הדולר האלה לא יכלו לחלק אחרת, מדוע היו צריכים לשלם כל כך הרבה לבארי זיטו?

        מאז עונת הסיי יאנג של 2002, זיטו הפך להיות מגיש שלאף אחד אין מושג מה ייתן ביום נתון. יש הרבה מגישים כאלה, אבל כשמדובר בשמאלי בעל קרב-בול קטלני, זה הרבה יותר בולט. כמה שחקנים כאלה כבר יש? כשהג'איינטס החתימו אותו, לאחר פלייאוף מצוין ב-2006, הם ציירו בראש את הזיטו שמשבית את יוהאן סנטנה, בוודאי שלא את שבר הכלי שסוגר אצלם שתי עונות עם ERA שנע בסביבות ה-5.00. הם לא ראו את הכישלון מגיע, איכשהו כל שאר העולם כן.

        ואז באו שלושת השבועות האחרונים, ובמיוחד המשחק שבו השבית את הדודג'רס כמו בימים הגדולים, שבו ערער את הביטחון של צ'אד בילינגסלי, אחד מטובי המגישים ב-NL, ממש כמו שעשה לסנטנה בפלייאוף של 2006. בארי זיטו שוב פה. בקרוב נדע אם גם כדי להישאר.

        היצרנים

        אלמלא הייתה קנדה כל כך קרובה גיאוגרפית לארצות הברית, ספק אם בייסבול היה הופך לחלק אינטגרלי ממנה. אחרי שנתנו לאמריקאים נדוניה גדולה בדמות ההוקי קרח, הסתפקו הקנדים בלשאוב אליהם ליגת פוטבול דלוחה ושתי קבוצות בייסבול שהיו גדולות בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. בינתיים אחת מהן עברה לוושינגטון והשניה כבר לא כל כך רלוונטית.

        משהו בפתיחה של טורונטו די מחייב להתייחס אליה ברצינות הפעם, לחשוב שאולי זו השנה שלה. יותר מהמאזן ויותר מהיכולת ההתקפית, צריך להעריך את הבלו ג'ייז על פס ייצור המגישים שלהם. אם נדמה היה בשנים האחרונות שהקבוצה הזו נשענת בעיקר על רוי האלאדיי, טורונטו צימחה דור מצוין, שלרוע מזלה לא מפסיק להיפצע. דסטין מקגאוון היה אמור להיות פרוספקט מוביל, אבל הפציעות מונעות ממנו להתקדם, גם ג'סי ליץ' לא נשאר בקו הבריאות והקרבן האחרון היה ריקי רומרו, שפתח את העונה מצויין ונשר לרשימת המושבתים. ועדיין, הקבוצה לא מתייאשת ומעלה שוב ושוב כישרונות מהפארם. שימו לב לסדרה האחרונה באוקלנד: סקוט ריצ'מונד ספג חמש ריצות באינינג השני ועדיין המשיך משחק מלא של שמונה אינינגים. בשבת רשם בריאן טולה שבעה אינינגים מרשימים וביום ראשון עשה את זה ברט ססיל עם שמונה אינינגים כוחניים. אפשר להבין שהסיפור שם לא מקרי. עם מאמן מנוסה וטוב כמו סיטו גאסטון, נותר רק לבדוק האם הסגל הצעיר הזה, ביחד עם שדאים שאפתניים כמו ארון היל ואדם לינד, יכול לעשות את מה שטמפה ביי עשתה בשנה שעברה.

        בשורה אחת

        - לא לקח לפיטסבורג יותר מדי זמן לחזור ולהיות פיטסבורג.

        - מישהו עוקב אחרי המקבצים של ג'סטין ורלאנדר, שמגיע ל-101 מייל לשעה בהגשות שלו?

        - למה נתנה פילדלפיה חוזה של שנתיים לג'יימי מוייר? לא עדיף לתת לבן אדם לפרוש בכבוד?

        - בשקט בשקט הופכים ג'וני קואטו, ארון הראנג ואדינסון וולקז (למרות ההסרחה האחרונה) לטריו מאיים בהגשה של סינסינטי.

        - תגידו מה שתגידו על פרנסיסקו רודריגז, האיש הוא סוס עבודה.

        - רבים בבוסטון שואלים את עצמם אם ג'ייסון ביי יעדיף לטעום מהשוק החופשי או להאריך את חוזהו כבר עכשיו. מה שבטוח הוא שאף אחד לא מעלה ביוקי וויי ספקות על הטרייד הזה.

        - האם מאט הולידיי יוכיח אי פעם שהוא עשה את הרוקיז גדולים ולא להפך?

        - כמה זמן תמשיך טקסס לצעוד בראש ה-AL מערב בלי שאף אחד ירגיש?

        מצעד המנצחים

        הומראנס:

        1. קרלוס פניה (טמפה ביי) - 13
        2. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 12
        3. אדם דאן (וושינגטון), אוואן לונגוריה (טמפה ביי) - 11
        5. ארבעה שחקנים עם 10

        אחוזי חבטה:

        1. קווין יוקיליס (בוסטון) - 39.3
        2. ויקטור מרטינז (קליבלנד אינדיאנס) - 39.1
        3. מיגל קבררה (דטרויט) - 39.0
        4. קרלוס בלטראן (ניו יורק מטס) - 38.2
        5. ג'ואי ווטו (סינסינטי) - 37.0

        ניצחונות מגישים:

        1. זאק גריינקי (קנזס סיטי), רוי האלאדיי (טורונטו) - 6
        2. צ'אד בילינגסלי (לוס אנג'לס דודג'רס), מארק בהרלי (שיקגו וייט סוקס), ג'ו סונדרס (לוס אנג'לס איינג'לס) - 5

        ERA:

        1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 0.51
        2. יוהאן סנטנה (ניו יורק מטס) - 0.91
        3. ג'וני קואטו (סינסינטי) - 1.59
        4. וואנדי רודריגז (יוסטון) - 1.80
        5. דני הארן (אריזונה) - 1.84