1. בשנים האחרונות השקיעו הבעלים של הקאבס כספים מרובים בקבוצה שלהם, הכל במטרה לשבור סוף סוף את הנאחס ולזכות באליפות אחרי 100 שנות בצורת. גם אם המטרה הסופית לא הושגה, הרי ששיקגו שלטה כמעט בלי בעיות בבית ה-NL מרכז בשנתיים האחרונות והתחושה היתה שזה רק עניין של זמן עד שהבלתי ייאמן יקרה. אבל השנה הקאבס פתחו את השנה בגמגום מתמשך, הם נמצאים קרוב לתחתית הבית עם מאזן שלילי, כשאפילו נמושות כמו פיטסבורג וסינסינטי נמצאות מעליהם, ואם הם לא ייזהרו הם ייראו את אלברט פוחולס ושות' מבטיחים את המקום בפלייאוף כבר באוגוסט. קשה לשים אצבע על הבעיה המדויקת של הקאבס יש להם רוטציה לא רעה בכלל עם קרלוס זמברנו, ריץ' הארדן וטד לילי (טוב, יש שם גם ראיין דמפסטר), ההתקפה עדיין מחזיקה בשחקנים מצוינים כמו סוריאנו, דרק לי ואראמיס רמירז ובעיות בבולפן אמנם יש להם, אבל זה לא שונה מעוד 20 קבוצות בליגה. אז מה כן? אולי לשחקנים נמאס מפינלה ואולי פינלה עצמו פשוט כבר לא רלוונטי, כי קשה להבין איך מנג'ר בעולם מודרני עדיין מנסה לפתור בעיות התקפה על ידי החלפה של עמדות בליינאפ, במקום לנסות לשנות את הגישה של החובטים שלו.
2. גם האיינג'לס שלטו בבית שלהם בקלות בשנים האחרונות וגם הם מוצאים את עצמם במקום לא מוכר עם פתיחת העונה, מתחת לסיאטל וטקסס, שתי יריבות לא ממש רציניות בשנים האחרונות. אבל אם אצל הקאבס לא ברורות הסיבות לכך, הרי שאצל מייק סושה די ברור שהפציעות הרגו כל חלקה טובה. אם זה סנטנה, אסקובר ולאקי ברוטציה או ולדימיר גררו שמהווה פחות או יותר את ההתקפה של האיינג'לס. בהנחה שמרבית הפצועים יחזרו למגרש בחודש הקרוב, אין סיבה להניח שהמלאכים לא יצליחו להדביק את מוליכת הבית, אפילו עד פגרת האול סטאר.
3. מה שכן, עם בריאן פואנטס בתור קלוזר וסקוט שילדס המתקשה בתור הסט אפ שלו, שלא לדבר על ההתקפה החד מימדית, אין לצפות באנהיים למשהו שונה בפלייאוף הקרוב, בהנחה שיגיעו אליו. פשוט יש גבול למה שאפשר לעשות עם כלים כל כך מוגבלים.
4. בצד השני של עיר המלאכים המצב טוב בהרבה, גם כי היריבות לבית לא ממש מתאמצות לעשות את החיים קשים לג'ו טורה. אבל כמו במקרה של האיינג'לס, קשה לומר שיש לדודג'רס מה למכור מול הקבוצות הגדולות מני רמירז הוא מני רמירז וגם ההתקפה מסביבו סבירה פלוס, אבל בגזרת הרוטציה, למעט צ'אד בילינגסלי שהופך מול העינים שלנו למועמד לסיי יאנג, אין לג'ו טורה עם מה ללכת למכולת. למעשה, המצב שם כל כך רע, שהם העלו את ג'ף וויבר כמחליף ובקרוב גם לרוטציה. ברצינות, מה יותר גרוע מלתת לג'ף וויבר לפתוח בשבילך, לחטוף נו-היטר מדייב בוש?
5. והנה הקטע המצחיק ב-NL מערב המאותגר התקפית, אל תתפלאו אם וויבר ייתן מספרים סולידיים פלוס.
א-רוד, דוגמה ומודל
6. הנה חידה בשבילכם בלי לבדוק באינטרנט, ההתקפה של איזו קבוצה מובילה את הליגה בממוצע חבטה ובריצות? לא, לא מדובר בקבוצות מניו יורק, בוסטון או למעשה בכל קבוצה אמריקאית שהיא. התשובה הנכונה היא טורונטו בלו ג'ייז. ועכשיו נראה אתכם מונים חמישה שחקני התקפה של הקבוצה הזאת. כששחקנים כמו מרקו סקוטרו, אהרון היל ואדם לינד מוליכים את הקבוצה בהכנסות רצים, משהו מוזר בהחלט קורה פה. אישית, זה נראה כמו סטיה סטטיסטית אמיתית, אבל ממש לא יהיה לי אכפת אם זה יימשך, והבלו ג'ייז סוף סוף ייתנו קרב אמיתי לגדולות של ה-AL מזרח.
7. ואם דיברנו על ה-AL מזרח, בי נשבעתי שהיו לי כל הכוונות לא להזכיר במילה אחת את הרד סוקס או את היאנקיס במדור של היום. אבל אז בא א-רוד, כהרגלו יש לומר, והתעקש שנתייחס אליו. לא, אנחנו לא מדברים על החזרה הצפויה שלו למגרשים בעוד עשרה ימים, אלא על פרטים חדשים מתוך הספר עליו, שבו נטען שלמעשה לקח סטרואידים עוד מגיל תיכון, אז העלה על עצמו 12 ק"ג של שרירים בכיתה י"א (אני לא חושב שאי פעם היו לי 12 ק"ג של שרירים) והמשיך לקחת אותם גם בתקופתו ביאנקיז. קשה לומר שהגילויים הללו באמת מפתיעים מישהו אם כבר, הייתי אומר שהייתי מופתע אם זה לא היה המצב, אבל זה רק חושף את המצב היום בארה"ב, שבו אם אפילו ספורטאי מחונן כמו רודריגז הרגיש צורך לחזק את עצמו בצורה מלאכותית כדי להפוך לספורטאי מקצועני, אני לא רוצה לדמיין כמה ילדים שחולמים על מקום בליגה של הגדולים, עושים זאת גם כן.
8. חמישה בסיסים במשחק אחד גנב דקסטר פאולר מקולורדו במשחק אחד השבוע מתוך שמונה של קבוצתו, וג'ייקובי אלסבורי מבוסטון (אופס, נפלט לי) גנב את בסיס הבית מתחת לאף של אנדי פטיט. שניהם הזכירו לנו כמה גניבת בסיס היא מהלך מלהיב, אולי אפילו יותר מכל הומראן. בשנים האחרונות ירדה קרנו של הבסיס הגנוב, עם התפשטות תורת המאני-בול של בילי בין בליגה (ויש שיגידו עם התפשטות הסטרואידים, שהוסיפה כוח לחובטים), טוב לראות שיש עוד שחקנים שלא איבדו את האמנות הנכחדת הזאת.
9. מה משותף לצ'ייס אטלי, דסטין פדרויה, איאן קינסלר, רובינסון קאנו, אהרון היל ובריאן רוברטס? התשובה כולם שחקנים התקפיים מובילים בקבוצות שלהם. תשובה מס' 2 כולם שחקני בסיס שני. כן, אותו בסיס שני שבמשך שנים היה העמדה הכי רזה התקפית בליגה, כל כך רזה שכל מיני שחקנים כמו פוקי ריס התקבלו בהבנה כ"מומחים הגנתיים". אבל הימים הללו נראים כחלפו ואינם, באחת ההתפתחויות הכי מעניינות בשנים האחרונות בליגה, לטעמי.
10. כמה מספרים לסיום - אמנם רצף האינינגים בלי לחטוף ראן של זאק גריינקי נגמר, אבל האיש עומד על מאזן של 0:5 עם ERA מינימלי של 0.5 בחודש אפריל. לא רע בכלל בשביל שחקן שרק לפני שנתיים היה נראה בדרכו החוצה מהליגה עם בעיות של חרדת במה. יובאני גייארדו ממילווקי לא רק הגיש משחק כמעט מושלם (שמונה אינינגים נקיים, 2 היטס, 11 סטרייקאאוטס), אלא גם היה כל ההתקפה של הקבוצה שלו עם הומראן בודד שנתן לו את הניצחון. קטן על קרלוס זמברנו, שהיה רחוק טריפל אחד מסייקל ראשון אי פעם לפיצ'ר. אבל המספר של השבוע הולך לדריל סטרוברי האלמותי, שטען שבמהלך הקריירה שלו שכב עם 5,000 נשים. נראה את זאק גריינקי עושה את זה.