1. הסיפור של השבוע הוא כמובן ההרחקה של מני רמירז ל-50 משחקים, לאחר שהפר את מדיניות החומרים האסורים של הליגה. זה לא יהיה יומרני לטעון, שההרחקה הזאת של מני עוד יותר משמעותית מהגילויים (שהולכים ומתרבים) על אלכס רודריגז, גם בגלל שא-רוד תמיד נתפס כטיפוס ארוגנטי ולא סימפטי בעוד רמירז תמיד היה האיש החביב שאפשר לסלוח לו על הכל, אבל בעיקר משום שהגילויים על א-רוד נוגעים לעבר בעוד שמני נתפס כאן ועכשיו והראה שאם הליגה התיימרה להיות נקייה לאחר השינויים (שנכפו עליה, יש לומר) במדיניות הסמים, הרי שהיא עדיין רחוקה שנות אור מכך. ויש לזכור - לא מדובר בשחקן זוטר זה או אחר, אלא בהול אוף פיימר עתידי כמו מני, אם הוא לוקח, מה יגידו אזובי הקיר?
2. האמת, די אירוני שדווקא המדיניות המחמירה של ה-MLB היא זאת שגורמת לה הכי הרבה נזק. אם עד לפני כמה שנים כולם התנהלו כמו שלושת הקופים, בבורות מבורכת, הרי שדווקא המדיניות של הליגה, של בדיקות תכופות וענישה חמורה, היא זו שגרמה לתפיסה והרחקה ארוכה של רמירז ובכך החזירה את הליגה לאור הזרקורים, ואת כל השחקנים בה למצב של חשודים פוטנציאליים. אז אולי כרגע זה פוגע בליגה, אבל לטווח הרחוק מדובר במהלך חשוב ונכון מבחינה תדמיתית, כי בעוד בליגות אחרות מקרים כאלה מוצנעים (מה קרה לדוס מקאליסטר ועוד עשרה אחרים שנתפסו שנה שעברה ב-NFL? ושון מרימן ששיחק בפרובול? ואתם רוצים להגיד לי שאף אחד ב-NBA לא ניסה אפילו פעם סטרואידים?) הרי שליגת הבייסבול דואגת לנקות את השורות, תרתי משמע, וכשמקרים כאלה יתגלו בליגות אחרות (והם יתגלו), יצטייר הבייסבול דווקא כמתקדם מבין כולם.
3. ואולי הגיע הזמן להכיר בעובדה, שאם שחקן ענק כמו מני, כזה שהפלאק שלו בהיכל כבר היה מובטח ושהרוויח עשרות (ואולי מאות) מיליוני דולרים בקריירה שלו, מוכן לסכן את הכל בשביל עוד כמה מיליונים קטנים, אז כנראה שאין עונש בעולם שימנע משחקנים לקחת סטרואידים. הרווחים היום כל כך עצומים, שגם איומים בהרחקות לכל החיים עדיין לא ימנעו משחקן שרוצה להגיע לליגה של הגדולים או להרוויח את חוזה המיליונים להתפתות להבטחה של הכסף המהיר. צריך לצאת מנקודת הנחה שהסטרואידים פה כדי להישאר, כי איפה שיש כסף, יהיו אנשים שינסו להרוויח אותו באמצעים לא כשרים, ובמקום לנסות לחסל את התופעה מה שיהיה בלתי אפשרי צריך להתמקד במקומות שבהם היא הכי מסוכנת ילדים ובני נוער שלוקחים סטרואידים כאילו מדובר בכדורי אדוויל.
4. ועוד לא נגענו בשאלה איך ההרחקה של מני תפגע בדודג'רס, שכרגע מובילים בבטחה את הבית שלהם ונהנים מרצף ניצחונות הבית בפתיחת עונה (13) הארוך בעידן המודרני. והתשובה היא לא יותר מדי. 50 משחקים זה חודשיים ארוכים שבהם הדודג'רס יצטרכו להסתדר בלי מני, אבל ההתקפה שלהם, גם בלעדיו, היא עדיין הטובה בבית וגם אם הפער בינם לרודפות אחריהם יצטמצם, הרי שיהיה להם מספיק זמן לפתוח אותו מחדש ברגע שמני יחזור. מה שכמובן מעלה את התהיה הבלתי נמנעת איזה מני נקבל בחזרה, אחרי שהוא (כביכול) נקי.
5. ואיזה כיף לא-רוד שחוזר להרכב היאנקיז מחר, ולא צריך לדאוג לגבי ההתעסקות של התקשורת והקהל בלקיחת הסמים שלו עצמו. נראה כמעט יותר מדי צירוף מקרים הפרסום של הסיפור אתמול, לא? ודרך אגב, אם א-רוד לא יצליח לשפר את המצב של הפסים בקרוב מאוד, אל תתפלאו אם נראה את ג'ו ג'ירארדי הולך הביתה עוד לפני סוף החודש.
מפלצת ושמה יוק
6. מי שכבר הלך הביתה הוא בוב מלווין מאריזונה, שהפך היום למאמן הראשון שמפוטר השנה, לאחר שהדי-באקס פתחו את העונה בצורה רעה מאוד בגלל פציעות (ברנדון ווב, סטיבן דרו) ובעיקר התקפה אימפוטנטית במיוחד שחבטה בממוצע הנמוך בליגה (22.2 אחוז) יצא לי לעקוב אחרי מלווין במשך עונה שלמה כשגרתי בפיניקס וההתרשמות שלי ממנו היתה מאוד חיובית הוא נראה לי מישהו שהשחקנים מסמפטים, הוא מיעט לעשות טעויות, הוא ידע מתי לעשות חילופים בזמן כל הדברים שמצופים ממאמן קבוצת בייסבול. אבל עם כל זה, קשה להכחיש שחבורת השחקנים הצעירה של הנחשים ג'סטין אפטון, צ'אד טריידי, מארק ריינולדס, קונור ג'קסון ואחרים לא התקדמה בכלל בתקופתו ואפילו נראה כהולכת אחורה. אולי הדוגמא הכי טובה לחוסר היכולת של הדי-באקס לקדם את החובטים שלהם היא קרלוס קוונטין, שלא הצליח ליצור מגע עם הכדור בתקופה שלו בפיניקס וברגע שעבר לשיקגו הפך לאחד החובטים האימתניים בליגה.
7. עוד מאמן על הכסא החם הוא אריק וודג' מקליבלנד, שאמנם נמצאת בסוג של עונת בניה, אבל גם בעונה כזאת אין שום סיבה שהיא תהיה במקום האחרון ב-AL מרכז הבינוני, עם מאזן עלוב של 18:11. הסיבה העיקרית לצרות של קליבלנד היא ההגשה שלה, הגרועה בליגה (ERA יותר מ-6. מקום אחד לפניה, דרך אגב: ניו יורק יאנקיז, הקבוצה שקנתה פיצ'רים ב-220 מיליון בקיץ האחרון). בניגוד למלווין, שהצליח להוציא מים מהסלע בחלק מהעונות של באריזונה, כולל עליה לפלייאוף לפני שנתיים למרות מאזן ראנס שלילי, הרי שהקבוצה של וודג' כבר כמה שנים אנדראצ'יברית, והגיע הזמן לחשוב על פנים חדשות שיצליחו להפוך שחקנים כמו גריידי סייזמור, ויקטור מרטינז, קליף לי והרבה פיצ'רים צעירים ומוכשרים לקבוצה אמיתית.
8. מי שקרא את "מאני בול" של מייקל לואיס, אולי ספר הבייסבול המשפיע ביותר ב-20 השנים האחרונות, יודע כמה בילי בין רצה להשיג בזמנו את קווין יוקיליס של הרד סוקס, אותו כינה "האל היווני של ההולכות" (The Greek God of walks). הטענה של בין, שחוזרת על עצמה כחוט השני לאורך הספר, היא ששחקן שיודע לקחת כדורים ועולה הרבה לבסיס, היא אינדיקציה לשחקן שיהפוך לחובט טוב יותר. ישנן דוגמאות אחרות בספר לשחקנים שבין מעריך ושלא יצא מהם יותר מדי (דווקא ניק סווישר הפך השנה לשחקן שבין ציפה ממנו כשבחר בו בסיבוב הראשון של הדראפט, חבל רק מבחינתו שבמדי היאנקיז), אבל יוקיליס של השנה הוא לא אחד מהם, אלא להיפך מדובר כרגע במפלצת שלא בטוח שאפילו בין ציפה שתהיה ממוצע חבטה כמעט על 40 אחוז, אחוזי כוח (SLG) של יותר מ-700, ובאופן כללי הוא הפך משחקן שיודע לקחת הולכות ולחבוט באחוזים טובים לשחקן החשוב ביותר של הרד סוקס.
9. בשבוע שעבר דיברנו פה על האמנות הנכחדת של גניבת בסיסים, והנה הגיע קרל קרופורד וגנב שישה כאלו השבוע מול הרד סוקס, משהו שמעט מאוד עשו בעבר. לקרופורד יש כבר 20 בסיסים גנובים השנה, והטענה היא שהוא התאמן במהלך החורף על דשא אמיתי, במקום על זה המלאכותי במגרש של טמפה, מה שעזר לו לשמור על הרגליים. מה שלא תהיה הסיבה, אנחנו מקווים שהוא ימשיך בכך רק תחשבו כמה כיף יהיה המעקב אחריו אם הוא יאיים על המספר המיתולוגי 100.
10. בטח גם אתם חשבתם ש:
- כמה טוב אלברט פוחולס אם יש לו יותר הומראנס (11) מסטרייקאאוטס (9).
- כמה גרועה ההתקפה של סיאטל אם סינדי פונסון משתיק אותה
- כמה ידידותי למגישים האיצטדיון של המטס, אם צ'ן הו פארק לא חוטף שם אפילו ראן אחד.
- אין סיכוי שזאק גריינקי ממשיך בקצב הזה. לא?